“דיתה היא אלמנת מלחמה. החברה הישראלית דנה את אלמנות המלחמה למעמד של קדושה. דיתה חשה שהיא חיה בזמן מנותק - כל שעה שאינה שעת מלחמה היא שעה גנובה - ועליה לצפות מן הצד, בלי לגעת. הדסה גורליק, אלמנה פעילה ויעילה מהוה לה דוגמה איך צריכה לנהוג קדושה.
אך רצונה לחיות מוביל אותה אל אחיו התאום של בעלה החלל. האח התאום שונה ממנו, חי בעולם אטום ומסרב להכבש.
מסביב, כרקע, יש סמלי אבדן אחרים. אלמנות תאונות, המפקד המילואימניק המהולל שמקבל לפתע תעודת שחרור מהצבא. המישוגע השכונתי ששואל 'מה יהיה' ויש גם את זלמן לוי שגם הוא היה בצבא אך חוה אחרת את החוויה הצבאית.
משעשע בעיני שכבר ב-72 כתב שלמה ניצן, בפיו של זלמן לוי, ביקורת על נוהלי הכסת"ח של הצבא.
ספר רלונטי להבנת החויה הישראלית הסובבת סביב החוייה הישראלית.”