ביקורת ספרותית על האלביתי - מבחר כתבים, ח מאת זיגמונד פרויד
ספר טוב

---

מחשבה יהודית על 'האלביתי' של פרויד .

לאחר קריאת התרגום החדש של המסה אותה חיבר זיגמונד פרויד "האלביתי" ("Das Unheimliche") אשר פורסמה לראשונה בשנת 1919 הדהדה לי בראש לאורך כל קריאת הטקסט המילה בשפת האידיש של הביטוי 'בעל הבית' .

'באלאבאסטע' , 'באלגולה' , 'דער באלבית' , כולם מילים יהודיות עתיקות שמשמעותם הוא 'בעל הבית' זה ה"מצביע" לא רק על משמעות, אלא גם יוצר הדהוד סיפורי, סיפור קיומי המספר על האדם כבעל שליטה על חייו- ההפך הגמור מהאלביתי של פרויד.

"תחושת עצם הזרות השורה בתוך האינטימי עצמו, תחושת הצמרמורת והאי-נוחות שעולה במפגש עם הביתי"

אולי בגלל הקושי בזמן קריאת הטקסט ותחושת חוסר השליטה והחרדה שעולה בזמן הקריאה, הרגשתי שלא במודע להחזיק בביטוי עברי הנשמע דומה אך עם משמעות המעניקה עוגן ויציבות בזמן הקריאה.

ואולי בגלל המחשבה שגם פרויד גדל בבית יהודי ואולי גם אצלו ההורים ידעו ודיברו באידיש הוא לפחות היה חבר נכבד של החברה הווילנאית לטיפוח האידיש.

מעניין לדעת שפרויד נולד במשפחה יהודית אבל כנראה משום מה ללא שם משפחה ורק שנים מאוחר יותר נקבע שם משפחתו . השם פרויד בא, כפי שמראה אילן הייחוסיין, מפריידה, פריידה הייתה אישה חשובה ומפני זה נקרא שמה על המשפחה.

בשנת 1812 בא פקיד אוסטרי לבוצ'אץ' עיר הולדתו של פרויד וקבע, לפי החוק, את שמותיהם המדויקים של התושבים. אז נקבע השם פרויד.

ילד יהודי שנולד ללא שם משפחה הוא ילד שעסוק מאד בשפה ובמילים ומשמעותם, כך גם פרויד הילד שגדל ושיחק עם המילים כפי ששיחקו עם שם משפחתו.

הבית זה המשפחה, להרגיש לא בבית זהו גם ביטוי של הדרך בה אתה מקבל את שם משפחתך.

רוב הילדים נולדים אל תוך הבית , אל תוך המשפחה , אלו שלא נולדים אל משפחה יכולים הרבה יותר בקלות לזהות את תחושת המועקה והצמרמורת לאי הנחת עם המפגש הביתי.

כותב ארנסט ינטש בפרק מבוא לתרגום : לעניין הפסיכולוגיה של האלביתי :

"לעתים קרובות קשה במיוחד באפלולית להבחין בין בובת שעווה, או דמות מעין זו, לבין אדם ממש.

אצל אנשים מסוימים, בעלי טבע רגיש, מסוגלת דמות כזאת לשמר את האי-נעימות שעוררה גם לאחר שקיבלו את ההחלטה אם רוח חיים בה אם לאו.

כנראה מדובר בספקות משניים, מודעים למחצה, אשר מתעוררים בכל פעם מחדש באופן מוכני עם ההתבוננות החוזרת ועם תפיסת הפרטים העדינים יותר, ואולי זהו רק רטט חי של זיכרון הרושם המביך הראשון המוסיף עדיין להתקיים.

העובדה שדמויות שעווה כאלה מציגות לעתים קרובות איברים ממוכנים, שעשויים להגביר את פעולת הרגש הנדונה, איננה בשום פנים העיקר: גווייה אמיתית שהותקנה באופן ממוכן אינה נראית דוחה כל כך בהכרח כמו דגם השעווה שנעשה על פיה."

הפער בין הדבר האמיתי ובין הדבר הלא אמיתי , הפער בין ההכרה האינטלקטואלית לבין אי ההכרה של הדבר החדש אולי אי הרצון של הנפש להכיל ולקבל את הדבר החדש יוצר אימה.

"דווקא הילדים הנבונים הם בדרך כלל החששנים ביותר, שכן גבולות יכולת ההתמצאות שלהם ברורים להם יותר מאשר ילדים מוגבלים"

דמיון ומציאות מתבלבלים , בית וחוץ, פנים ואינטימיות לא מופרדים וכך יוצא שדווקא האינטלקט מעורר אימה ותחושת הכרה וחוסר שליטה במציאות .

נראה כאילו הדהדתי והחזרתי לפרויד את השליטה מתוך רצון שלי להחזיק בה באמצעות המילה 'בעלבית' ואולי לספר לו ולעצמי שאנחנו יהודים וליהודים אין שליטה בחיים.

תחושת אי הודאיות הנפשית המהווה סיבה לתחושת אלביתית היא הטלת הספק במציאות והעברה של אנרגיה פנימית היוצרת חרדה אין סופית – מאפיין כל כך יהודי.

מסה חשובה לקריאה ועיון לאלו העוסקים בתחומי הקיום האנושי והניסיון להבין אותו.

'האלביתי' זיגמונד פרוייד , מבחר כתבים , ח - הוצאת רסלינג

» ביקורות נוספות של סימניה
» ביקורות נוספות על האלביתי - מבחר כתבים, ח