"אינד... אינדק... אינקד..."
לא, אני באמת לא מצליחה לומר את השם של הספר כמו שצריך, שלא לדבר על לאיית אותו.

למראית עין הספר באמת יפה תואר, התקציר מעניין, העלילה נשמעת מצויינת, מכיל 495 עמודים, ו...הופ, מה יש לנו פה? סופר ישראלי.

אני חייבת לציין- אני באמת מאלה שאומרים שבאנגלית הספרים יותר טובים, כי באמת לא יוצא לי אישית להיתקל בהרבה ספרות ישראלית, ואני באמת לא חושבת שמה שאני חשבתי היה חטא או משהו-זאת דעתי, ואני חושבת שבמדינה דמוקרטית לכל אחד מותר שתהיה לו דעה משלו.
אבל לא מיותר לציין שהספר הזה טוב יותר ממחצית הספרים באנגלית שקראתי, ואני בטוחה שהוא עוד יתעלה על הרבה מאוד ספרים שאני עוד אקרא.
הקטע הוא שאי אפשר לשפוט סופר לפי הכריכה, כמו שי אפשר לשפוט ספר לפי הסופר והמוצא שלו, הדת שלו, המין שלו, וכל שאר הדברים שבגללם מפלים אנשים בעולם שלו.

הפרק הראשון קצת שיעמם אותי, אבל משם והלאה- הספר נקרא בשקיקה.
אני לא חושבת שראיתי פה באתר מישהו שלא נהנה מהספר, לא שיש סיבות לא להינות ממנו, פשוט מעולה.

הכתיבה של הסופר קולחת ומרתקת, רואים שהוא יודע לכתוב, וטוב מאוד שכך.

בנוגע לדמויות.
אוקי, לילה לא הדמות האהובה עלי, למרות שאני באמת אוהבת את ילדת הרחוב שבה, אני פשוט לא כל כך אוהבת לראות אותה חלשה מידי.
היא בעלת עבר לא קל, משפחה הרוסה, אמא מתה, אבא שיכור, אח שנעדר מהבית והצטרף לחבורת רחוב, ולה באמת לא היה הרבה מה לעשות.
האמת שאני מעריצה אותה, איך שהיא התגברה, איך שהיא קמה אחרי שהיא נפלה, והאומץ שלה.

בנוגע לסדריק יש לי גם מה לומר.
לא פעם בספר רציתי לתת לו שתי סטירות או לחנוק אותו נמרצות, או לזרוק עליו כיסא (למרותש אני בטוחה שזה לא יזיק לענק שכמותו), או אפילו להפיל עליו משקולת.
הוא יצא לפעמים די מרושע בספר.
ולפעמים באמת שציתי לחבק את האיש הגדול שכמוהו, הוא באמת מתואר כאיש גדול, אפילו מאוד, מאחורי הקליפה המעצבנת והילדותית במקצת שלו באמת שאפשר לראות איש טוב עם עבר קשה בסך הכל, שפשוט צריך איזה חיבוק טוב.

הספר כולל מסעות קשים ומפרכים שהדמויות המסכנות עוברות.
הסופר תיאר כל כך טוב את העלילה שאני לפעמים הרגשתי כאילו אני נמצאת בתוך הספר, נושמת את אוויר הלבה המחניק, מפליגה על פני המים, מתרוצצת על פני הספינה, והכל יחד עם הדמויות.
במהלך הספר כל כך רציתי להיות שם, בתוך הספר, ולראות בלייב את מה שמתרחש שם, ואולי גם להשפיע על הדברים שקורים שם.

גם אני רוצה לצטט את אריה.
אבל מכיוון שטליה כבר עשתה את זה, כל מה שיש לי לומר זה שאם לא קראתם אותו, רוצו אוצו לספרייה לפני שישאילו אותו.
ומי שלא מאמין שספרות ישראלית יכולה להיות מעולה אז שיקרא את הספר הזה, אני בטוחה שהוא ישנה את דעתו.

***
ממש גאווה ישראלית
ויש כאלה שאומרים שתמיד הספרים באנגלית יותר טובים ובעיברית זה בד"כ גרוע?
שיקראו את הספר ואז ידברו
זה יסגור להם את הפה

- אריה -

***

וכל מילה במקום.
הספר הזה הוא באמת גאווה ישראלית... ספר הרפתקאות מדהים, שהקסם המתפרץ ממנו כבר בהתחלה סולל את הדרך הבטוחה ל495 עמודים של הנאה צרופה.
הוא מסתיים כשהוא מותיר אותנו, הקוראים, לא פחות מהמומים לחלוטין.

