“כשהורים מאבדים ילד - פעמים רבות הם מאבדים את עולמם. הם שוקעים באבלם ואינם יכולים לראות איש - לא את עצמם ולא את ילדם הנותר. זה מה שקרה למתילדה שאחותה נהרגה - או נרצחה, תלוי את מי שואלים - לפני שנה והיא יודעת שעליה לעשות משהו כדי לגרום להוריה לראות אותה, וגם אחד את השניה, אבל לא יודעת מה עליה לעשות.

לנערות בניגוד לנערים אין הרבה אפשרויות פעולה כשהן עוברות ממצב של ילדה למצב של בוגרת. בדרך כלל אין להן אופצייה ליזום קטטות, לחבוט עד מוות באיזה הומלס או נהג מונית מזדמן: פעולותיהן ההרסניות באות בדרך כלל על חשבונן. הן פוגעות ומסכנות את עצמן, וזו דרכן להתבגר. מטילדה פוסעת על הקצה בנסיון נואש להבין את המציאות בה היא חיה.

הספר מספר באמינות רבה על עולמה של ילדה מתבגרת, שמציאות ודמיון מעורבבים אצלה, חרדות הן מנת חלקה והיא אנוסה להתמודד לבדה - כי להרגשתה אין לה איש.
הספר הוא הרומן הראשון של המחבר - מחזאי ומשורר שזכה עבורו בפרס. זה סיפור קטן ומדוייק, כתוב היטב וחודר לנפשה של הגיבורה בלי ליפול לפחים של קלישאות, וגורם לך לחשוב עד כמה כוונות טובות אינן מספיקות כשמדובר בילד שמרגיש אבוד.”

“אהבתי את הספר הזה ממש.
ספר עצוב, נואש, מלוכלך וציני על ילדה שלא יודעת איך לגרום לאמא שלה לראות אותה, אחרי שאחותה נהרגה.
על ילדה שקיבלה עולם מפורר, מוכה מחלות ומוות, שלא יודעת שום דרך אחרת חוץ מלהיות רעה בשביל להיות.
ספר שכופה אווירה, שאי אפשר לא לקרוא, שלא יוצא מהראש.
אז כן, אהבתי נורא.”

“מתילדה היא ילדה לא רגילה,יש לה חן יופי פנימי ולפי דעתי גם יופי חיצוני.
היא נקלעת לכל מיני סיטואציות לא נעימות בין אם זהבים חברים או משפחה.
הרבה ילדים ובני נוער חווים דברים מסוגים אילו,הספר ממש מעניין
אבל הסוף מאכזר..”

“"סיפרתי לחברה שלי אנה שאני רוצה להיות איומה
ואנה אמרה, ´מה עם הנשמה שלך?´
´מה איתה?´ אמרתי."

המשפט הזה קנה אותי ולא סתם, הוא זרק אותי שמונה שנים אחורה. הייתי נערה מתבגרת לא פשוטה, גם אני רציתי לעצבן ולהכאיב להורים שלי, גם אני רציתי לטלטל ולזעזע אותם, גם אני רציתי להיות איומה. מי לא רוצה? :)
בהזדמנות הראשונה שהייתה לי התחלתי לקרוא את הספר.
הציפייה הייתה גדולה וכך גם האכזבה.
העלילה כבדה מה שמונע ממנה מלהתרומם, לדעתי לודאטו הפיל את עצמו בפח, הוא רצה לכתוב רומן ספק למבוגרים, ספק לבני נוער, שיהיה מין ספר כזה בלי גיל, הוא רצה לכתוב ספר בגובה העיניים שכאילו נכנס לראש של הצעירים ונחשף בפני מחשבותיהם ושאנחנו הקוראים נגלה שיש עוד דברים המטרידים את בני הנעורים חוץ ממחשבים וסמים, הוא רצה לעזור לנו להיכנס לתוך משפחה ברגעים שהיא הכי לא רוצה להיראות.

התוצאה הסופית היא עלילה משעממת שמדשדשת במקום לא מתקדמת, לא מתרוממת ולא גורמת לך לרצות להמשיך לקרוא.
במקום ליצור פה דמות שרבים וטובים יוכלו להזדהות איתה ולהיזכר בימים "הנפלאים" של גיל ההתבגרות לודאטו יצר דמות לא אמינה ומשעממת בצורה אמינה.

ועכשיו אם תסלחו לי, אני אהיה מעט שיטחית, אני חייבת להתוודות שגם הכריכה מאוד משכה אותי, מין שילוב של אליס בארץ הפלאות ואמילי המוזרה.”