ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 9 באפריל, 2012
ע"י סימניה
ע"י סימניה
ישנה אמרה יהודית ישנה שאימי ז"ל , היום זהו יום הולדתה לו הייתה אתנו בחיים, הייתה אומרת לי בכל פעם שקרה לנו משהו מפתיע : "דער מאנטש טראכט אונד דער גוט לאכט" שפירושו של זה "האדם מתכנן ואלוהים צוחק".
אימי אהבה לצחוק ולימדה אותי את התורה לצחוק מהעולם וממעשה הבריאה למרות שידעה בעיקר יפה מאד גם לבכות.
אני נזכרתי בדברים אלא כי אולי אין ביטוי קצר יותר , חכם יותר ומדויק יותר לתאר את שורש ויסוד תורתו החסידית של המגיד ממזריץ'.
ספר הגותי, דתי ומעמיק אך בעיקר מפתיע המתאר את תורת החסידות בהגותו של רבי דוב בער הוא המגיד ממזריץ' הופיע השנה ומצליח לטלטל את כובד המשקל החסידי דתי אותו רבים מכירים ומנסים להיכנס אל זה השער – 'השער לאין'.
אך לפני הכול הייתי מעוניין להתחיל בשיעור תורה קצר, בגמרא מסכת עבודה זרה מתואר סדר יומו של הקב"ה :
"אמר רב יהודה אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה , שניות יושב ודן את כל העולם כולו כיון שרואה שנתחייב עולם כליה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים , שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים רביעיות יושב ומשחק עם לוויתן שנאמר (תהלים קד, כ"ו) 'לוויתן זה יצרת לשחק בו' "
הקב"ה מתחיל את היום בלימוד תורה 'עוסק בתורה' , בהמשך לאחר לימוד תורה הוא שופט את האדם בכל יום ויום , בחלק השלישי של היום הקב"ה קוצב לכל מין ומין את מזונו ומהיכן הזדמן לו הפרנסה שלו ובחלק הרביעי של היום שזהו סופו של היום הוא זמן סמוך לתפילת מנחה ובזמן הזה יושב הקב"ה ומשחק עם לוויתן.
כך נראה סדר יומו של הקב"ה בכל יום ויום עם לו"ז צפוף אך מסודר היטב.
כאשר פגשתי בפעם הראשונה את סדר יומו של הקב"ה הופתעתי מאד, בעיקר הופתעתי שיש זמן לקב"ה לשחק ועוד עם לוויתן.
לא שחס וחלילה אני לא חושב שלא מגיע לקב"ה לשחק, מה שעניין אותי לדעת מהי משמעות 'משחק עם לוויתן' .
את הפירוש לכך מצאתי בדברי המהר"ל מפראג וכך הוא מסביר את המשחק עם הלוויתן :
"אמנם מה שאמר כי הוא משחק עם הלוויתן דווקא, רצו לומר בזה, כי יש אל השם יתברך תכלית התאחדות עם ברואיו.
אף כי בודאי שאין השם יתברך מתאחד עם הנמצאים, והוא נבדל מהם, רק שרצונו מתאחד עימהם.
וזהו עצם השחוק כמו שיתבאר. ודווקא לוויתן, ... כי הבריאה הזאת בפרט מבין כל שאר הנבראים היא מיוחדת אל הרצון .... ואין בריאה מיוחדת אל הרצון רק הלוויתן.
ודבר ידוע למבינים כי הלוויתן לפי חשיבות ומעלת בריאתו כמו שספרו עליו הנה ראוי הוא ביותר אל חיבור הרצון בפרט. ... "לוויתן" לשון לוויה וחבור.
כי בריה זאת מיוחדת להיות לרצון אליה.
ועצם השחוק אינו רק חבור והתאחדות עם הדבר לא זולת זה, ולפיכך אמרו שהוא ית' משחק עם הלוויתן. ...עצם השחוק בעצמו הוא התאחדות הרצון עם דבר אחד."
מעניין שהפירוש למילה משחק היא כפי שאנו מכירים בתיאוריות הפסיכואנליטיות ובמיוחד זו של ויניקוט דומה מאד למה שכותב המהר"ל מפרא"ג .