***

כל פרק טומן בתוכו הפתעה נוספת, כאילו כל עמוד שולח אליך כבלי קסם חזקים מהקודמים, עד שכבר אי אפשר להתנתק ממנו.
הספר מגולל בפנינו את סיפור-חטיפתה של יורשת העצר של מללכת אינקנדאר, דרך מרדפים מרתקים, נופים אדירים המתוארים במילות קסם,מזימות ותככים, עד לנקודת השיא, והסוף הבלתי צפוי.

***

הכריכה יפיפייה, השפה מקסימה וגבוהה, העלילה מדהימה והדמויות נהדרות. הסיפור נקטע בדיוק במקום הנכון, האורך מדוייק, הדמיון של הסופר פשוט מעורר קנאה.
הרעיון נפלא, והביצוע עוד יותר.
מה עוד צריך בספר מעולה?

***

לסיכום - מומלץ בחום, לכל אוהבי הספרים כאחד :)

ממש גאווה ישראלית
ויש כאלה שאומרים שתמיד הספרים באנגלית יותר טובים ובעיברית זה בד"כ גרוע?
שיקראו את הספר ואז ידברו
זה יסגור להם את הפה
בעצם...
יפער אותו לרווחה כי הספר יפה מאוד
מומלץ בחום לכולם

החטופה מאינקנדאר
מכיל ספויילרים

קורה לכם שקראתם ספר כשהייתם קטנים ולא כ"כ אהבתם. ואז קראתם אותו שוב אח"כ וגיליתם שזה אחד הספרים היותר טובים שקראתם בחיים? אוקיי. גם לי. עם הספר הזה.
החטופה מאינקנדאר היה אצלי בבית מאז ומתמיד. אני לא זוכר מתי הפעם הראשונה שקראתי אותו, אבל זה היה בגיל מאוד צעיר. זכרתי אותו מאז כספר נחמד, אבל לא יותר מזה. נתקלתי בו יותר מדי פעמים כך שהחלטתי לנסות שוב.

אלון רוטר בונה מפה דמיונית של ממלכת אינקנדאר (הטובים..) ושלושת הממלכות שמסביב המדינות המאזוֹנִיוֹת (הפחות טובים..)
בדומה ל"מישהו לרוץ איתו" אלון רוטר כותב את הספר בחלוקה ל2: החטופה, הנסיכה. וליילה, המושיעה. שבכל חלק הזמן הוא שונה עד שהזמנים המחברים בסוף.
ליילה לוקחת על עצמה עול כבד מאוד ועולה מהמקומות הנמוכים ביותר עד לפסגה של אדם אחראי ובוגר. לעומתה הנסיכה לומדת להכיר את עצמה בלי להיות נסיכה. קצת ענווה. כל אחת לומדת את הדברים החסרים לה שבעצם היו כל הזמן בשנייה. גם סדריק לומד הרבה מהמסע המפרך עם ליילה.
אלון רוטר מספר לנו במקביל על ארמון המלוכה מצד אחד ועל השוק והרחוב מצד שני. מראה לנו תמונה יותר כוללת ולא רק מצד אחד
של המטבע. הספר לוקח אותנו לחוויה של רגשות עם הרפתקאות. הסופר הישראלי מוכיח שגם ספרים ישראלים יכולים להיות מצוינים.
אהבתי מאוד שהספר מלמד אותנו שלפעמים צריכים לעשות דברים פחות טובים (גניבת הפסל המקוני) כדי לעשות דברים חשובים מאוד. וגם שלפעמים מי שנראה כמו הדמות הרעה - סדריק - יוצא בסוף הגיבור.. למדתי שצריך להסתכל על אנשים בצורה כוללת יותר ולא על מעשים פרטיים. כמה פעמים יצא לנו לראות מישהו עושה משהו לא ממש נחמד (בלשון המעטה) ומיד הסתכלנו עליו בצורה רעה? אז לא תמיד זה נכון. לפעמים יש הסבר מאחורי אותם מעשים. אסור לנו לשפוט לפני שאנחנו יודעים.

