ביקורת ספרותית על בתו של שומר הזיכרון מאת קים אדוארדס
ספר לא משהו

---

את "בתו של שומר הזיכרון" קיבלתי כמתנה מאמא. למרות הפופולאריות שלו לא שמעתי עליו דבר. ניגשתי לנסיון הזה באדישות מסויימת - התקציר לא סקרן אותי יתר על המידה. מהנקודה האדישה הזו הגיוני לחשוב שאכזבה תהומית לא תגיע, ואולי אמצא את עצמי מעבירה דקות נעימות עם הספר הזה... ובכן, ההנחה הזו הסתברה כשגויה ממש.



אם היה עליי לתייג את הספר, הייתי בוחרת בתיוג "ספר שירותים" - ספר שמטרתו להחליף שעמום בחצי-ריתוק, עניין עמום ותו לא, אך אותו צורך בעניין כזה כן יכול להיות קיים מרגעים מסויימים, מיותרים: כשאין באמת מה לעשות, או כשמה שעושים לא מגביל לגמרי את יכולות הריכוז (אם כי, במקרה הזה, הצורך בהן אינו מוחלט).

הרעיון נחמד, די מקורי - אבל אופן הצגתו מייצר אנטגוניזם מסויים: המנעד המילולי צר, הדימויים הופכים שחוקים ומתישים את הקורא (כשהם לא מעלים בו גיחוך ציני לאור אי התאמתם המשוועת) והטקסט כולו הופך לנסיון די כושל בנשיאת העלילה, שגם היא, נדמה, הייתה שורשית בדמיון המחברת והמאמץ לגרום לה לנבוט לכדי התפתחות וסקרנות ממשיים העלה חרס.



אל הדמויות, אמנם, התקשיתי לפתח (על אף הנסיבות העיקשות) רגשות שליליים - הכתיבה הנפקדת כאילו עשתה עמם חסד במובן מסויים, כשהשאירה מקום לקורא להתחבר אליהן בדרכיו שלו (אישית, שלי היו מהולות חמלה על הסיפור היומרני והדל אליו נקלעו). היה בהן תום וצער לגיטימי.



אסכם זאת כך -

על ההתנהלות המהוססת והמפוזרת (עד כדי לא קיימת) של הסיפור לא חיפתה הכתיבה הקלישאתית, החלושה והמצומצמת, ומצאתי את עצמי מגלגלת עיניים לא אחת תוך כדי הקריאה. בין לבין נהניתי משילוחי חיוכים קטנים לדמויות העגומות בספר העגום עוד יותר, אך לא מעבר.



הדירוג - שני כוכבים ולא אחד, על שבכל זאת, למרות כל המגרעות, האמנתי בסופו של דבר בטובה של המחברת ובנסיונה הכן - לדאבוני, הבלתי מוצלח - לספר.

» ביקורות נוספות של מישיגן
» ביקורות נוספות על בתו של שומר הזיכרון