• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

מאת קריסטין קאשור

הביקורת של נוגיש :)

תמונה של נוגיש :)
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

מאת קריסטין קאשור

הביקורת של נוגיש :)

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של נוגיש :)
הוצאה לאור:כנרת
שנת הוצאה:2011
סדרה:שבע הממלכות #1
קטגוריה:נוער
הקודמת
דודה דיי (פעילה לשעבר [גילאי 12-13] )
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 14 שנים

“ספר.מושלם.בברמות. מפחידות. ולא אני לא מתחילה להשוות למישחקי הרעב.. איך אפשר להשוות ספר ? כל סספ”

35/122
ביקורות על מחוננת - שבע הממלכות
הבאה
Tess
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

ספר באמת באמת מדהים ומקסים.

במהלך הספר באמת אפשר ליראות בברור את הדימיון בינו לבין "משחקי הרעב" אבל כשנכנסים יותר לעילה, אפשר ליראות שהוא לא דומה לו כלל.

למעשה, הספר הזכיר לי מן שילוב כזה של "משחקי הרעב"- בכול הקשור לציד, הישרדות וחץ וקשת.
אני יכולה לומר גם, שהדימיון בין קסטה לקטינס, הוא לא גדול כול כך, בכול פעם שקראתי על קסטה, ממש שמעתי את קטניס, במחשבות, בהחלטות וברגשות שלה, היא הייתה דומה לקטניס יותר ויותר.
השילוב השני הוא של "החור שברעש"- כאשר הם ברחו מהצבא השלם של לק,(בדיוק כמו ויולה וטוד) וכאשר המלך לק הפתיעה אותם אחרי הדרך המפרחת שלהם (בדיוק כמו שהרע בסוף הפתיע אותם). אבל השילוב של שניהם היה מקסים, והמחברת הצליחה להכניס את הקטעים המאוד מקוריים שלה, כמו הכתיבה המיוחדת על נסיכים לורדים וטירות (וכול הקשור בימיי הביניים) וכמו ההמצאה המדהימה של העם המיוחד "המחוננים".

ספר ששווה את זמן הקריאה ושווה את הכסף, מומלץ !

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ~Gaigula~
~Gaigula~
תמונה של אנג'ל
אנג'ל
תמונה של דודה דיי (פעילה לשעבר [גילאי 12-13] )
דודה דיי (פעילה לשעבר [גילאי 12-13] )
תמונה של נדיה
נדיה
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של נטעלי
נטעלי
ה
הקיסרית הילדותית
7קוראים|גיל ממוצע38|100%נשים

על המבקרת

תמונה של נוגיש :)

נוגיש :)

חברה מזה 16 שנים
48 ביקורות•1 נבחרות•216 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•מקור (נוער)•ספרות מתורגמת
תמונה של נוגיש :)
נוגיש :)
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות48
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה216
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)17מקור (נוער)9ספרות מתורגמת6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של נוגיש :)

הישרדות

הישרדות

אלכס מורל

~ספויילרים~
אלו היו ה-209 דפים הכי מבוזבזים שהיו לי בחיים.
אל תקראו את הספר הזה.
לא משנה כמה הכריכה נישמעת טוב מאחורה- פשוט אל!
קודם כל, הוא צפוי, הוא טרגי ולא במובן הטוב של המילה (יש טרגי טוב ויש רע) והוא חסר חסר חסר ערכים להעברה.
אין בו טיפה של ערך, תבונה או היגיון.

במקרה, הסופרת החליטה להשליך עלינו "מטפס הרים צעיר ושנון" ולא איזה זקן קירח ושיכור?
א. זה כבר נימאס. באמת.
ב.כמה צפוי היה שהם יתנשקו ויהיה בניהם רומן? כאילו ברצינות- רק אלו שזה הספר הראשון או השני שלהם לא יצפו את זה.
ג. ג'יין מעצבנת, בכיינית ולא- אני לא רואה את המסר שניסו להעביר- "תישמרו על החיים כי הם עוד יכולים להפתיע" או "עד שלא מאבדים משהו לא מבינים כמה הוא היה יקר ערך" וכל השטויות האלו.

