ביקורת ספרותית על פרסי ג'קסון וים המפלצות - פרסי גקסון והאולימפיים #2 מאת ריק ריירדן
ספר טוב

---

את כל(כמעט) מה שיש לי להגיד על פרסי ג'קסון כבר כתבתי בביקורת על הספר הראשון.
מה שנותר לי להגיד זה על הספר הזה ספציפית.
קודם כל אני חייבת לציין שהפרק הזה שפרסי אנבת' וטייסון נוסעים עם שלוש הנשים האלה היה הקטע הכי הזוי ומגניב שאי פעם קראתי וכמובן של הסופר ריירדן.(הזכרתי כבר שיש לו דמיון מפותח?)
דבר שני נתתי לו רק ארבעה כוכבים [[ואני אומרת רק כי עכשיו כל המעריצות המשוגעות שאומרות שפרסי זה הבעל שלהן יגידו איך יכולת בוגדת?! כן אני קצת מגזימה אבל תתפלאו באמת יש כאלה ובאמת פעם קרה לי מקרה מביך עם "אשתו" של ארטמיס]]
בגלל שהספר לא מיצה את עצמו ופשוט לא היה ארוך מספיק ואני יודעת שכמה שקוראים את הביקורת יתהו איך אני יכולה להגיד דבר כזה אז נכון אף אחד לא יכול להכריח את עצמו לכתוב ולהאריך עד תום אבל באמת שזה לא היה מספיק.
כאן זה מתקשר עם הדבר השלישי.
למקרה שאף אחד לא שם לב(אני לא יודעת כי אני לא חורשת על ביקורות), בספר הראשון הכתב היה קטן והיו 380 עמודים ואני שמתי לב (בגלל שקראתי אותם אחד אחרי השני כלומר ממש אחד אחרי השני ישר ישר)אז שמתי לב שבפרסי ג'קסון השני יש 300 עמודים עכשיו התחלתי לקרוא והייתה לי תחושה שהכתב של הספר השני הוגדל.ישר חשבתי לעצמי עובדים עלינו בעיניים כביכול ספר של 300 עמודים?!!?! שטויות ! כי אם הם היו עושים את אותו גודל כתב כמו אצל הראשון הספר היה מתקצץ ישירות באיזה 40 50 עמודים לפחות.
נכון שאין מה לעשות והם יעשו הכל כדי שאנשים יקנו כביכול בגלל שיש הרבה עמודים יחסית לספר עם הגודל כתב המקורי אבל זה כבר כזה לא הוגן נמאס לי מהגניבות דעת של הוצאות הספרים (אולי מישהו יעשה פעם הפגנה).
ובנימה רגועה זו אני יעבור לחלק הרביעי.
קלאריס אני יודעת שהיא לא ממש מעניינת מישהו (אני די בטוחה לפחות) אבל היא ממש עצבנה אותי והיא אחת הסיבות להורדת כוכב מהדירוג כלומר גם לטנטלס(איך שלא קוראים לו) לא חסר להיות מעצבן וקוץ בתחת כל הזמן(ואני כל הזמן חשבתי שהוא אויב והוא מרגל במחנה החצויים וריק כלומר הוא לא יכל להביא דמות יותר מטומטמת ושנואה משני אלה?!)
כלומר קלאריס הזאת ממש עצבנה אותי שהיא חשה את עצמה מעל כולם ועם השטויות שהיא אומרת "פרסי רוצה את התהילה לעצמו" כדבריה.
דבר חמישי זה העלילה.
ריק ? ציפיתי ליותר. אני מודה מודה.מאוכזבת קשות.
אני מרגישה שריק איבד את הדמיון שלו בספר הזה (חוץ מטייסון שעליו אפרט בהמשך).
אני מצאתי את עצמי משתעממת בקלות, יחסית לספר הראשון.
בספר הראשון היו דברים הרבה יותר מעניינים מבספר הזה. [[כמו הקזינו שאגב היה מהלך גאוני מצד ריק כי למרות שזה היה צפוי שדווקא אחרי שפרסי מציין שיש לו זמן אז תקרה איזו תפנית שתגרום למתח (איך הוא יגיע תוך יום אחד?!) זאת הייתה המצאת התפנית הגאונית ביותר של ריק עד כה (עדיין ג'יי קיי רולינג תיהיה אצלי מספר אחת תמיד תמיד)
אז באמת כל הכבוד לך]]
מצאתי את עצמי לפעמים משועממת במקצת בספר הזה.
אני גם מודה שכל הקטעים בים עם הספינה הגדולה והקטנה לא ממש גרם לי(בלשון המעטה) לכסוס את הציפורניים.
דבר שישי הוא טייסון(כמובן שזה חייב להיות חיובי בלבד כי איזה דברים רעים יש להגיד על טייסון?)
אז ככה,טייסון הוא הדמות הכי טובה שריק המציא (אני די בטוחה שמכל הדמויות אי פעם).
הוא מי שהציל מבחינתי את הספר הזה מליפול לאבדון-ממש כך כי טייסון הוא דמות ממש מעניינת בסיפור ומבחינתי כל הקטעים שהיו קשורים אליו היו הכי מעניינים וגם הכי טובים בספר.מה גם שאם לא היה אותו הייתי מורידה עוד כוכב מהדירוג.
אז מילים אחרונות ריק , היזהר כי מאחורי כל סופר מצליח יש אנשים שמחכים לנפילתו ומי יודע? אולי,בקצב הזה אם לא תשגיח מספיק זה יקרה...(אני בכל מקרה מקווה שלא אבל מבחינתי בספר הזה הכוכב שלך כבר התחיל לדעוך - תרתי משמע)

» ביקורות נוספות של אהבה עזה (פוטריבלבובנשמה)
» ביקורות נוספות על פרסי ג'קסון וים המפלצות - פרסי גקסון והאולימפיים #2