היום אני עשיתי סדר בספרים שלי .. (מי שלא יודע אני כפייתית בנושא סידור ספרים).
באמצע הסידור כמה ספרים והטלפון שלי נפלו על הרצפה או יותר נכון כמו שאני אוהבת להגיד "הטלפון והספרים רבו עם הרצפה והרצפה ניצחה..." בסופו של דבר לספרים לא קרה נזק אבל קשה לומר אותו דבר על הטלפון שלי...

אחד מהספרים שנפלו לי על הרצפה היה הספר הזה, מתי שהתבוננתי בכריכה שלו הבנתי כמה זמן לא חשבתי עליו בכלל אז החלטתי לעשות רענון קצר ולכתוב עליו ביקורת.

כמו שכבר הבנתם מכל הביקורות שלי על הספרים של ריק ריירדן אני פשוט מאוהבת בדמות של פרסי ג'קסון, לא בגלל שהוא היה הספר הראשון שקראתי אלא כי תמיד ניסיתי להעמיד את עצמי במצב שלו ובואו נאמר שעם מה שיקרה לו יקרה לי תבטיחו להביא פרחים ולבוא לשבעה...

טוב אז בואו נחזור לספר:
פרסי ( כמובן) הסתבך בעוד צרה קטנטונת...הוא צריך למצוא את גיזת הזהב ולא כל מי שהוא מכיר ואוהב ימות...כמו שאמרתי לא ביג דיל.
הוא חוזר בספר עם אנבת' וגרובר לעוד שלל של הרפתקאות שפשוט משתוקקים לעוד.....

אני לא צריכה להגיד את דעתי על הספר נכון??? הרי אמרתי שאלו הספרים הכי טובים בעולם....

טוב אז אני חושבת שכל אחד, מבוגר או ילד יאהב את הספר.....ואי יש לי ריח של אוכל בבית...רגע אני בודת ובאה לכתוב את סוף הביקורת.
.
.
.
~וכעבור 5 דקות~
טוב סורי על הביקורת הגרועה אבל אבא שלי עכשיו הכין ספינג' וזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעולם....~~~מרוקאית גאה!!!~~~
אז אני צריכה ללכת למלא צלחת או יותר נכון למלא את הבטן...

~סורי על הביקורת מבטיחה שבחיים לא תהיה לי כזו ביקורת גרועה~

אוקי, אז מה קרה אחרי שסיימתי את הספר?
מצאתי את עצמי לא פחות ולא יותר מהמומה לגמרי.
ולא בגלל שהספר מדהים או מצויין, למרת שאני מסכימה עם זה, אלא שהעלילה חלפה במהירות מרשימה למדי.
בהתחלה זה נראה כאילו הכל דחוס בבת אחת, הכל יותר מידי, ואז אני מבינה שהכל זה פשוט כלום, כלום כלום כלום, זאת סוג של אשליה כזאת, שנראה כאילו הספר הוא הרבה יותר עמודים ממה שהוא באמת אחרי שאתה מסיים איתו.
אבל הפעם הוא נראה הרבה יותר קצר, אחרי שמסתכלים על זה בסופו של דבר, מוזר.

אוקי, בכל מקרה, זה היה ספר מצוין. למרות שהיו כמה שאמרו שהוא היה יותר טוב מהראשון, אני עדיין חושבת שהראשון הוא הטוב ביותר.

אז למה נתתי לו ארבע כוכבים ולא חמש?
אני פשוט לא יודעת, אולי זה בגלל שקטעים משעממים צצים מפעם לפעם, אולי זה בגלל שמבחינתי תמיד הספר הראשון הוא טוב יותר, אולי זה אפילו בגלל שאני רגילה לאהוב את הספר הראשון הכי בסדרה.
אני חושבת שהספר ירד בערכו מהספר הראשון.
העלילה קצת ממוחזרת; המסע, המפלצות, האל שמופיע ועוזר.
אבל חוץ מזה, זה ספר מצויין.

אני לא יודעת למי להמליץ כבר כי נראה שכולם קראו אותו, אבוי!
בכל מקרה, ספר מצוין להמשך, ריק ריירדן עשה זאת שוב וחזר עם ספר המשך מרתק ומעניין, אומנם פחות טוב מקודמו, אבל עדין מדהים.