~ספר זול! מבחינת הכתיבה שלא מצליחה לצאת מגבולות ה-"אני הולכת. אני מוצאת אוכל. אני מתאהבת בכוכב קולנוע. אני בוכה. אני מתעצבנת. אני לוקחת את עצמי בידיים. אני מאבדת את הכוכב קולנוע. אני מוצאת כביש. אני בבית חולים. אני מתאהבת בחיים שוב. סוף."

באמת, מי יקנה את זה? זה מעליב שחושבים על זה.

אל תבזבזו את הזמן שלכם על זה. באמת. אין בספר הזה שום דבר ששווה את זה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
על כנפי מלאך

על כנפי מלאך

בקה פיצפטריק

~ספויילרים~
קראתי את הספר די מזמן ככה שדיי שחכתי את תוכנו.
אבל אני כן זוכרת שהייתי ממש מאוכזבת ממנו.
לעומת שאר הספרים שלו, הוא היה דיי צפוי, מהיר מדי, מותח פחות וגם פחות מצחיק.
כאילו הסופרת רוצה לסיים הכל מהר מהר.
זה היה צפוי שבסוף פאץ' יומר לנורה את האמת על עצמו, היה צפוי שהוא יבוא להציל אותה בפעם הראשונה שהיא תמצא בסכנה (לא מזכיר משהו? אהמדמדומיםאהמ)ווהיה ברור שבסוף ישאירו אותנו עם "תעלומה."
אם כבר, הספר הזה הרס לי את שתי הספרים האחרים בסדרה. לדעתי בקה הייתה צריכה לעשות את מבנה הספר ככה:
1. אני שונאת את כל קטע השכחה הזה, זה לא מקורי ולא גאוני בכלל זה סתם קיטשי ולא הוביל לשום מקום כי בסופו של דבר נורה זכרה הכל ובקה הייתה יכולה לוותר על הקטע הזה, הוא היה חסר חשייבות, אבל בגלל שהיא כן הכניסה אותו, אז אם כבר שנורה לא תחזור לזכור כלום מפאץ', זה היה יכול לעשות את הספר יותר טרגי, דרמתי ואפל.
2. ואם כבר בסוף נורה נזכרת בהכל, אז לפחות תמשכי את השכחה שלה עד סוף הספר, לפחות עד הפרק האחרון, אם החלטת שהשכחה זה הפואנטה של הספר, לפחות שהוא היה עד הסוף ולא שבע פרקים לפני הסוף..
3. בקה הרסה לי את כל התדמית שבניתי לעצמי במוח על הדמויות- פאץ פתאום נהפך להיות קיטשי, אומלל, ורגשן. למה?! למה הרסת אותו?! היה נחמד מאוד כשהוא היה ציני שנון ואוהב את נורה בדרך המעוותת והמקסימה שלו, למה היית צריכה להרוב אותו כל כך?
ונורה- הפכה פשוט להיות בלתי נסבלת- בוכה מכל שטות, מתקשה לעמוד בקצב של כולם וממש מתקרצצת.
אני שונאת אותה בספר הזה.
נקודות שאהבתי:
1. אהבתי שבקה בכל זאת מצליחה להשאיר את האווירה האפלה ברקע, עדיין יש שם ניצוץ של אפלה, ובכל פעם שאני מדמיינת קטעים מהספר תמיד השמיים אפורים או חשוכים, אני אוהבת שלספר יש אווירה משלו ואת האווירה האפלה מאוד קשה ליצור ואהתי את זה שבקה הצליחה לשמר אותה כל כך הרבה זמן.
2. אהבתי גם שבסופו של דבר בקה החליטה לכתוב לנו מה קרה בבקתה ההיא בדלפיק איפה שהספר השני ניגמר, לדעתי זה היה גאוני להכניס את הקטע הזה יחסית בסוף הספר וכאילו להחזיר אותנו כמה חודשים לאחור.
3. למרות שלא אהבתי את קטע השכחה, אהבתי כשנורה אמרה משהו כזה:"אתה יודע, מקלחת.. סבון.. שמפו... מים.."
פאץ:"עירום.. כן אני מכיר."
זה היה סצנה שחזרה על עצמה מהספר הראשון ואהבתי כשבקה הכניסה אותה בשביל להדגיש את האהבה (המעוותת והמקסימה) של פאץ לנורה, גם אם זה בדרך מאוד מיוחדת.. (;

