קודם כול הספר באמת טוב....אני אישית לא נוטר טינה לקולניס שבאמת בהשוואה לשנים האחרים נמצא בגבול של הבסדר....
דבר ראשון נראה לי שהאני האדם היחיד שחושה שהספר השני הכי טוב...נכון שהיא נכנסה לזירה עוד הפעם, אך באמת זה א היה צפוי, לפחות מבחינתי. בספר השני קטניס יור שקולה ויותר אסרטגית ויותר מעניינת, הספר הזה עלה בדרגה משמעותית בגלל שעון המוות הזה שאני חייב לציין שהוא גאוני. בסופו של דבר הספר השני נסגר במתח עוצר נשימה שלפי דעתי נכון היה לעשותו כך.
הספר השלישי איכזב אותי מכמה סיבות:
קודם כל באמת קטניס הפכה לדמות פחות מעניינת, חושבת על אותם הדברים כל הזמן, וכמובן שמאשימה את עצמה כול הזמן ומנסה להרוג את עצמה כול הזמן, היא דמות שמזכירה לי את בלה מדימדומים מהבחינה שהיא לא מוכנה שיעשו בשבילה דבר.
התאכזבתי שהיא הפכה לעורבני חקיין שלא מעורר הערצה כלל , אומנם זה היה נכון לעשות אותה אנושית ומוכת הלם קרב, אך היא הפכה לבובה על חוטים( אומנם זה איזשהו מסר אני מנחש אל החברה שלנו שהיא בובה על חוטים) אך בכול זאת הדמות של העורבני החקיין כסמל המאבק לא עורר בי משהו.
עוד דבר שהציק לי, המוות של פרים היה מיותר לחלוטין, הוא לא תרם לכלום, דווקא שהא התחילה להיפתח בספר הזה והראות מעצמה, זה נראה כאילו שקולניס סתם הרגה אותה כדי לעורר משהו אצל הקוראים, אך אני לא רואה איך זה תרם לספר. יותר מעדי מתים לטעמי( לא היה נחוץ). לא אהבתי איך שהיא בחרה לאחד את פיטה וקטניס, היא הייתה צריכה לעשות כך שהקטניס משתפת את גייל בהתלבטות שלה ואז בסופו של דבר מנשק אותה נשיקה אחרונה לשלום והוא זה שבוחר להיפרד ממנה למענה.
לא אהבתי עוד משהו: איך זה שקטניס לא הוציאה את זעמה על סנואו בשאלות של למה עשיתיה את מה שעשית, הרסתה אותנו וכו'. רציתי וציפיתי לראות את קטניס הורגת את סנואו בקשת שלה, ונותנת נאום ניצחון( לפחות משהו ממנה) ואז הורגת את קוין.
בשורה התחתונה אני הייתי כותב אחרת את הסוף:
קטניס עם גייל ופיטה חודרים יחד לאחוזה, מנטרלים אותה, המורדים נכנסים לוקחים פיקוד ותופסים את סנואו ועושים לו משפט, אומרים לו כל מה שהם רצו להגיד לו, על זה שהוא אדם שפל ושהוא הרס את החיים לאנשים וכו,
בסופו של דבר אני משלים עם האכזבה של קולניס כי בכול זאת אף אחת לא יכולהב לסיים ספר בצורה כל כך טובה כמו הסופרת של הראי פוטר, אולי באמת לא היה מזיק לה לקרוא מהארי פוטר וללמוד קצת איך לעשות דמיות בלתי נשכחות ודמות ראשית בלתי נשכחת, מעוררת חמלה והערצה.









