ביקורת ספרותית על סודותיו של מלך האש מאת קים אדוארדס
ספר בסדר

---

אחד הספרים המוזרים ביותר שקראתי מעודי: מצד אחד אי אפשר שלא להתענג מהכתיבה המעולה, מיכולת הביטוי המדהימה ומהסגנון המעניין של הספר. אך ככל ספר גם קובץ סיפורים זה בא לבטאות דעות מסויימות שאמורות להיות המחשבות של הסופר. אך לדעתי המושגים דעה ומחשבה מגדירים את דעותיו המקוריות והעצמיות של האדם אך בקובץ הספורים שלפנינו אין כלל דעות עצמיות של הסופרת אלא זה מעין ציטוט של הדעות המקובלות כיום בחברות רבות בעולם המערבי. ומכיוון שבשביל להביע דעה צריך שיהיה לאדם דבר כזה, מהווה הספר ראיה לכך שלא כל סופר הוא איש רוח שדעתו ראויה להישמע, ובוודאי שלא בהכרח שדעתו של סופר עדיפה על דעתו של מהנדס לדוגמא וזאת למרות שכיום משום מה יש משקל יתר לדעתם של "אנשי רוח".
דבר נוסף שמאפיין את הספר זה ההקצנה וראיית העולם בשחור לבן. כך שכל מייצגי הרע לדעת הסופרת, אנשי הדת, הלוחמים נגד הפלות וכל מייצגי הדעות והסגנון שאינם מאפיינים את המקובל בעולם המערבי, הם מושחתים, שקרנים, חסרי גבולות ויש בהם כל רע. ולעומתם כל המייצגים את הטוב לשיטת הסופרת הם טובים, מושלמים ואין בהם כל חיסרון. ולדעתי זה מוריד מאוד מהספר ומוכיח שוב על רמת המחשבה שעומדת מאחרי כתיבת הספר...
אך לא הכל שחור ובהחלט נהניתי מחלק מהסיפורים ובפרט מהסיפור "פנס אריסטו".

» ביקורות נוספות של אור
» ביקורות נוספות על סודותיו של מלך האש