לסיכום: הייתי נותנת לספר רק 2 כוכביפ במצב אחר, אבל בגלל שלושת הדברים הגאונים שהעליתי פה למעלה ^ ובגלל שאת שתי הספרים הקודמים אהבתי ובמפני שיש עוד ספר המשך לסדרה, אני רק יאמר: תקראו, רק בשביל להשלים את הספר השלישי.
אבל אל תצפו. לא אל תצפו בכלל.
אבל אני כן מתכננת על הספר הרביעי ואחרון, שהוא הולך להיות גדול ואפל יותר מכל הספרים.
אני מקווה שבקה לא תאכז אותי הפעם (:
נקודות שאהבתי בספר:

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
נצח

נצח

מגי סטיווטר

לפי חוות הדעת של אנשים פה, אני רואה שהספר מסתמן בנתיים כ"מעולה."
אני באמת לא יודעת מה מעולה בו כל כך.

רעד היה מיוחד במאפיין העיקרי שלו: רומנטיקה. לכן הרומנטיקנים שבינינו בוודאי ובוודאי שאהבו את הספר.

שהות היה ממוצע, אבל מותח כל כך עם כל כך הרבה פוטנציאל להצליח ולכבוש לבבות של נערים בגיל ההתבגרות (הטובים מבינינו נתפסים- המבין יבין) שפשוט קשה שלא לתת לו 5 כוכבים.
אבל אני מניחה ש"נצח" יסתפק בשלושה ככבים בלבד.

וברצינות עכשיו- מה היה כל כך מיוחד בספר הזה? הוא לא ממש דיבר על "נצח". לא הבנתי מה קשור השם לספר.. נצח החיים? האהבה? האמונה? נצח מה?? היה אפשר לעשות את זה ברור יותר.

גרייס- היא מעצבנת אותי נורא בספר הזה. היא נהייתה שיטחית מדי לטעמי. אפה גרייס שאהבה לבשל ולהיות עצמאית ובוגרת? שאהבה ללמוד ולהצליח בדברים? היא זרקה את גרייס הזאת בשביל סם- היא תלויה עכשיו רק בסם ואין שום סיכוי שגרייס המקסימה מהספר הראשון תחזור אי פעם. היא כמובן תלויה ב"בחור" עכשיו. וכשאני אומרת "בחור" עם מרכאות אני מתכוונת לזה.
בחור רציני, לא היה משתגע אחרי חודשיים שלא ראה את החברה-זאבה שלו, הוא לא היה יושב וכותב שירים ורשימות. הוא היה עושה משהו, עם עצמו ועם הסיטואציה.
אי אפשר לקרוא לסם בחור..
יותר מזה, האהבה בין סם-גרייס-זאב-זאבה-זאב-גרייס-גרייס-זאב ממש אבל ממש לא מסתדר לי. הם כמו ענפים בשני קצוות שונים של עץ, שתמיד יהיו קשורים אחד בשני אבל אף פעם לא באמת יפגשו.
חוץ מזה, שגם אחרי החודשיים שהם ניפגשו, לא הצלחתי להתרגש מהמפגש.ובואו נאמר את האמת: הוא היה עלוב.
המציאות היא לא כזאת! מגי מעוותת אותה! סביר להניח שהם היו מתנפלים אחד על השנייה אם זה היה אמיתי, אבל מגי בחרה (כמו כל פנטזיה של בחורה) לעשות את הבחור "רגיש" (בעיניי יותר בכיוון של בכיין) ולמתן סיפוקים שברורים מאליו...
קול ואיזבל.. טוב אין לי הרבה מה לומר על שתיהם אבל אני לא התעמקתי בהם כל כך בספר השני ועכשיו אני מצטערת על כך כי לדעתי הם היו צריכים להיות הדמויות הראשיות. סם וגריים זה כמו עוגה מתוקה מדי שבא להקיא אחרי שאוכלים אותה. קול ואיזבל- עוגת שיש יבשה עם שוקולד למעלה- לא מתוקה מדי ולא חסרת טעם לגמרי.

