“תכלית הפילוסופיה על פי אביעזר רביצקי אינה רק למדנות והגות עיונית אלא בעיקר הליכה של הפילוסופיה אל תוך השדות החינוכיים, פוליטיים.

'עיצוב פילוסופיה פוליטית' , התייצבות כנביא לחברה והרדיפה אחר פוליטיקה נאורה יותר, אנושית יותר ,תבונית ורגישה יותר זוהי התכלית הנעלה של הפילוסופיה.

לכבוד יובל שנים של עשייה ופעילות ענפה במרחב התרבות , המחקר , המחשבה ופעילותו הציבורית פוליטית בנושא הקיום היהודי יצא הספר 'על דעת הקהל' כשמו המהדהד של ספרו של רביצקי 'על דעת המקום'.

ספר המכיל קובץ מאמרים המקשרים בין פוליטיקה לדת ומכילים נושאי דעת בהם עסק רביצקי לאורך שנות פועליו: נושאי דת ומדינה, יהדות ודמוקרטיה, תרבות ציבורית ומחקר עיוני של הפילוסופיה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה, קבלה והלכה.

מתוך יותר משלושים מאמרים אשר נכתבו לכבודו של אביעזר רביצקי בידי מוריו, תלמידיו, עמיתיו חבריו לדרך שליוו אותו בחרתי להביא מאמר אקטואלי להיום מאמר דוגמא לעושר הרעיוני מחקרי של קובץ המאמרים:

המאמר מובא מחלקו הראשון של הספר ( שני כרכים עבי כרס) המביא עיונים מהגות מתקופת העת העתיקה וימי הביניים "אנרכיזם, שיוויוניות וקומוניזם במשנת ר' יצחק אברבנאל של הפרופסור זאב הרוי מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית:

אביעזר רביצקי פיתח קו פרשני אותו החל הפילוסוף ליאו שטראוס אשר טען שתפישת היסוד של ר' יצחק אברבנאל הוגה הדעות בתקופת ימי הביניים והרנסנס אשר חי בפורטוגל, בקסטיליה ובימיו האחרונים בוונציה שבאיטליה הייתה 'אנטי פוליטית במובהק'.

ר' יצחק אברבנאל התנגד לרעיון מוסד המלוכה מה שהשפיעה על תפישתו המשיחית, לפיו האנרכיה והשוויוניות הן טבעיות לאדם ושלילתם נוגדת את טבע האדם.

כמו הרמב"ם במורה נבוכים אברבנאל טען כי החטא של האדם הראשון היה בכך שנטש את הדרך של הסתפקות בצרכים הטבעיים בלבד וחתר ונהה אח התאוות הדמיוניות שלו.

"האדם חטא במה שלא נסתפק בדברים הטבעיים", העדפת המלאכותי על פני הטבעי, כך למשל קין חטא שבכך שעסק בעניינים מלאכותיים "שכל היום יחרוש החורש יפתח וישדד אדמתו" בניגוד לאחיו הבל, רועה הצאן שעסק בעניינים טבעיים.

לא רק עניינים המנוגדים לטבע והדמיוניים אליהם נמשך האדם היו לו לרועץ ולחטא אלא גם המחשבה והרצון לשלוט על בני אדם אחרים.

ר' יצחק אברבנאל מלמד שהאיש הראשון שהעז לשלוט על בני אדם אחרים היה נמרוד בן כוש. עד נמרוד בני האדם כולם היו שווים, בלי שוטרים ומושלים, בלי מלך ושלטון ובלי כל מנגנון פוליטי כפייתי. היה שיווין והייתה אנרכיה.

נמרוד נקרא 'גיבור' במובן השלילי הוא התגבר על בני אדם אחרים ושלט באחרים כנגד הטבע, כמו כן גם החטא של דור הפלגה לפי אברבנאל היה במעבר מן החיים הטבעיים אל רדיפת המותרות והדברים המלאכותיים והעושר.

פרשנות מאד יפה אפילו 'קומוניסטית' לזמנו הייתה לאברבנאל כאשר זה פירש את הפסוק "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" :

"ושכן היו הדברים הנמצאים אצל אחדים לכולם בשווה, כי לא היה לאדם הפרטי נחלה ולא דבר אחר פרטי לשימושו, כי הכול היה אחד ושווה לכולם, כמו הלשון.

ואמנם כאשר נטו לחידוש המלאכות בבניין העיר והמגדל (מגדל בבל) הסירו עצמם מן האחווה ונעשו הקניינים והנחלות פרטיות ובאו לידי חילוף וייחוד מתוך חמדתם לקחת ולייחס כל אחד לעצמו דברים מיוחדים ולומר 'שלי שלי ושלך שלך' עד שמפני זה נפרדו איש מאחיו"

הדברים ה 'אחדים' משמעם משותפים, כבר המדרש בבראשית רבה מפרש כך: "ודברים אחדים-ודברים אחודים, מה שביד זה ביד זה ומה שביד זה ביד זה"

אברבנאל ממשיך ומפרש שגם השפה הייתה משותפת לכל האנשים בשווה 'שפה אחת' ולא 'רכוש' פרטי של אף אחד, השפה איחדה את בני האדם ולא היו שפות שונות ונפרדות .

כך גם לא היה רכוש פרטי ולא נדל"ן לאף אדם, חברה שיתופית , חברה סוציאליסטית .

בהמשך המאמר ישנו הסבר ופרשנות להתנגדות של אברבנאל למצווה להמליך מלך בישראל והמצווה בספר דברים ביחס להמלכת המלך היא מצווה מותנית ובדיעבד בלבד, למעשה היא פשרה עם היצר הרע של בני ישראל להיות 'ככל הגויים'.

שם אברבנאל עורך השוואה מאלפת בין הדרישה להמלכת מלך 'כי תבוא אל הארץ' לבין פרשת אשת יפת תאר בפרשת 'כי תצא למלחמה' .

מעניין לקרוא את הדברים בעיקר בהתבוננות היסטורית ובהקשר מקום מגוריו וחייו בשנים האחרונות לחייו בעיר וונציה שבאיטליה שהייתה בתקופתו ממלכה אשר קראה והציבה לעצמה את האושר הכלכלי כיסוד הממלכה יחד עם היותה 'רפובליקה' עם חוקים נוקשים שהשלטון עבר מידי תקופה שלושה חודשים עד שנה לראש משפחה אחר בממלכה והתנגדה להציב לעצמה מלך שליט אחד .

בדוגמא קצרה זו ניסית להביא את הרוח שנושבת בתוך פרקי הספר ובמיוחד את החיבור בין פילוסופיה לפוליטיקה ובין פרשנות דתית למחשבה מדינית .

כך באמצעות טקסטים, מקורות , הוגים, וחוקרים רבים נוספים נערך ספר היובל לכבוד אביעזר רביצקי בידי מנחם לורברבוים, אבינועם רוזנק וידידיה שטרן אשר כרכו את הדת והפוליטיקה בהגות היהודית מתוך עולמו הרחב של רביצקי.”