ספר מופלא.
כזה שאוחז בגרונך ולופת את לבך ומהפך את קרביך וממלא את מוחך ומושך אותך אל האדמה הכהה, הכבדה, העשירה, הרטובה, הצוננת, ועוטף אותך בערפל הסמיך, הלח, העגום והמצמרר של אקסמור, אל הסודות הקבורים מתחת לאדמה.
מתחת לאדמה הוא ספר קטן-ענק על נער קטן-ענק ועל רוצח קטן-ענק.
לכאורה, ספר מתח. אבל אל תטעו בו. זהו רומן עמוק ומרגש, מטלטל ויוצא דופן, שפורט לפרוטות קטנות את עולמם המיוסר של גיבוריו המיוחדים.
בדרום מערב אנגליה, בלב הפארק הלאומי של חבל אקסמור, מקום שבו הטבע יוצא דופן ביופיו, באדמות הבור המתעתות, שוכנים הכפרים של האנשים הקטנים והאבודים. העיירות הקטנות של החצר האחורית.
סטיבן לאם הוא נער כזה. ילד, למען האמת. בן לאם חד הורית, אח לדייווי הקטן, המועדף על אמו, ונכד לסבתו הכבוייה, המביטה כל היום בחלון ומצפה לבנה בן האחד עשרה, בילי.
אלא שבילי לא יחזור עוד. לפני שמונה עשרה שנה נרצח על ידי רוצח ילדים סדרתי ונקבר באדמות הבור. מכיוון שמקום קבורתו לא נודע והרוצח לא הודה ברציחתו, נתלית סבתו של סטיבן בתקווה האבודה שבילי יופיע מאי-שם. כדי שלא תחמיץ את בואו, היא ניצבת יום-יום, כל היום, ליד החלון ומחמיצה את חייה.
הכל חמוץ בחיים האלה של סטיבן ומשפחתו. אמו הזועפת, שמכה לפעמים, אבל לא מנשקת אף פעם, הידיד של אמו, שבא והולך, נוטע תקווה ועוקר אותה, סבתו הרטננית, גברת פיטרס המסכנה, שמעדיפה את בנה המת על פני בתה החיה.
גם בבית הספר סטיבן לא רווה נחת. תלמיד בינוני, ששמו חומק מזכרונה של מורתו, נער מופנם, שסובל מידם הקשה של הבריונים, וחבר מסור, שנחמס ומנוצל על ידי חברו העשיר ממנו. בגדיו ישנים, מרוטים, קרועים, קנויים בחנויות יד שנייה. אין לו מחשב בבית ולא טלפון סלולרי, ולמרות שהשנה היא 2008, נדמה שצעדנו עמוק עמוק לתוך ההיסטוריה של שנות השמונים.
אבל סטיבן הוא נער עשיר ברוחו, הוא ילד בעל מחשבה עמוקה ולב פתוח ונדיב. הוא עורג לאהבה וכדי להשיבה הוא מחפש את עצמותיו של דודו הנרצח. שלוש שנים הוא משקיע את כל ישותו בחפירות באדמות הבור, כאילו יביאו העצמות האבודות חדווה אל ביתו המשמים.
סטיבן רוקם מזימה. הוא כותב לרוצח כדי לחלץ ממנו את הסוד. אבל לרוצח, כמובן, יש כוונות משלו.
בלינדה באואר, שזהו ספר הביכורים שלה, בוראת בכישרון מופלא דיוקנאות עשירים ועמוקים. כל דמות מנותחת לפרטי פרטים. הרוצח, שדמותו היא מלאכת מחשבת פיוטית ובני המשפחה מנגד.
זהו ספר מושלם, סיפור מופתי. הוא לא עונה על שום קריטריון של ספר מתח, ולמרות זאת, זהו ספר מתח שאי אפשר להניחו מהיד. שתי הדמויות המרתקות הללו, של הרוצח הכלוא בכלא בדאטמור ושל סטיבן הכלוא במשפחתו הלא-מתפקדת באקסמור, נעים במין ריקוד מחושב זה אל זה, לנקודת האל-חזור.