הסוף היה מאכזב, כן, ועוד התכוננתי נפשית לסוף- בכל ספר אני מתכוננת לכאב לב הזה ולסיטואציה שבה אתה מסיים ספר של טריולוגיה או סידרה וכשאתה מסיים אותו אתה פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמך יותר- אבל לא ככה זה היה. זה היה סוף שהדבר היחידי שהוא הצליח להוציא ממני היה "זהו זה?" ואז הליכה ישירה למקרר ולקורא ספר אחר אפילו לא בשביל לדון ביני ובין עצמי על שאר הספרים בסדרה.
פשוט נורא.

אני ממליצה על הספר הזה- למי שקרא את שתי הספרים שלפניו. אבל היי- אל תהיו צבועים, גם אם אהבתם את הספר שלפניו אין זה אומר שאתם צריכים גם לאהוב אותו. תגידו את האמת.. הוא היה מאכזב, קצת, נכון?

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
הבלוג של החיים שלי

הבלוג של החיים שלי

ג'סיקה ברודי

אני לא יודעת לאיזה קהילת קוראים הסופרת רצתה לפנות כאן...
מצד אחד, נירא שהיא פונה לילדות בנות 14+ ומצד שני היא פונה לילדות בגיל 8.

הספר הזה לא זורם, הוא לא מוביל לשום מקום.
והוא אפילו לא מקורי.
לכולנו יש החלטות שגויות בחיים, וכולנו יודעים טוב מאוד שאם אנחנו לא מקבלים את ההחלטה הנכונה, אנחנו לא צריכים להתבכיין ממנה (כמו בייבי ברוקלין- השם הולם אותה מאוד)אלא אנחנו צריכים להפיק ממנה את המירב, ובדרך כלל יש גם אפשרות חזרה.

למה לכתוב ספר על ילדה שמתבכיינת לבלוג שלה על החלטות שגויות? עצוב לראות שהדמות הראשית בספר פשוט שטוחה, רדודה, חסרת אופי משל עצמה וכמו שהיימליך אמר "בובה על חוטים."

והמונולוגים שהסופרת דוחפת באמצע שום מקום בספר פשוט הורסים את האווירה שהיא ניסתה להכניס לספר מלחתחילה. אז שתחליט, או שהספר הוא קליל, או שהוא עוסק במונולוגים ארוכים ומסובכים.
פשוט, שתחליט...

הסוף אומנם Happy ending אבל עם דמות כזאת לא החלטית איך אפשר לדעת...

למה בכול זאת השני כוכבים? טוב, כי זה ספר קליל, אפשר לקורא אותו בכול מקום בכול מצב ובכול פעם שעצוב.
אני למשל קראתי את הספר הזה במקומות הכי לא מתאימים לקורא בהם ספר, וזה עזר להפיג את השיעמום.

מומלץ לקוראים שהחיים שלהם "בזבל" ורוצים לקורא קצת זבל של אנשים אחרים, זאת אומרת זבל של ברוקלין...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
תיכון לילה

תיכון לילה

סי ג'יי דוהרטי

קראתי את הספר במקביל לספר "מפוצלים". כול יום קראתי קצת מכול אחד מהם.
רציתי כול כך להספיק את שתיהם, שההתלבטות את מי להמשיך לקורא קודם ממש העסיקה אותי למשך זמן ארוך ביום שלי.
עד שעזבתי את שניהם והחלטתי לתת לזמן לעשות את שלו, ואת מי שיתחשק לי לקורא קודם כך היה.
רציתי לקורא קודם את מפוצלים, כי לפי ההתחלה של שני הספרים, מפוצלים הייתה נראית עלילה מבריקה מקורית וכול כך סוחפת שנמשכתי אליו באופן מידי. אבל בדיוק באותו הזמן, נאבד לי הספר, וכול כך התבאסתי שבקושי הצלחתי להכריח את עצמי בכול זאת לשבת ולקורא את הספר "תיכון לילה".
אני חושבת שבמאה העמודים הראשונים של תיכון לילה, ממש התאבלתי על הספר שאבד וכמעט והאשמתי את הספר הזה על אבדת מפוצלים.
אבל ככול שהתעמקתי יותר, ככה העלילה הרצינה יותר והפכה למעניינת יותר.
חשבתי שאני יודעת מה הולך להיות בספר הזה.
טעיתי לגמרי.
ואני לא מתחרטת ואפילו לא לשנייה אחת שקראתי את "תיכון לילה" לפני מפוצלים.
כשהגעתי לעמוד השלוש מאות מצאתי את מפוצלים, הסתכלתי על שניהם, בחנתי את שניהם, ואפילו בלי לחשוב זרקתי את מפוצלים על המיטה והמשכתי לקורא בעונג רב "תיכון לילה."
וזה הסיפור שלי עם הספר.