את כל(כמעט) מה שיש לי להגיד על פרסי ג'קסון כבר כתבתי בביקורת על הספר הראשון.
מה שנותר לי להגיד זה על הספר הזה ספציפית.
קודם כל אני חייבת לציין שהפרק הזה שפרסי אנבת' וטייסון נוסעים עם שלוש הנשים האלה היה הקטע הכי הזוי ומגניב שאי פעם קראתי וכמובן של הסופר ריירדן.(הזכרתי כבר שיש לו דמיון מפותח?)
דבר שני נתתי לו רק ארבעה כוכבים [[ואני אומרת רק כי עכשיו כל המעריצות המשוגעות שאומרות שפרסי זה הבעל שלהן יגידו איך יכולת בוגדת?! כן אני קצת מגזימה אבל תתפלאו באמת יש כאלה ובאמת פעם קרה לי מקרה מביך עם "אשתו" של ארטמיס]]
בגלל שהספר לא מיצה את עצמו ופשוט לא היה ארוך מספיק ואני יודעת שכמה שקוראים את הביקורת יתהו איך אני יכולה להגיד דבר כזה אז נכון אף אחד לא יכול להכריח את עצמו לכתוב ולהאריך עד תום אבל באמת שזה לא היה מספיק.
כאן זה מתקשר עם הדבר השלישי.
למקרה שאף אחד לא שם לב(אני לא יודעת כי אני לא חורשת על ביקורות), בספר הראשון הכתב היה קטן והיו 380 עמודים ואני שמתי לב (בגלל שקראתי אותם אחד אחרי השני כלומר ממש אחד אחרי השני ישר ישר)אז שמתי לב שבפרסי ג'קסון השני יש 300 עמודים עכשיו התחלתי לקרוא והייתה לי תחושה שהכתב של הספר השני הוגדל.ישר חשבתי לעצמי עובדים עלינו בעיניים כביכול ספר של 300 עמודים?!!?! שטויות ! כי אם הם היו עושים את אותו גודל כתב כמו אצל הראשון הספר היה מתקצץ ישירות באיזה 40 50 עמודים לפחות.
נכון שאין מה לעשות והם יעשו הכל כדי שאנשים יקנו כביכול בגלל שיש הרבה עמודים יחסית לספר עם הגודל כתב המקורי אבל זה כבר כזה לא הוגן נמאס לי מהגניבות דעת של הוצאות הספרים (אולי מישהו יעשה פעם הפגנה).
ובנימה רגועה זו אני יעבור לחלק הרביעי.
קלאריס אני יודעת שהיא לא ממש מעניינת מישהו (אני די בטוחה לפחות) אבל היא ממש עצבנה אותי והיא אחת הסיבות להורדת כוכב מהדירוג כלומר גם לטנטלס(איך שלא קוראים לו) לא חסר להיות מעצבן וקוץ בתחת כל הזמן(ואני כל הזמן חשבתי שהוא אויב והוא מרגל במחנה החצויים וריק כלומר הוא לא יכל להביא דמות יותר מטומטמת ושנואה משני אלה?!)
כלומר קלאריס הזאת ממש עצבנה אותי שהיא חשה את עצמה מעל כולם ועם השטויות שהיא אומרת "פרסי רוצה את התהילה לעצמו" כדבריה.
דבר חמישי זה העלילה.
ריק ? ציפיתי ליותר. אני מודה מודה.מאוכזבת קשות.
אני מרגישה שריק איבד את הדמיון שלו בספר הזה (חוץ מטייסון שעליו אפרט בהמשך).
אני מצאתי את עצמי משתעממת בקלות, יחסית לספר הראשון.
בספר הראשון היו דברים הרבה יותר מעניינים מבספר הזה. [[כמו הקזינו שאגב היה מהלך גאוני מצד ריק כי למרות שזה היה צפוי שדווקא אחרי שפרסי מציין שיש לו זמן אז תקרה איזו תפנית שתגרום למתח (איך הוא יגיע תוך יום אחד?!) זאת הייתה המצאת התפנית הגאונית ביותר של ריק עד כה (עדיין ג'יי קיי רולינג תיהיה אצלי מספר אחת תמיד תמיד)
אז באמת כל הכבוד לך]]
מצאתי את עצמי לפעמים משועממת במקצת בספר הזה.
אני גם מודה שכל הקטעים בים עם הספינה הגדולה והקטנה לא ממש גרם לי(בלשון המעטה) לכסוס את הציפורניים.
דבר שישי הוא טייסון(כמובן שזה חייב להיות חיובי בלבד כי איזה דברים רעים יש להגיד על טייסון?)
אז ככה,טייסון הוא הדמות הכי טובה שריק המציא (אני די בטוחה שמכל הדמויות אי פעם).
הוא מי שהציל מבחינתי את הספר הזה מליפול לאבדון-ממש כך כי טייסון הוא דמות ממש מעניינת בסיפור ומבחינתי כל הקטעים שהיו קשורים אליו היו הכי מעניינים וגם הכי טובים בספר.מה גם שאם לא היה אותו הייתי מורידה עוד כוכב מהדירוג.
אז מילים אחרונות ריק , היזהר כי מאחורי כל סופר מצליח יש אנשים שמחכים לנפילתו ומי יודע? אולי,בקצב הזה אם לא תשגיח מספיק זה יקרה...(אני בכל מקרה מקווה שלא אבל מבחינתי בספר הזה הכוכב שלך כבר התחיל לדעוך - תרתי משמע)

