ביקורת ספרותית על יער נורווגי מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה

---

לאחר שקיבלתי המלצה מחברה שאני סומכת עליה מאד, פניתי והשאלתי את הספר מהספרייה הקרובה. מיד עם פתיחתו יורה ווטנבה, הדמות הראשית, קורים חושפניים אודות עצמו - והדרך מקריאתם להתאהבות בו קצרצרה.



הספר נגוע בדייקנות עד תום: החל מהתפאורה אותה קל מאד לחוש וכלה בדמויות עצמן ואופיין. הדייקנות הזו, בניגוד לספרים אחרים שיצא לי לקרוא, איננה מתישה ולו לרגע; היא מרגיעה ואף ממקדת. דבר יפה נוסף הוא שנדמה שלכל פרט ופרט, כל דמות משנית, יש תרומה כבירה לספיגת רוח הספר בכלל ורוח הדמות הראשית (והדוברת) בפרט. פרטים אלו לאו דווקא תורמים להתפתלות העלילה או משליכים עליה באופן ישיר כמו בספרי פנטזיה והרפתקאות, אך הם תורמים לעיצוב דפוסי החשיבה הן אצל הדובר והן (ובמיוחד) אצל הקורא, או לפחות אצלי, שרותקתי ונזרקתי בין הדפים ובין מיני-פילוסופיה אחת לאחרת כמו כדור במשחק פינג-פונג.



נהניתי מספרים רבים, חשתי אהדה כלפי דמויות רבות, אבל אף פעם לא אהבתי כך דמות ותפאורה. עברתי את מסע ההתבגרות (וההתפכחות שבצלה) יחד עם הדמויות בספר, ונקשרתי לכולן.



אני מניחה שההנאה וההיקשרות לספר תלויה רבות באדם הקורא אותו, שכן החוויות - על אף שבסיסיהן אוניברסליים (אהבות, אכזבות, בדידות) - מובאות ממקומות אישיים ביותר, אבל אני (ועוד קוראים רבים, כנראה) מוצאת את הספר הזה כמקסים כל כך, עד כדי שהוא יכול לחלחל ולגעת גם באנשים המרוחקים ממנו ולהטביע אותם, יחד עם הדמויות, בים הבלבול הסוער שבחובו נטמנת העלילה כולה.



זו הפעם הראשונה שהתקשיתי כל-כך להפרד מספר, להתגעגע אל גיבוריו.

» ביקורות נוספות של מישיגן
» ביקורות נוספות על יער נורווגי