לעלילה:
~אזהרת סופיילרים!~
לדעתי, כול המסתורין של כיתת הלילה ומה זאת בעצם כיתת הלילה ואיך היא פעולת ומה עושים שם למעשה, ירד לתימיון מוחלט. ובגלל זה הורדתי כוכב אחד לספר. כי "כיתה שאחר כך יוצאים ממנה מנהיגי העולם" נישמע כול כך עלוב שכשקראתי את ההסבר של קרטר לכיתה, ממש ממש התאכזבתי.
ציפיתי למשהו גדול, אולי אפילו עם יורשה לי להגזים איזה כיתת קילרים קטנה נגד הפושעים או משהו.
אבל לא.
ובכול זאת, לא הורדתי יותר כוכבים מזה, כי כולי תקווה שבספר השני הכיתה הזאת תתגלה כמשהו הרבה יותר נחוש והרבה יותר מסתורי.
כי ברצינות, למה בדיוק ראש הממשלה או מפקד של צבא אמור לדעת לפרוץ דלתות עם סיכה?
אני לא יודעת...

דמויות:

ג'ו- היא עיצבנתה אותי כבר מהרגע הראשון. היא אומנם הייתה חביבה וחברותית, אבל איזה חברה היא בדיוק, שמאמינה לאוייבת שלה ולא למי שהצילה אותה או הייתה שם בשבילה כול כך הרבה פעמים? ועוד ברגעים שכן הייתה שפויה.
אני לא לוקחת את התירוץ הזה של "שחכתי מה היה שם". ואפשר לומר במילה אחת- אני שונאת אותה.
לעומת זאת רייצ'ל, הייתה חברה נאמנה, ועם תישאלו אותי לה מגיע להיות בתפקיד החברה הכי טובה של אלי וממש לא לג'ו...
קרטר- אוי קרטר. עם מתסכלים על זה ככה, מי לא הייתה רוצה חבר כמו קרטר? רק חבל שבסוף יש ריסון מצד אלי, וניצוץ של חיבה זורח שוב לכיוון של סילבן בלב שלה.
סליבן- אני חושבת שהוא לא רשע כול כך כמו שהציגו אותו. יש לו בעיות רציניות כן. אבל באמת- לחצי מהדמויות שם יש בעיות!
ואלי- טוב. אני באופן אישי לא ממש מתחברת בדרך כלל עם דמיות ראשיות, בדרך כלל יותר עם הדמיות המשניות. אבל משהו באלי טיפה מצא חן בעיניי. אול העובדה שלא הציגו אותה כ"עלמת החן שמחכה שיצילו אותה" ואולי בגלל שהיא כול כך מזכירה את בני הנוער של היום.
ככה או ככה, חיבבתי אותה יותר מאשר חיבבתי כול דמות ראשית אחרת בספרים שקראתי. ומהרגע שקרה המקרה הנורא, בה רות שוספה למוות, כול הספר עד השמונים וחמש העמודים האחרונים הרגשתי מועקה חזקה בלב ורצון לבכות. רציתי לבכות בשבילה, הרגשתי שהיא לא מספיק התפרקה על מראה מזעזע שכזה. אולי כי הדמות שלה אמורה להיות חזקה, או אולי בגלל שהסופרת לא ממש הקדישה לזה מחשבה. ככה או ככה התפקרקתי בשביל שתינו.
יש עוד דמיות בספר, אבל אני לא יכולה לפרט על כול אחת מהן כאן.

