ביקורת ספרותית על מתילדה סאביץ' מאת ויקטור לודאטו
ספר טוב

---

כשהורים מאבדים ילד - פעמים רבות הם מאבדים את עולמם. הם שוקעים באבלם ואינם יכולים לראות איש - לא את עצמם ולא את ילדם הנותר. זה מה שקרה למתילדה שאחותה נהרגה - או נרצחה, תלוי את מי שואלים - לפני שנה והיא יודעת שעליה לעשות משהו כדי לגרום להוריה לראות אותה, וגם אחד את השניה, אבל לא יודעת מה עליה לעשות.

לנערות בניגוד לנערים אין הרבה אפשרויות פעולה כשהן עוברות ממצב של ילדה למצב של בוגרת. בדרך כלל אין להן אופצייה ליזום קטטות, לחבוט עד מוות באיזה הומלס או נהג מונית מזדמן: פעולותיהן ההרסניות באות בדרך כלל על חשבונן. הן פוגעות ומסכנות את עצמן, וזו דרכן להתבגר. מטילדה פוסעת על הקצה בנסיון נואש להבין את המציאות בה היא חיה.

הספר מספר באמינות רבה על עולמה של ילדה מתבגרת, שמציאות ודמיון מעורבבים אצלה, חרדות הן מנת חלקה והיא אנוסה להתמודד לבדה - כי להרגשתה אין לה איש.
הספר הוא הרומן הראשון של המחבר - מחזאי ומשורר שזכה עבורו בפרס. זה סיפור קטן ומדוייק, כתוב היטב וחודר לנפשה של הגיבורה בלי ליפול לפחים של קלישאות, וגורם לך לחשוב עד כמה כוונות טובות אינן מספיקות כשמדובר בילד שמרגיש אבוד.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על מתילדה סאביץ'