כך מסביר ויניקוט שכדי להבין את רעיון המשחק כדאי להתבונן כיצד הילד משחק בהשתקעות המאפיינת את משחקו של ילד קטן.
התוכן אינו חשוב. חשוב המצב של התנתקות כמעט, הדומה לריכוז אצל ילדים גדולים יותר ואצל מבוגרים.
הילד המשחק מכיל בתוכו תחום שקשה לעזוב אותו , ולא פחות קשה להיכנס אל תוכו.
תחום זה של משחק איננה מציאות נפשית פנימית. הוא מחוץ לאדם, אבל אין הוא העולם החיצוני, כמו הים בו שוחה הלוויתן.
אל תחום משחק זה מקבץ הילד אובייקטים ותופעות מן המציאות החיצונית, ומשתמש בהם לשרותו הנגזרת ממציאות פנימית או אישית.
ויניקוט טוען שמשחק הוא חיבור בין חיים יצירתיים ובין החיים עצמם כפי שמפרש המהר"ל את החיבור של הקב"ה עם ברואיו .
מעניין כיצד הזוהר מתאר את הלוויתן שהוא הבעל החיים הגדול ביותר בים :
"ברואים שבים אינם נפרדים ממקורם, שהרי כיוון שעולים ליבשה מיד מתים ולא רק שהם אינם נפרדים ממקורם אלא גם כאשר הם נמצאים במציאות של מקורם, בתוך מקורם בים הם אינם מציאות בפני עצמם כלל"
הזוהר עושה הבחנה מאד יפה בין בעלי החיים במים לאלו ביבשה, אלו שבמים ובמיוחד הלוויתן בגלל גודלו הוא איננו מציאות, איננו קיים בפני עצמו, אם ניקח את הלוויתן ונוציא אותו מהים הוא לא יתקיים , הים הוא לא רק הסביבה המחייה אותו אלא הים עצמו היא גם מציאותו העצמית.
כמו מרחב הביניים, המרחב הפוטנציאלי במשחק, המשחק איננו יכול להיות נפרד מהילד והילד לא יכול להיות במציאות של משחק ולהישאר להיות ילד כמציאות עצמאית, חוצצת ונפרדת.
המשחק והילד הם היסודות של תורתו של המגיד ממזריץ', המגיד ראה את עבודת ה' כשעשוע שאותו יש ללמוד מילד קטן.
לא בגלל חוכמתו של הילד, לא בגלל כישרון המשחק והדמיון של הילד, לא בגלל טוהרו של הילד אלא בגלל שהוא 'ילד' הוא קטן והוא בעיקר חסר יכולת השפעה אמיתית על העולם ועל הקב"ה .
ר' נתנאל לדרברג, מלמד בבית המדרש לתורה ולחיים ביישוב חיספין שברמת הגולן, עוסק במחקר היסטורי עצמאי של מנהיגות רבנית וחסידות ומעביר שעורי תורה ומחשבת ישראל במקומות נוספים.
ספרו 'השער לאין' מחולק לשלושה חלקים , החלק הראשון מספר על תחנות חייו של רבי דוב בער המגיד ממזריץ' פרק אשר משמש מבוא להכרת אישיותו ומאפשר הבנה עמוקה יותר של מקורות המחשבה החסידית שלו.
הפרק השני גם הוא הכנה ובניית נדבך נוסף בהכרות ובאישיותו של הנגיד תוך התבוננות רגישה בקשר המכונן בין המגיד לבעש"ט והשימוש בסיפורי חסידים ככלי ליצירת קשר עם הקיבוץ החסידי .
הפרק השלישי היינו הפרק המשמעותי והחשוב בספר והוא כניסה אל תוך עולמו המחשבתי הגותי של המגיד ממזריץ' תוך קריאה והקשבה אפשר לומר טיפולית ופילוסופית על הגותו.
במרכז הגותו של הספר פירוט הייעוד האנושי של האדם הפשוט וגם של הצדיק , ייעוד שאיננו עשיית תיקון בעולם העליון בדרך הישירה (כפי שתופשת הקבלה הלוראינית את מעשה האדם 'זעיר אנפין') .
