ביקורת ספרותית על אוטופיות - אנתולוגיה מאת אברהם יסעור
ספר טוב

---

סיימתי זה עתה לקרוא את הספר 'אוטופיות אנתולוגיה' של הוצאת 'רסלינג' אם אוכל לתמצת את תוכן הספר והביקורת עליו במשפט אחד אוכל לומר שזהו: ספר על שום דבר.

בהחלט מכובד לכתוב ספר על שום דבר שמכיל בתוכו שלושים ואחת מאמרים וטקסטים מרשימים בהיקפם הן הצורני והן המחשבתי.

הספר 'אוטופיות אנתולוגיה' מכיל בתוכו אוסף של דברי הגות אשר במרכזם עומדת התקווה לחברה מתוקנת, התקווה לחברה טובה יותר הוא הציר המרכזי של הספר.

אוטופיה משמעותה כפי שעשה בה שימוש לראשונה תומס מור בחיבור הראשון שלו על האוטופיה שגם הוא מופיע בספר ועוד אחזור אליו, חיבור בין שתי מילים יווניות ומשמעותם 'שום מקום' .

ישנה משמעות נוספת הנגזרת מצירוף המילים היווניות הנשמעות פונטית זהות והיא 'מקום טוב'.

בשתי המשמעויות הכוונה למושג 'אוטופיה' הוא מקום מושלם, מצב מושלם שאינו נוכח ובעיקר ביקורת על המצב הקיים ובעיקר הסירוב לקבל את המצב הקיים 'כאן ועכשיו' .

כן זהו ספר המביא את קולו של האדם 'המורד' זה שאינו מוכן ורוצה לקבל את המציאות בה הוא חי ורוצה לתקן ולשנות אותה.

הטקסטים בספר מבאים בעיקר את הקול הרציונאלי ואת מושג הקדמה אשר מהווה יסוד המקום הטוב או ה 'שום מקום'.

עד כאן נשמע שהמקומות אליהם שואפים אותם כותבים לאורך ההיסטוריה התרבותית החל מתקופת המקרא , יוון העתיקה, ימי הביניים ועד האידיאולוגיות המודרניות של מארקס והוגים נוספים אלו מקומות ראויים למסע.

הבעיה היא שככל שמעמיקים בקריאת אותם אוטופיות מבינים ורואים עד כמה המקומות אליהם חותרים אותם הוגים נמצאים בניגוד גמור לתפישה ההומניסטית ולטבע האדם במיוחד כאשר צורכי הכלל באותם אוטופיות שוללות את צורכי הפרט , חיוב האדם הפרטי להתנהג על פי סדר תרבותי וקיומי וחד משמעי של הכלל.

התביעה לאוטופיה משתלטת על הפרט ואף מאיינת אותו , לא רק השתלטות על המרחב הציבורי יש באוטופיה אלא גם השתלטות על המרחב האינטימי ובאמצעות חשיבה רציונאלית היא ממיתה את המורכבות של החיים והאדם.

האוטופיה מדכאת את האדם הפרטי ומנסה להשליט את ה 'תבונה המודרנית' על ערכים וקיום אנושי מורכבים ודינמיים.

אחד הדברים אשר הפתיעו אותי ,במיוחד כאשר התרבות היהודית עוסקת הרבה במושג של שלום ומקווה אליו , הוא תיאורו הציורי של מי שהביא את המושג 'אוטופיה' אל השפה והתרבות שלנו והכוונה היא אל תומס מור וחיבורו 'אוטופיה' אשר נכתב בשנת 1516 , חיבור אשר נחשב כאד החיבורים המרכזיים למחשבה הפוליטית היום.

מור מצייר את 'אוטופיה' כאי מרוחק מיבשת אירופה אליו יש להפליג .

המעניין הוא שאותו מקום אותו אי מוקף בחומות גדולות השומרות עליו ועל החומות נמצא חיל משמר וצבא גדול וחזק השומר על האי, לא רק זה הכניסה אל האי היא לא בטוחה ואף מסוכנת בגלל תנאי השטח של מיקום האי.

השאלה ששאלתי את עצמי כיצד המקום שאמור להיות סמל לחברה מתוקנת ומרחב אוטופי מכיל בתוכו אנשי צבא וביטחון השומרים עליו ? צבא המנוגד לגמרי לאותו מושג אוטופי של שלום ומרחב בטוח וטוב לחיות בו .

מעבר לעטיפה הביטחונית של אותו אי בתוך האי תיאור הערים וחיי העבודה של האזרחים באי נשמעים יותר כמו תיאור חיי קהילה בבית כלא ישראלי שם יש מפקדים ואחראים על אותם בני אנוש אוטופיים.

יותר מכך תפקידם שלאותם שומרים הוא לדאוג שאף אחד לא יישב בטל וכולם יעבדו שווה, כך גם היום מחולק בין שעות אור לשעות לילה שווה .

בקיצור אתם יכולים להבין מהו מקור התפישה הפוליטית של היום והאם הייתם מוכנים לחיות חיים בשום מקום.

על מנת לאזן את הדברים חשוב היה לקרוא את הטקסט הבריא של מרטין בובר המפורסם גם הוא בספר על 'נתיבות האוטופיה' שם הוא כותב ועושה הפרדה בין ה 'מחשבה הזרה' היא האוטופיה לדברי הנביאים שבמקרא שאינם ציורי נפש פנימיים המתארים משאלות של ציור נפשי פנימי של האדם המורד בקיום של העולם אלא שדברי הנביאים הוא הכיסוף אל הטוב אל הדבר הנכון שאיננו ציור פנימי של הנפש אלא התגלות של אידיאה אשר מקורה נמצא מחוץ לאדם.

מרטין בובר עושה הפרדה בין שינוי החברה לפי המחשבה האוטופית לבין שכלול הבריאה וקבלתה על פי המחשבה הדתית.

אם האוטופיה הרצון שלה כפופה לאדם ולרצונו הרי הנבואה והמשיחיות הדתית היא כפופה לזמן ואינה כפופה כלל לאדם ולרצונו.

האדם איננו עומד במרכז העולם ואיננו קובע את המציאות הקיומית שלו וכאשר נותנים לו את ההזדמנות לקבוע את המציאות המתוקנת לדעתו הרי היא נעשית לבלתי נסבלת, מסוכנת לאדם ופוגעת בו ראו את התפישה של מארקס והאידיאולוגיה המרקסיסטית אותו 'סוציאליזם' קדוש .

אם אוכל לסכם את הספר, אוכל לומר שחובה לקרוא אותו למרות שהוא ספר על שום דבר הוא בעיקר מראה לנו את הסכנה של אידיאולוגיות אוטופיות.

» ביקורות נוספות של סימניה
» ביקורות נוספות על אוטופיות - אנתולוגיה