בכל הזמן שקראתי את הספר הרגשתי אי נוחות: מה שמרגישים כשעל פניו נראה שלפניכם דבר אחד, בעוד אתם יודעים שמדובר במשהו אחר לגמרי. כשקראתי את הערת המחברת המובאת בסוף הספר נרגעתי: תחושתי היתה נכונה, באמת לא קראתי ספר מתח.
אל תטעו - הספר הזה מותח מאד. העלילה הנפרשת בתוך מחשבותיהן של הדמויות הראשיות מצמררת, לפעמים. איפיון דמותו של סטיבן - שהוא ילד בן 12 והגיבור הראשי - מופתי ממש. תאורי הנוף גורמים לך לחוש את הקור והרטיבות, ללכת לאיבוד בערפל הסמיך, לראות את שיחי האברש המכסים את אדמת הבור ולחיות בכפר הקטן והנידח באנגליה התיכונה.
סטיבן בן 12, חי עם אמו, אחיו הקטן וסבתו בעוני בכפר. אמו וסבתו הן פליטות טראומה, וחיי המשפחה הקטנה קפואים בקיום נטול אהבה, וסטיבן הוא ילד קטן שקט ומודאג, שהחבר הכי טוב שלו מנצל ומנהל אותו, והיחידים ששמים לב אליו הם הילדים שמתעללים בו. זה מצב העניינים בעת שסטיבן עושה מעשה, המתניע מהלכים שסופם לא צפוי.
הספר כתוב טוב וקולח. יש בו חולשות - שאר הדמויות אינן בנויות טוב כמו דמותו של סטיבן, ודמות הרוצח לא אמינה ולא מסתדרת מבחינה פסיכולוגית. אבל רק בשביל לעמוד על דמותו המופלאה של סטיבן, זה העומס על גבו הצר את כל האשמה על מצב משפחתו, ונוקט פעולות לשנות את המצב הזה, כדאי לקרוא את הספר. ועל הדרך תרוויחו סיפור מרתק, ומחשבות על משפחה ואהבה, ועל ערכם היחסי והמוחלט של גרביים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
