ביקורת ספרותית על ממחר אקטוף ענן מאת רון אדלר
ספר מעולה

---

את הספר הזה מצאתי בנבירות שעשיתי בארונות הספרים המאובקים מזה שנים בבית הילדות של אמא. נשפתי מעליו את האבק, ואחרי שסיימתי קריאת ההקדשה האוהבת, ניגשתי למלאכת הקריאה. קריאת שירה יכולה להיעשות בהיסח הדעת או בניתוח קפדני, ובחרתי לי דווקא את דרך השווה, האזור האפור, הלא אופייני לתחום.

מצאתי את עצמי שוכבת על הגב בחדר בו גדלה אמי, כל מיטה זוגית חסרת מצעים, וקוראת שיר אחרי שיר אחרי שיר. ספק מזדהה וספק מתפעמת, או אולי שילוב של שניהם, הם שגרמו לי לעבור על המילים עד לעמוד האחרון, בכתב ידו של רון,

"עד היום
קטפתי פרח
ממחר
אקטוף ענן"

האמת שמה שכן עצר אותי לרגע מחיי היום יום הוא דווקא סיפור החיים של אדלר עצמו. הוא התחיל לכתוב שירים בגיל שבע עשרה וחצי, והתאבד במהלך שירותו הצבאי, בעודו בן תשע עשרה. קראתי את השורות האלו, שהודפסו על החלק הפנימי של הכריכה האחורית של הספר, שוב ושוב, מסרבת להאמין שהבגרות המתפרצת ממילותיו היא של נער. התמלאתי בהמון הערכה אליו, ופתאום קיבלתי כלפי השירים שלו משמעות אחרת, לא של אדם מבוגר ויגע משנים שוחקות, אלא אחד שהבין את מקומו בעולם מוקדם, מוקדם מידי.

"הרי תנסו תמיד
לשבץ אותי בתשבצכם
בעל הגבולות המוגדרים
עד אימה.
פשוט אין לי מקום
בתשבצכם
פשוט לא נברא מושג
עבורי אצלכם
משבצתי היא משבצת שחורה
בה אין מכניסים אות
ממנה מתעלמים."

» ביקורות נוספות של נמשים
» ביקורות נוספות על ממחר אקטוף ענן