האממממ... איפה להתחיל.. בכריכה הזוועתית ביותר לעין האנושית?
לא פתחתי את הספר בגיל 29 בגלל הכיעור הזה.
פתחתי אותו עכשיו, כשחזרכיל 30 וקראתי אותו בנשימה מהירה בחוסר זמן היסטרי (עבודה חבר התחיבויות וצורך בשינה והפסקות אוכל) ובכל זאת:
אני שמחה שאת התקף החרדה מגיל 30 עברתי בישראל, כי בלונדון זה אחרת.
עניין הסמים והמחלות מין מעולם לא הטריד אותי, כנראה שבאנגליה יש בזה חובה, במיוחד אם מנסים להשמע ולהתנהג כמו "סנאץ'".
הערות קטנות ושנינות לא היו חזקות כמו הסיפור כעצמו שגרם לי לסיים מהר ולקום עם כאב ראש ליום חדש.
חלמתי על בראד פיט הצועני מפיל את ראש בלטה.
ונראה לי שמחר אני שודדת בנק.
אה... בעצם יש לי תוכניות של אדם שפוי ואני חיה בישראל.
שיט.
