ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 30 בינואר, 2012
ע"י אליעזר
ע"י אליעזר
הספר כתוב בלשון מעניינת. עדות רעננה ואותנטית. הסופר משכיל להביא ציטטות, שירים ואמירות מקוריות ובלשונן.
הספר מספר על תולדות השבט ועל החיים בטטראן, השכונה היהודית בבגדאד, כפי שהיו עד 1952. חוויות דתיות, האמונות הטפלות, איך למדו בבית ספר, איך זווגו זיווגים ואפילו את סיפורה של נערה יהודית שירדה לזנות.
אך הליבה הרצינית של הספר הוא תיאור האווירה הפוליטית. העיראקים הושפעו מהנאציזם עד עומק נשמתם, וההשפעה השפיעה על מערכת החינוך עד כדי כך שגם המורים היהודים נהגו בנוקשות כלפי הילדים. הססמה 'היטלר יחטא את החיידקים' הפכה נפוצה ברחובות העיר וכולם ידעו מיהם החיידקים. רקמת היחסים הבין עדתית שהייתה בת יותר מאלפיים שנה נסדקה ונקרע סופית בחג שבועות ביוני 1941 עת בוצע פרוגרום או 'פרהוד' ביהודים. שני דודיו של הסופר שנסעו באוטובוס, היו בין 179 הקרבנות. האחד נחטף מתוך האוטובוס והשני ניסה להימלט ברגל.
הסופר המתבגר מוצא את דרכו הפוליטית במפלגה הקומוניסטית שהפכה למחתרת, ואף ישב בכלא שהות קצרה. סיפור הצלתו מעונש ממושך יותר מאלף במיוחד.
שני דברים עוררו אצלי התנגדות:
הסופר מאשים את התנועה הציונית שלא פעלה מספיק ולא ניסתה לגייס את ההמונים. צריך להבין שהתנועה הציונית היתה בעצמה במחתרת עד 1948 ורק אחרי קום המדינה יש לה גיבוי מדיני (ותקציבי) וגם אז היה דחוף יותר להציל את הפליטים היהודים באירופה. ולבסוף התנועה הציונית כן פעלה והעלתה את רוב רובה של יהדות עיראק, ובכך הצילה אותה מגורל שעלול היה להיות קשה מאוד.
ושנית, לא מובנת לי ההתלהבות של הסופר מהתנועה הקומוניסטית. אני יכול להבין את ההיסחפות שלו אל הקומוניזם אז, בשנת 1950, אבל היום יש פרספקטיבה של זמן. לא הייתה תנועה יותר אנטי יהודית מאשר התנועה הקומוניסטית. ירח הדבש של ברה"מ וישראל הסתיים מהר מאוד וברה"מ הפכה לאויב של ממש. למעשה אף היום קומוניסטים הם, באורח כמעט אוטומטי, אנטי ישראלים. גם האספקט האנטי דתי של הקומוניזם נעלם מעיני הסופר.
3 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אליזבט
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
מצא חן בעיני
הרעיון של הסיור הוירטואלי
|
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מעניינת ומעשירה.
אהבתי גם את הנספח הוירטואלי.
|
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
אליעזר- ידוע הדבר כי
הדור הצעיר היהודי בעירק לפני 48 היה ברובו קומוניסטי.ממליצה לך לקרוא את הספר "האחד"של שמעון בלס .
|
|
|
אליעזר
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
הרובע היהודי
ממזרח לחדקל, לא רחוק מהעיר העתיקה, בין רחוב חולפה לרחוב כיפה. בנוסף לסימונים באנגלית במפות ויקימפיה, יש גם טקסט בערבית, שפה שלצערי איני מבין.( זהיתי בטקסט את השנה 1941, שנה שעוד היה זה רובע יהודי).
|
|
|
אליעזר
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
בגדאד היום (טיול וירטואלי)
בעקבות הספר הלכתי לחפש באינטרנט את המקומות.
השם טטראן לא קיים היום. במפות ויקימפיה מצאתי סימון, באנגלית, של בית הספר היהודי ע"ש מנשה צאלח, בקרבת מקום סימון של בתי הרובע היהודי שקרסו ב-1968. שכונת עלוויה, שהיתה שכונה אלגנטית בשנות הארבעים קיימת גם היום. רחוב חיפה השתמר אך רחוב גאזי, ע"ש המלך, שונה ונקרא היום רחוב 14 בתמוז (יולי), יום הדחת המלך והכרזת הרפובליקה. גם גשר שנקרא גאזי שונה לגשר ג'מהוריה, גשר הרפובליקה. רובע באב א שייך, מרכז דתי שיעי קיצוני, קיים במפות לא רשמיות, וגם היום זהו מקום אלים. בגדאד של היום עיר מקוטבת, כמעט מחולקת. במפות מ-2003 אפשר לראות רובעים מעורבים סוניים ושיעים. מפה דומה מ-2006 מלמדת על טיהור דתי. רוב השכונות אחידות מבחינה עדתית ויש שני קטבים ברורים: ממזרח לחדקל רובע באב א שייך האמור מרכז שיעי,וסביבותיו בעיקר אזורים שיעים. בצפון מערב העיר שכונות סוניות ובמרכזן רובע שועלה. ממפות הלווין נראה שהבתים הם אותם הבתים, בתים נמוכים בני 1-4 קומות, בתי קרקע ומעט מאוד בנייני קומות. הרחובות מלאי המכוניות מרמזות על קצב החיים המודרניים בעיר הישנה הזו. טוב שאפשר לעשות טיולים וירטואליים. שהחיינו וקיימנו והגענו לימי האינטרנט... |
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