ספר נפלא ודרך יפה להציג את המרכיבים בסיפורי האודיסאה והאיליאדה בצורה חדשנית ומעניינת עם גיבורים אחרים ואיך נראו הדברים שקרו לאודיסאוס בעיני ריק ריירדן ואף מסביר דברים החסרים בסיפורי האודיסאה

סדרת פרסי ג'קסון היו מהספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות וגם הספר הגיבור האבוד (שגם עליו כתבתי ביקורת )

אני מחכה בקוצר רוח לחנוכה ולספר ההמשך "בן נפטון"

ספר שקראתי בנשימה עצורה,בספר תפגשו גיבורה מהעבר,מפלצות,סירנות,ניאדות,ועוד...סגנון הכתיבה של הסופר סוחף,ומי שנשבה בקסמיו של הספר,לא יזיז אותו מהידיים!....

ספר מ-ד-ה-י-ם-!-!-! מי שלא קרא את הספר שיקרא ברגע זה (כל עוד קראתם את הראשון) אני לא יכול לתאר במילים כמה הספר הזה טוב.

ים המפלצות הוא הספר האהוב עליי בסדרה.
פרסי, אנבת' וטייסון עוברים את סיפור האודיסאה. והסיפור של יאסון. ועוד מישהו... הממ... אני כבר לא זוכרת.
בכל מקרה!
הספר מצחיק, מעניין וכמעט מושלם. לא טוב כמו הראשון, אבל בהחלט טוב.
השילוב של המיתולוגיה נעשה בצורה טובה וגאונית. הספר מדהים.
מומלץ :P

תאמינו או לא, אבל הרבה לפני שספרי המתח נכנסו לתמונה, האהבה הראשונה שלי היתה ספרי פנטזיה והרפתקאות. תמיד הייתי חולמת על הגיבורים והגיבורות האמיצים, על אוצרות אבודים ועל ניסים ונפלאות שעוזרים להתגבר על המכשולים שבדרך. הייתי ממציאה לי בכל פעם התחלה של סיפור אחר - בין אם על נסיכה מצריה ורדופת רוחות ובין אם על ילד יתום שעובר תלאות בנסיון למצוא את קרובי משפחתו האבודים - וממשיכה על כנפי הדמיון. לפעמים הייתי כותבת אותם ולפעמים רק משתעשעת עם מחשבותיי, אבל הראש לא הפסיק לעבוד.
המחברות הישנות עדיין שמורות אצלי ואולי יום יבוא ואוציא גם ספר פנטזיה לצד ספרי המתח, אבל לעת עתה אני מסתפקת בלהיות קוראת נלהבת של ספרים כגון הארי פוטר, המצפן הזהוב ועוד רבים וטובים.
אז ברור שכאשר התגנבה לאוזני השמועה שישנו ספר המשלב פנטזיה עם מיתולוגיה יוונית, שתמיד מצאתי מרתקת, הייתי חייבת לקרוא - גם אם מדובר יותר בספר "ילדים". הרי גם הארי פוטר הוגדר ככזה, וזה לא גרע קמצוץ מההנאה שלי.
הדרך שבה ריירדן "הלביש" את המיתולוגיה היוונית על התרבות המערבית היתה כמו חליפה בתפירה אישית, דמויות האלים היו מרשימות וכמוהן גם דמויות "החצויים" המככבות בספרים. הסברים של תופעות טבע, משברים אנושיים או אירועים הסטוריים באמצעות המיתולוגיה היוונית העלתה על פני חיוך. כיף להיזכר באלים ובסיפורים המיתיים, שחלקם הכרתי וחלקם לא.
בעיקר מה שאהבתי זה שהספרים האלה גרמו לי לרצות לקרוא מחדש את כל סיפורי המיתולוגיה היוונית - ואם רגש שכזה מתעורר רק אצל חלק מהילדים שקוראים את ספריו של ריירדן, הרי שזוהי תרומה אדירה!
שני הספרים סוחפים וכייפים, וסיימתי לקרוא את שניהם באותו השבוע. אני מודה שהספר הראשון מצא חן בעיני יותר, מבחינת סיפור המסגרת המדויק והטוויסטים, אבל אין ספק שאמשיך לקרוא את סדרת "פרסי ג'קסון" בהנאה רבה ובנוסטלגיה אל ילדותי שלי. וכמה ספרים יכולים לעשות את זה?

