ביקורת ספרותית על האישה ה-19 מאת דיוויד אברשוף
ספר טוב

---

"אתה יודע מה מכעיס אותי יותר מכל? שמישהו מעולל להם את כל זה בשם אלוקים, זה החלק העצוב ביותר, הילדים האלה יוצאים משם אחרי שהכל נגזל מהם.
הילדות שלהם, המשפחות שלהם, אבל הגרוע מכל הוא שאלוקים נגזל מהם, ורובם לא ישובו למצוא אותו לעולם"
(האישה ה-19 עמ' 436)

זה בדיוק מה שהכעיס ומכעיס גם אותי.

פוליגמיה היא נושא שיצא לי לאחרונה לשמוע אותו די הרבה, במקרה לחלוטין, צפיתי בדוקומנטרי המתאר התיישבות מורמונית במדבריות יוטה, באותו הזמן בדיוק צפיתי בכמה פרקים מסדרה של HBO שעוסקת במשפחה פוליגמית שהתנתקה מהקהילה המורמונית, ואז בא הספר הזה.

באביב 1820 נער צעיר, ג'וזף סמית שמו, התלבט רבות מהי הכנסייה האמיתית, לאיזה זרם עליו להשתייך, הוא נקרע בין הכנסיות השונות ברחבי ארצות הברית, הוא כל-כך רצה תשובה עד שישו בעצמו התגלה אליו, ציווה עליו לנטוש את כנסיות השקר ולדבוק באמת האמיתית, וכך הפך הנער ג'וזף לנביא ועדת מאמיניו ל"קדושי אחרית הימים".
זו בעצם הייתה ההתחלה.

לאחריה הגיעו מאמינים רבים, משולהבים מדבריו הנעימים ומפניו המלאכיות, והקהילה "הקדושה" גדלה,
יום אחד, לג'וזף התגלתה נבואה, עליו להנחיל לקהילתו "נישואים שמימים", זהו רצון האל, ועד כמה שקשה להאמין, קהילה שלמה, אנשים ונשים, נורמליים לחלוטין, מקבלים את הבשורה המרה.

הספר בנוי מעדויות שונות של אישה שהייתה נשואה לראש הקהילה ונמלטה, בו בזמן שזור סיפור על בן "אבוד" שמנסה להציל את אמו.

השאלה "למה" מהדהדת לאורך הספר כולו,
והתשובה היא פשוטה, אנשים מוכנים להאמין בכל דבר, העיקר להאמין במשהו.
הקהילה ביוטה מתואר בדיוק רב, החל במלבושם של בני העיר, לצורת החיים במשפחות המונות ארבעים-חמישים ילדים ואף יותר, את התורנויות של הבעל בכל לילה אל נשותיו וכמות הדקות אותן הוא מקדיש לשמוע על חיי היומיום או מתבשר על לידתו הקרבה של ילד נוסף, על חיים שלמים של נשים הסובבים סביב דבר אחר, מספרן בשושלת המשפחה.
מזוויע ממש לחשוב על גברים שטופי זימה, המצרפים למשפחות "המאושרות" ילדות ממש להיות "מספר 27", מחליא לקרוא על נשים המקריבות חיים שלמים למען מטרה נשגבת וזוכות לראות שמוצאים להן תחליף צעיר ונוצץ, תחליף ששמו "אחיות רעיות", ייתכן שאחת מהן היא אפילו הבת של אחת מהן.
חברה בה בחורים צעירים נזרקים כ"ילדים אבודים" כדי שזקני הקהילה יוכלו להמשיך ולשאת עוד ועוד נשים צעירות בלי תחרות.

בטוחני שלג'וזף ולבאים אחריו ודאי לא היה קשר ישיר לשמים, אלא תאווה, תאוות הגוף והכוח,
והכל בשם הדת.
לצערי, זהו דבר שבשגרה, אכזריות שמצדיקים אותה עם רוחניות, עם קדושה, זה חוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה כולה,
בסופו של דבר,"הגרוע מכל הוא שאלוקים נגזל מהם, ורובם לא ישובו למצוא אותו לעולם"

» ביקורות נוספות של עדי
» ביקורות נוספות על האישה ה-19