ולסיכום: שווה לקחת את הסיכון ולקנות אותו. זה ישמע צפוי בהתחלה, זה ישמע אולי קצת כמו חיקויים לכל מני ספרים אבל תאמינו לי: אין לכם מושג מה הולך לקרות שם. ואגב, עד שהספר השני לא יצא, גם אני לא ידע מה באמת קורה שם. כי הספורת החליטה להשאיר כול כך הרבה קצוות לא פתורים, שהקורא רק רוצה להגיע כבר לספר השני.
ספר מתח, רומנטי מאוד עומד ממש וכמעט על גבול הסקסי ועוצר נשימה.

תהנו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
יומנו של חנון 6: מכת קור

יומנו של חנון 6: מכת קור

ג'ף קיני

נו באמת. עד כמה שהספרים של קיני מצחיקים אותי, כמה אפשר עוד לטחון? נכון, זה מעביר שעתיים שלוש בנעימים ובכיף, אבל רציני? נמשיך להתלהב ממשהו שחלף כבר?

הכתיבה כבר לא כול כך שנונה כמו שהייתה ומצאתי את עצמי צוחקת בערך פעמיים בכול הספר...

ציפיתי לצחוק בכול משפט.
התאכזבתי, אבל אני מעריצה מושבעת של רואלי אז אני ממשיכה לקורא ולהעניק לספר 3 כוכבים...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
אינקרסרון

אינקרסרון

קתרין פישר

תשמעו, אני רואה שהרוב כותבים שהספר מעולה, כמו שהבנתי מעטים מאוד לא בדיוק סימפטו את הספר. אבל האמת? אני לא מרבה גם אני להתלהב בדיוק מהספר.
ארבעת הוככבים הם ככה:
כוכב 1- על עלילה מעניין (כי אי אפשר לומר שספר שמסופר בו על כלא חי ומאה קדומה בעתיד זה לא מעניין).
כוכב 2- דמויות מרתקות (מי לא התאהב בפין טוב הלהב -שהאמת לטעמי קצת מדי- ובקיירו החתיך השחצן ובקלודיה ההרפתקנית וג'ארד ואטיאה וכול השאר?)
כוכב 3- על השארת מתח מעולה (כולנו אוהבים שהפרק האחרון תמיד משאיר אותנו במתח כזה שחייבים לקרוא את הפרק הבא!)
כוכב 4- כתיבה יחסית טובה (וכשאני אומרת יחסית אני בעצם מתכוונת לשאר הספרים שיצאו לאחרונה -או לא לאחרונה- ושהם ספרים טובים אבל כתובים בשפה קלה כול כך ואולי היא מרתקת אבל היא אף פעם לא מועילה יותר מדי)
והכוכב ה-5 שירד הוא על עלילה (משנית) לא בדיוק מקורית -לפחות ניפתרנו מהטימטום של חבר ילדות-נערה אמיצה-חבר חדש-התלבטות בין שני בנים.. וסוף סוף נכנסנו לעלילה שלא כול כולה קשורה למשולשי אהבה...
אבל בכול זאת, הסוף היה דיי ברור לי מההתחלה וגם ההמשך של הספר "סאפיק"...
עוד לא סיימתי לקורא את סאפיק, אני ממש בהתחלה, אבל כשאני יסיים אותו אני מצפה לסוף לא צפוי ול כמו שאני חושבת שהוא היה. בסך הול, לספר מגיע את 4 הכוכבים, הוא סוחף ומזמין וגם לפעמים ורק טיפה גם מרגש..