אני זוכרת את הימים ששנאתי את פרסי ג'קסון. זה היה בכיתה ג.
כיתה ג הייתה שנה מיוחדת. כיתה חדשה, ילדים חדשים. לא רק בשבילי,
בשביל כולם. זאת הייתה השנה הראשונה שלנו בכיתת מחוננים. שנה בלתי נשכחת.
באותה תקופה, שלוש רבעי הבנים בכיתתנו הקטנה היא ג'קסונים. אני זוכרת שעברתי ליד המעמדים שלהם
ולא הפסקתי לשאול את עצמי למה לעזאזאל כתוב גם על הגיבור האבוד וגם על גנב הברק 1.
זו הייתה תעלומה. עד שהתחלתי לקרוא את פרסי ג'קסון. התחלתי לקרוא אותו בטעות. טעות דיי מקרית:
באותו היום הבהיר הזה (אני חושבת שהוא היה בהיר.... רגע...) ילדה חמודה ומתוקה (על מי אני עובדת....)
אוקיי, בעצם, בסך הכל שכחתי את הספר שלי בבית וסיימתי את העבודה לפני כולם. אז, לא היה לי מה לקרוא.....
על הספרייה של הכיתה היה מונח "קללת הטיטאן" (שעד עכשיו הוא אחד מהאהובים עלי) אז, לקחתי אותו.
...
עד היום אני ג'קסונית ויכולה להגיד לכם את כל הנבואה של קללת הטיטאן בעל פה (ואת חלקו של עמוד 347 בהתלקחות... אבל זה ענין לביקורת אחרת)
ועדיין מונח אצלי בספרייה ים המפלצות. אני אוהבת את הספר הזה, אני מכירה אותו טוב. טוב מאוד. אני יכולה לצטט לכם עמודים, לכעוס על הטעויות בסרט...
שאליהן נחזור מאוחר יותר.פרסי ג'קסון תמיד יהיה חלק ממני, אני עדיין ממש אתעצבן על הילד המנומש בכיתה שמחרפן אותי בהצקות על זה שלוק סקיווקר יותר טוב מלוק קאסטלאן. למרות שכל הכיתה בצד שלי (אני לגמרי מעדיפה את ריי) ועדיין אבכה מול עמוד 361 (לוק מת... פרצוף עצוב, פרצוף עצוב מאוד.) ועדיין אשנא את קרונוס לעד. בכל זאת. פרסי ג'קסון זו סדרה מיוחדת.
...
ועכשיו לביקורת: (טאם טאם טאם!)
מכיוון שאני משוחדת בנוגע לעליליה, אעבור לדמויות:
פרסי - למדתי להעריך אותו עם הזמן.והוא תמיד אהיה הפרסי שכולנו מכירים ואוהבים. מר:"אני לא יכול לטבוע וגם הפיינקייק שלי לא.
אנבת' - הדמות האהובה עלי, מאז אותו היום הבהיר (רגע... הוא היה בהיר?!) היא תמיד הייתה הכי אמיתית שם, חכמה, מדהימה ואמיצה. תמיד אהבתי אותה.
לוק - כן, אני אדחוף אותו בכח לכל ביקורת. אני ממש אוהבת את הדמות שלו, במיוחד את הקשר עם אנבת' (ותאליה)
טייסון - הןא כזה קיקלופ חמוד כזה! הוא פשוט חמוד כזה!
...
ועכשיו להוצאת עצבים על הסרט:
אני ראיתי אותו עם חברה שלי. על המקרן שיש לה במקום טלוויזיה (סיפור ארוך) ופשוט הרבצתי למסך כל רגע(מטאפורית)
אוקיי זה מה שהם שינו:
אנבת' ופרסי שלנו בני 18! לעזאזאל זה פשוט לא מתאים.
לוק הפך לנבל אולטימטיבי (זה היה הקטע שבו תהיתי אם צריך לזרוק נעל על המסך....)
וגרובר הפך לקריפי.
ואת השיחה האהובה עלי הם הפכו למשפט אחד!!!! (137 -138)
ועכשיו, כדי להרגע אני אסיים את הביקורת♥

six♣