“זהו אוסף סיפורים של יגאל מוסינזון משנות הארבעים. לאוסף הזה יש קונספט ברור: מלחמת הקיום, הן של הקיבוץ בראשית דרכו והן המלחמות שברקע, המתנדבים שנלחמו באירופה במלחמת העולם, ניצולי השואה ומלחמת השחרור, הן מנקודת הראיה של המחתרת והן של חברי ההגנה בקיבוץ.
הדמויות נקלעו לשעות גדולות וגורליות ונדרשות למסירות מוחלטת אך אין הם גיבורים עשויים ללא חת אלא דמויות סדוקות, מתלבטות, מלאות ביקורת אל החברה והקהילה.
כתיבתו נטורליסטית, תיאור חי ומפורט של הדמויות והמצבים ויגאל עושה את זה בכשרון מצליח להעביר לקורא, כמוני, שלא היה בקיבוץ, את האוירה המקומית. אין ליגאל דמויות שטוחות. כל דמות משורטטת היטב, כל דמות לקוחה מהמציאות.
זהו ספר קלאסי המתאר את החברה הישראלית ברגעי לידת המדינה. ספר חובה !

ארבעה סיפורים שווים התיחסות נפרדת:

פולקה: הקיבוץ חוגג עשור בחדר האוכל. זוגות זוגות רוקדים פולקה לצלילי מפוחית הפה של יושקה. הרהוריהן של שלוש דמויות שיש ביניהן מתח עצום, מעוררות, בנוסף לעלילה הספציפית, את כלל בעית הקיבוץ. איך אפשר לנהל חיי זוגיות בקיבוץ כשאין פרטיות וכל אחד יכול להתערב. איך אפשר לחיות במסגרת כל כך קטנה ומנותקת מהווי העולם. איך לשרוד במלחמת הקיום המצריכה עבודה חקלאית גם בלילה גשום. סיפור מרתק ומותח למרות המסגרת הזעירה.

כבשים: הקיבוץ כמרקחה. החבר עמרם ביצע את הפשע החמור ביותר בקיבוץ - מכר כבשה ולקח את הכסף לצרכיו הפרטיים. מתכנסת אסיפת חירום ועמרם, שעומד להיות מוחרם, עולה להסביר. משפטו של עמרם הופך למשפט הקיבוץ. סיפור מרתק בתיאור האוירה. מבוסס על מקרה האמיתי.

השעה היעודה: מארג של דמויות מחתרת בעיצומה של פעולת חבלה בנמל. צוללן צריך להתקרב אל ספינה אנגלית ולהדביק מוקש, אך מגלה שבסירת ההצלה, במקום שבו צריך להדביק את המוקש, נרדם אחד הסבלים. תיאור מלהיב מתוך תודעתו של הצוללן.

מתתיהו שץ: נובלה בעלת יריעה רחבה יותר. אנשי ההגנה בקיבוץ יוצאים לפעולה נגד התקפת כנופיות. זהו הקרב על הקיבוץ. הקרב הסתיים בנצחון אך הדמויות יוצאות פגועות. האם ההרוג נהרג מאש האויב או מנשקו של אחראי הבטחון? הסיפור מעלה מרקם עשיר של דמויות מקומיות והאוירה לפני ואחרי הקרב.”