על ארטמיס פאול - התקרית בקוטב הצפוני מאת אואן קולפר
“שתיים ורבע בלילה. חזרתי מבייביסיטר פחות או יותר לפני... שעה.
ואני לא עייפה.
אין לי כוח לקרוא, אין לי שום מוזה או השראה להמשיך ממנו סיפור, והסקייפ וסימנייה כבר מרוקנים בשעות האלו.
אז כנראה שתצטרכו לסבול אותי בתקווה שהביקורת הזאת תעייף אותי ותמנע ממני לעשות נזקים בלתי הפיכים לאנושות.
אוי אוי, ארטמיס ארטמיס, הייתי בטוחה שאיבדתי אותך!!
ולא היה לי כסף להחזיר לספרייה על אובדנך.
*אומרת הילדה שרק היום גילתה שיש לה יותר ממאתיים שקלים בכיס*
טוב נוו, היה לי כסף אבל לא היה לי הרצון (;
אחרי חיפושים וסריקה הולכת וחוזרת אחרי הספר האבוד גיליתי שהוא היה בין הספרים על הספרייה שלי רק הפוך ובגלל זה לא מצאתי אותו. הוו, אני הגאונות בהתגלמותה.
ארטמיס מכה שנית (סוף סוף!! שנים אני מחפשת את הספר הזה!! שנים!! (ורק לפני כמה חודשים תמימים קראתי את הראשון -.-), ובגדול, כיאה לארטמיס פאול ולסופר המוכשר אואן קולפר.
אז ככה, מזימות בממלכת הפיות, כמובן שהאצבע המאשימה מופנה היישר לעבר ארטמיס, ששקוע בכלל בבעיות שלו, עם אבא שלו שמוחזק בידי המאפיה הרוסית ואמא שמפקחת אחרי כל צעד שלו (וגם שולחת אותו לפסיכולוג, הו, הזוועה אחרי הקריאה שבה קולטים שארטמיס נשלח לפסיכולוג) ומונעת ממנו להביא תוכניות מרושעות לפעולה.
בסופו של דבר, האם יש מצב שארטמיס והפיות ישתפו פעולה?
ספר מעולה, עלה בגדולתו של הקודם, הרבה יותר מובן ומוסבר, קולפר התעלה על עצמו, לא ידעתי שאפשר לעשות את זה.
למרות שתמיד יש מה לתקן, הספר דורש חמישה כוכבים.
זה ספר מצויין להעביר איתו את יום כיפור, העלה לי חיוך על הפרצוף והשכיח ממני לזמן מה את העולם החיצון.
הייתי שוקעת בעוד תיאורים חפירה ופירוטים על החפירה, אבל אני חצי ישנה פה, הביקורת הזאת עושה אותי מנומנמת (ZZZzzz...).
~ נמנמנמנמ 3: ~
אואן קולפר הגאון. ספר שהוא פצצת קריאה מדהימה. אני דורשת המשך.
והייתי מאיימת על מישהו אם לא הייתי חוששת להירדם באמצע (:O).
אני אלך לי לישון, ואקום בבוקר עם תקווה לראות שיצור חיי כלשהו ייצור איתי קשר.
אבל מצחיק לראות שדווקא אחריי יום מתיש ומלא בילדים שמקפצים לך מול הפרצוף (למזלי ולמרבה האירוניה, דווקא שעשיתי בייביסיטר הילד ישן כל הזמן. פוקס :O) אז מצאתי את עצמי חושבת דווקא על הספר הזה.
מה יש לומר? אואן קולפר שיחק אותה שוב, לילה טוב לך, ארטמיס.”
