ביקורת ספרותית על מנהרות מאת רודריק גורדון
בזבוז של זמן

---

אני היחידה שלא אהבה את הספר?
כי בעיניי הוא ממש לא מצא חן.

ההתחלה צולעת, וזה דווקא בסדר, כי הרבה ספרים טובים מתחילים לא-משהו וממשיכים נהדר. אבל כאן זה לא היה. הוא התחיל צולע, הוא המשיך צולע, המשיך עד כדי כך- שלא יכולתי לסיים.
הסופר מאריך בתיאורים דברים שעדיף לא לתאר- הוא לא מותיר לקורא שום טיפת מקום לדמיין, הוא מפרט בצורה ארוכה ומשעממת על אוכל ובתים, ודווקא בנושאים שעליהם היה נחמד לדעת יותר- כמו הדמויות למשל, פתאום אין לסופר מה להגיד.
המשפחה: זה ממש זוועתי בעיניי- הקשרים בין בני המשפחה של גיבור הספר ממש נוראיים. אח ואחות שלא אוהבים זה את זה ; לא מתקשרים זה עם זה ; לא מתייחסים זה לזה ורק מייחלים לרגע שלא יצטרכו לסבול אחד את השני. הסופר מצייר אותם זה בעיניי זה כאנשים בעלי תכונות שליליות בלבד- ולמרות שהם חיים את כל החיים שלהם ביחד, ונמצאים זה במחיצת ברוב הזמן שהם קיימים, הם עד כדי כך לא מכירים אחד את השני, עד שהם לא מבחינים בכלל כשמשהו לא בסדר! (וזה הזוי, כי גם אם אתה לא "אוהב" בן אדם כלשהו, אם אתה נמצא במחיצתו מספיק זמן, אתה תבחין מתי הוא לא מרגיש טוב.)
האבא והאמא - למה הם התחתנו, לעזאזל? ולמה הם הולידו ילדים?
אני חושבת שהפתרון הכי טוב עבור שניהם היה לשכור דירת רווקים ולעבור לגור באלסקה, או במקום אחר שתהיה להם הרבה אדמה לחפור בה, ועם קצת מזל גם טלוויזיה כדי לאמלל את העיניים שלהם.
או ויל- הוא כל כך מטופש... דמות ממש בזויה! המשפחה שלו לא בראש שלו *בכלל*, וכעבור עמוד אחד בדיוק הוא שוכח את החבר הכי טוב שלו שהולך להפוך לעבד כי הציל אותו. הדבר היחיד שהוא חושב עליו זה החפירה המוזרה שלו. (אחר כך גם דברים נוספים- אבל בגדול, זהו.)

וגם הרעיון הכללי של הספר- הוא כל כך אלים ומבחיל.

בכלל לא הסתדרתי עם דרך הכתיבה של הסופר- הספר מאוד לא זורם, ארוך מדי, מפורט כשלא צריך ודליל להחריד דווקא כשהפרטים נחוצים,... אלים. טיפשי. הזוי.

מאוד לא אהבתי, ואני לחלוטין לא ממליצה. מיותר לציין שלא סיימתי אותו בכלל, ואני עדיין תוהה איך אחרים הצליחו.

» ביקורות נוספות של ליילק
» ביקורות נוספות על מנהרות