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
המסע אל קצה העולם

המסע אל קצה העולם

אדית פאטו

מי שקורה לעצמו תולעת ספרים, ומי שחברים שלו אומרים לו שהוא כזה והוא עדיין לא קרא את הספר המסע אל קצה העולם, אז חסר לו חלק מאוד גדול וחשוב בחיי הקריאה שלו.
הוא לא יכול להיקרה תולעת ספרים עם הוא עדיין לא קרא את הספר הזה.
זה אחד מהספרים שלא הרבה מכירים, שמישהו מוצא אותם בחניות ורק מעטים קונים אותו כי הוא לא נישמע מבטיח או שפשוט העטיפה שלו לא יפה בעינייהם. אבל אחרי חודשים שהוא יושב על המדף שלהם בחדר, הם פתאום משיעמום מחליטים שהם רוצים לקורא אותו והם מגלים שעולם חדש נפתח בפנהיים ושואב אותם לגילוי חדש ומדהים של עולם מהספר הזה.
אחר כך, הם ממליצים על הספר הזה לחברים שלהם, וככה בעצם הספר נלהב בעיניי קוראים אחרים אבל לעולם לא הופך לרב מכר. כי זה מסוג הספרים שמשאילים מחברים ולא שקונים בחנות כי הוא נישמע הספר החם ביותר לשנה.

אני השאלתי את הספר מחברה. אני מוכרחה לציין שלא רציתי לקורא את הספר, אבל הבטחתי לה וקיימתי. ואני לא מתחרטת אפילו לא קצת.

הספר הזה, אי אפשר לומר שהוא לא יצבוט לכם קצת בלב, אי אפשר לומר עליו שהוא איטי או חופר, ואי אפשר לומר שהוא לגמרי ממוצא. כי הוא נישמע כול כך אמיתי, שלפעמים זה גורם לכם להאמין בו ממש.

אפשר לומר שהוא קצת נמתח כמו מסטיק, זאת אומרת ארוך ולא מגיע לסוף. אבל אני מבטיחה שכשתגיעו לסוף, לא תרצו שהוא ייגמר...

ממולץ!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
מלאכים באפלה

מלאכים באפלה

בקה פיצפטריק

חוות הדעת שלי לא הייתה נלהבת במיוחד מהספר הראשון. הוא היה כמו עוד ספר שאפשר להוסיף לרשימת הספרים שקראתי. ובכול זאת, הוא היה ספר מקסים, מרקתק וגאוני.

כשקראתי את התקציר של הספר השני, חשבתי לעצמי "נו באמת, זה כול כך צפוי שבטח פאץ' הוא לא כזה טוב בתור חבר, או שבטח כול הספר הם בכלל לא היו יחד ושעוד תעולומה תצוץ לה ככה משום מקום" וממש התאכזבתי, אבל קראתי כי חברה שלי (למרות שהיא קראה את הספר אחרי) אמרה לי שיש משהו בספר הזה. היא אמרה לי שיש בו את הדבר הזה שגורם לספרים להיות יחודיים. את הדבר הזה, שגורם לספרים לקבל אופי משלהם...

לא כול כך הבנתי על מה היא מדברת למען האמת... אבל כשקראתי את הספר, הבנתי למה הוא כול כך עיצבן אותי. הבנתי שבדיוק כזה רעיון היה לי לפני שהספר תורגם לעברית (לאחר שחיפשתי דברים ישנים במחשב ומצאתי בתיקייה נידחת את העמוד הבודד שכול כך הזכיר את הסיפור של נורה ופאץ'). פחות או יותר אותו הרעיון העלילתי רק בלי המלאכים ווהנפילים וכול אלו. והתרגזתי כשהבנתי שהרעיון הזה בעצם "מועתק" מהמוח שלי.

וויתרתי על הרעיון לכתוב משהו שקשור בזה, כי הכתיבה של הספר הייתה כול כך מושלמת שלא הייתי יכולה לבקש סופרת טובה יותר שתכתוב את הספר הזה.
אני גאה בספר הזה כאילו היה שלי, ואני אוהבת כול מילה ומילה שנכתבה בו.
עם הייתי כותבת את הספר הזה, הייתי כותבת אותו בדיוק כמו בקה. ובקה הצליחה לעשות את הספר הזה כהדבר המושלם מבחינתי ואני לא בטוחה שהייתי מצליחה לעשות את זה טוב ממנה.

