ביקורת ספרותית על שחר מפציע - דמדומים #4 מאת סטפני מאייר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 9 בנובמבר, 2011
ע"י ליילק


יש המון מה לומר על הספרים הללו.

כל כך הרבה שבחים, כל כך הרבה ביקורות חיוביות, כל כך הרבה קוראים שבויי לב, כל כך הרבה דברים טובים נאמרו עליו.
אתה מצפה לקרוא ספר מושלם. ספר מושלם? ממש לא. זה בטוח.
נחמד? טוב? מעולה? מצויין? גרוע? נוראי? אני לא יודעת.

סדרת הספרים הזו, כידוע, מספרת את סיפורם של בלה האנושית, אדוארד הערפד, וג'ייקוב איש הזאב, שחייהם שזורים זה בחיי זה והם כלואים בתוך משולש אהבה אכזרי.
בין היתר, כמובן,הדמויות נמצאות בסכנת מוות כל פרק שני, כל המיתוסים והאגדות הופכים לאמיתייים וקו הגבול שבין הדמיון למציאות מטשטש.
על התזמורת מנצח סיפור אהבתם הבלתי אפשרי והמרגש של אדוארד ובלה, עם כל הכאב, השמחה, הרגשות, הפחד והקשיים.

הכתיבה של סטפני מאייר מקסימה. רגישה, קלילה, רצינית כשצריך וזורמת.
הספרים לא כבדים, למרות כל המאורעות הדרמטיים שגודשים אותם, והוא גם לא קלילים מדי, למרות השפה הזורמת והיומיות כביכול.

אז מה בכל זאת לא בסדר? בלה. בלה מעצבנת.
היא אנושית. היא מסכנה. היא מעל כל בני האדם, החברים שלה לא ראויים לה.
בלה מחליטה להתחיל לקפוץ מצוקים כדי להזות את החבר שלה.
להזכירך, בלה יקרה, גם את אנושית. וגם אנחנו, הקוראים.
ואדוארד... רק רגע, כמה זמן הם ביחד? כמה חודשים?
אוקיי, אז אדוארד חתיך ומושלם ואין כמוהו, אבל יש עוד דברים חוץ ממנו!
מילא, אחרי 10 שנים...

לא, שלא תבינו לא נכון, אני לא שונאת את בלה. היא חמודה, אבל גם מעצבנת בהרבה תחומים, והעובדה שהיא המספרת ואנחנו שומעים אותה כל הזמן, הופכת את הכמה דברים האלה לצורמים מאוד.

אדוארד... מה אנחנו יודעים עלייך? אתה מושלם, אתה הדבר שהכי חשוב לבלה בעולם, ויש לך יצר כפייתי להגן עליה.
טוב, אז, כל הבנות המאוהבות לצאת מהאשליה: חוץ מזה שהוא חתיך, לא יודעים עליו כלום. הוא בקושי דמות.

יש בספר המון פינות לא סגורות, מקומות מטושטשים ולא ברורים,דברים שצריך ללטש.

זה ספר בנות - מה הפך אותו לאהוב כל כך? האהבה המדהימה שיש בו, כמובן.שהיא, קצת... מוגזמת.
עם כל המעלות של הספר, נוצר טעם לוואי של ספר זול.
כי הכל סובב סביב בלה, בלה ואדוארד, אדוארד ובלה, בלה מאוהבת באדוארד, אדוארד מאוהב בבלה, בלה מאוהבת באדוארד.

ובכל זאת, זהו סיפור אהבה מתוק, המספר על אהבה בלתי אפשרית שמנצחת את כל המכשולים, פורצת אל הנצח, אל עתיד טוב יותר.
וברור שהכל עם הכתיבה המדהימה של סטפני :)

לסיכום -
בנות יהנו מהסדרה הזאת, יש בה הרבה מקומות שצריך לשפץ, אבל למרות הכל, הספרים כיפיים, מסתוריים ומקסימים.
אהה, ומרתקים ;)

15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שרון (לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
אני כ"כ מסכימה איתך לגבי בלה... אבל אני חייבת להגיד לך שפירטו על אדוארד בספר הראשון(הוא אוהב לקרוא,מנגן על פסנתר,ופירטו לנו קצת על החיים האנושיים של אדוארד)....
חוץ מזה אדוארד הוא באמת דמות לא כ"כ מעניינת....
האובססיה שלו לבלה דיי דוחה(כנ"ל לגביי בלה...).
אני בכלל שמתי לב(ואולי אני מגזימה)איכשהו כל הדמויות בסיפור שהן אנושיות הן לא חכמות במיוחד.
הן לוקות באנושיות(טוב הם לא יצורים על טבעיים),ואיכשהו סטפני גורמת לזה להיראות כאילו שמי שאנושי הוא סוג של נחות.
בלה היא היחידה שכביכול נמצאת מעל כולם(לדעתי היא יותר גרועה מהם).
ג'ייקוב הוא הדמות היחידה שהצטיירה לי כהכי אנושית(למרות היותו יצור על טבעי)למרות שחיבבתי אותו רק בשני הספרים הראשונים...





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