הספר כתוב בצורה מאוד מרתקת ומושכת. כל מי שאוהב ספרי הרפתקאות למיניהם בטוח יהנה גם מהספר הזה.
5 כוכבים מתוך 5! שווה קריאה!

יצא לי לקרוא כמה ספרי פנטזיה ישראליים, וממש התאכזבתי מהם. קשה לומר מה בדיוק הפגם שלהם, אבל הם בד"כ לא מתקרבים לרמה של פנטזיות מתורגמות. אולי זו העלילה הלא-כל-כך מתוחכמת, הרעיונות הנדושים (או ליתר דיוק, כל מיני חיקויים של רעיונות מספרים אחרים...), או סתם עלילה משעממת.
אבל הספר הזה גרם לי לחשוב שאולי עוד יש תקווה לפנטזיה הישראלית...
הוא לא פחות טוב מכל ספר פנטזיה מתורגם. ממש ממש אהבתי...

לא יוצא לי לקרוא הרבה ספרי ילדים (או ספרי סמי-פנטזיה) ישראלים, לרוב כי הם לא קיימים. כאן מביא סופר אלון רוטר משהו קצת משונה לקהל ישראלי - ספר הרפתקה ללא פנטזיה אך המתרחש בעולם אחר, ולנוער. בנוסף לכך: ספר טוב.

"החטופה מאינקנדאר" הוא ספר מעניין. מצד אחד, הוא ספר הרפתה-פנטזיה מוכר - גיבורה צעירה ועצמאית יוצאת למשא מאתגר ומרתק, כאשר לצידה דמויות משונות שלאט לאט לומדים לאהוב. אך בסיפור זה אין קוסמים ואין כישופים. יש רק אנשים שנמצאים בעולם שונה מאוד, מצבים בסגנון ישן-אך-מודרני (אין חשמל, אבל תחושת גישה מודרנית...), וסיפור הרפתקה שלא היה לכול להתרחש בעולמנו.

שם חוזקו של "החטופה מאינקנדאר". אמנם הספר לא מקורי במיוחד, אבל יש בו הרבה לב, אומץ, לחימה וחכמה. הספר כתוב בצורה ידידותית לקורא צעיר (מגיל 11-12 ומעלה, להערכתי - יש כמה קטעים אלימים בספר) אך לא משעמם קורא מבוגר יותר. הדמויות מתפתחות בצורה יפה ואנושית, ועד סוף הספר, קשה לא להיקשר אליהם ולהרגיש כדמות נוספת בסיפור.

הספר קצת ארוך מדי, אבל מחולק בצורה ידידותית (4 חלקים עיקרים, כאשר לכל חלק יש כמה דמויות חדשות ושונות וסיפור משלו). ספר מעניין, כתוב יפה, וכיף - סוג הספר לקורא צעיר (וגם לא כל כך צעיר) שרוצה להיכנס לעולם אחר במשך כמה ימים. מומלץ.

ספר מדהים ברעיונו ובביצעו, רק יותר מידי נמשך, כמו גומי, הרעיון המרכזי ברור כבר באמצע הסיפור, בהחלט גאווה ישראלית, אם רק תקדישו לו סבלנות רבה, הוא יפתה אתכם בחבלי קסם!

כספר פנטזיה ישראלי, הוא נחמד מאד, וכתוב טוב יותר מאחרים שקראתי. רק שלצערי הוא היה לי צפוי מאד, ניחשתי מיד מי האחראי לחטיפת הנסיכה והיכן היא נמצאת, ככה שקצת הרגיש לי מיותר וטרחני.

אני אתחיל בזה שהספר גרוע בעיני!
ואני אסביר...
בכול פעם שאני הייתי בספרייה הספר הזה היה שם וחיכה שאני אקח אותו ובכול פעם הסתכלתי עליו ולא רציתי לקחת עד שיום אחד החלטתי לקרוא אותו ופשוט סבלתי,
קודם כול הספר היה משעמם לא זורם כול יום קראתי פרק אחד עד שאמרתי לעצמי "הספר גרוע משעמם וכתוב בצורה ממש לא מעניינת אז עזבי את הספר" וזהו פשוט לא קראתי אותו יותר אז בקיצור ספר לא מעניין ואני לא ממליצה בכלל!