דווקא עיסוקו של האדם בענייני העולם החומרי מזווית המכירה ברוחני, יראה ממנו ושואפת להתקרב אל הקב"ה, היא זו שיכולה לחולל שינוי בעולם העליון.
שינוי זה איננו מתרחש בגלל הממד הרוחני הגבוה של המעשה האנושי אלא ההפך בגלל הנמכת הציפיות, היות המעשה האנושי קטן ומוגבל, חלקי ולעולם אינו שלם, היא זו שמעוררת שמחה אצל הקב"ה.
זהו ממימד ההפתעה במשנתו החסידית של הרבי ממזריץ' , הפתעה שדווקא ההנעה וההתענגות של הקב"ה במעשה ה 'ילדי' , המשחק ה 'ילדי', הרצון להידמות לאבא אין סופי , הפער בין היש לאין הוא זה שגורם לעונג אצל הקב"ה .
מכאן גם ניתן להבין את האמירה שאנו שומעים הרבה על החוזרים בתשובה ועל הערך העצום של החזרה בתשובה יותר מערך הצדיקים הגדולים שמעשיהם של הצדיקים צפויים ולכן באופן פרדוקסלי פחות משמעותיים מהמעשה של החוזר בתשובה אשר ערכו לא בגלל מעשיו הגדולים אלא בגלל עיקרון ההפתעה והמשחק עם החיים.
היכולת להכיל ולקבל את החיים ואת המציאות בפרספקטיבה נכונה , ובעיקר לראות את המעשה האנושי ואת אפסיותו של האדם מול הקב"ה היא המשמעות של להיות 'במרחב הביניים' כפי שויניקוט כותב עליו ביחס לילד.
אחת ההשלכות של תפיסת האדם כפי שתופס אותה המגיד ממזריץ' היא האפשרות לפתח תפיסה פחות שיפוטית ביחס לזולת , הסטת הדגש לתענוג יוצרת סובקטיבציה של מעשה האדם וכך תוצר מעשיו אינם אמורים להיבחן בקריטריונים 'אובייקטיבים' אלא במושגים סובקטיבים וראיית האדם ב 'עין טובה' ולימוד זכות על כל אדם .
אחד מתלמידיו המובהקים של המגיד הוא רבי לוי מברדיטשוב המכונה 'סנגורם של ישראל' והוא זה שהצליח להפנים את תורתו של המגיד ואת משמעות תיקון האדם וההתבוננות במבט של ילד אל האחר.
אחת הדוגמאות לכך היא דרשה של רבי לוי אשר מסביר במקוריות את מניעיו של אברהם אבינו , המארח את שלושת המלאכים ומנסה לאכילם כאילו היו בני אדם פשוטים ולא יצורי עליון.
ההסבר של רבי לוי מברדיטשוב למעשה הוא שאברהם הכיר באותם אורחים שהיו מלאכים ולא בני אדם אבל על מנת שלא לפגוע בהם הוא הציע להם לאכול במכוון כדי להמחיש להם את מגבלות האדם לעומת גודלם וערכם של המלאכים.
אברהם למרות שהכיר שהיו מלאכים הנמיך את עצמו, הקטין את הבנתו והכרתו ושיחק איתם כאילו היו בני אדם.
יכולת המשחק היא ממקום של צמצום , הקטנה והכרה בקטנותו שלו והפער הזה , ההפתעה השינוי ההתנהגותי וההכרה בזה היא מהווה וגורמת תענוג לקב"ה .
אני מסיים באמירה בה פתחתי שכאשר האדם מתכנן אלוהים צוחק, ואני מוסיף ואומר על פי משנתו של רבי דוב בער המגיד ממזריץ' שכאשר האדם נכשל ומנסה ושוב נופל וקם אלוהים מאושר עוד יותר.
חובה לקרוא את הספר למי שלא רק רוצה ללמוד איך להתנהג עם ילדים ובני אדם אלא גם עם הקב"ה.
3 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של סימניה
» ביקורות נוספות על השער לאין - תורת החסידות בהגותו של רבי דוב בער, המגיד ממזריץ' - מאה שערים #3
» ביקורות נוספות על השער לאין - תורת החסידות בהגותו של רבי דוב בער, המגיד ממזריץ' - מאה שערים #3
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