אני לא ישקר, זה לא הספר the best שקראתי בחיי, היו יותר טובים והיו יותר מרגשים, אבל בדיוק בתקופה הזאת של החיים שלי הוא הגיע מצויין, כאילו מישהו ידע שבדיוק ככה מתנהלים החיים שלי -כמו של נורה-.
טוב, לא רודפים אחרי אנשים שרוצים להרוג אותי, אבל הבעיות זוגיות שלה עודדו אותי לחשוב שלא רק אני אוהבת לעקוב אחרי אדם שאני אוהבת גם אחרי שאני בעצמי ניתקתי ממנו את הקשר.

הספר נגע בנקודה חשובה בחיים שלי, ורק בזכות זה אני נותנת לו 5 כוכבים ולא 4... אנשים צריכים להיכנס עמוק יותר ויותר לתוך נקודות ציון חשובות של הספר, שגם עם רמת הקיטשיות ניראית להם גדולה מדי, לפעמים יש שם גם מסרים חשובים ודברים שאפשר ללמוד ולקחת לחיים.
אני יחכה בקוצר רוח לספר השלישי, והכתיבה גאונית, הרעיון גאוני ואין כמו הכתיבה ההומוריסטית של בקה.

במילים אחרות: שווה קריאה! מי שעוד לא קרא- מה אתם עוד עושים פה?!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)

ביקורות נוספות על "מחוננת - שבע הממלכות"

מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

קריסטין קאשור

****




גם אם אשתמש בדיוק באותם מרכיבים ותבלינים וזמני בישול, בחיים לא ייצא לי המרק-בצל המדוייק של אמא שלי. זה תמיד יהיה שונה. נכון? אז קשה להניח (ולצורך הדיון, בואו נשים בצד לרגע את אלוהים) שאם היינו יכולים לשחזר את המרק הקדמוני שממנו לפי התיאוריה נוצרו כל החיים כולם, היה מתפתח מכל האדים והגזים וחומצות האמינו בתהליך הארוך של התפצלויות התאים הברירה הטבעית, בדיוק אותו עולם שכולנו מכירים. די נאיבי ויומרני, שלא לומר מטופש, לחשוב שבסוף כל אחת מאינסוף האפשרויות שהיו יכולות לקרות, ימתין בסופו של דבר אדם לבן מחוייך לבוש בגאפ שמדבר אנגלית ומשלם בדולרים על הלאטה שלו מפולי קפה ברזילאים.

אז למה, ריבונו של עולם, שלושת רבעי מספרי הפנטזיה והאגדות האחרות מתרחשות באותו סוג של עולם ימי-ביניימי שבו יש נסיכות, מחוכים ואבירים, טירות ולפידים וחרבות, קשתות וחיצים, וכן, גם בני אדם וחמורים, סוסים ותפוחי אדמה? אני היחידי שרואה את "ההוביט" ומתפחלץ מזה שהגמדים מדברים באנגלית "עתיקה", יעני בריטית, או סקוטית, או אירית, או וולשית, העיקר לא אמריקאית, אבל כל אחד במבטא אחר ושאפילו סמוג הדרקון מדבר בפאקינג אנגלית?

יכול להיות שאני קטנוני. טוב, מה "יכול להיות"? אני קטנוני. ונודניק. אבל זה פנטזיה. פנטזיה! הלו, סופרים! תשתמשו בדמיון שלכם ותייצרו משהו אחר לשם שינוי, אחרת אני לא אוכל להימנע לחזור לחור במטריקס שזחלתי ממנו ולחשוב שוב ושוב ושוב, רגע, איפה השבע ממלכות האלה היו? באיזו שנה זה היה? למה שוב יש לנו גיבורה עשוייה לבלי חת שלא מודעת ליופיה הרב ושיש לה כוחות ושגודאמיט, גם היא טובה בחץ וקשת???? למה הם אומרים "חי הגבעות!" כשהם מופתעים, חי הימים האדירים?

אז אחרי שהורדתי את העניין הזה מהלב, אפשר להודות שיחסית לספר שמיועד אקסיומטית לבני נוער ושמשתמש, כאמור, כמעט בכל קלישאה ספרותית המקובלת בז'אנר, זה אחלה ספר. יש בו אגדה, ואומץ לב וקשיים ומתח ורומנטיקה (ואפילו קצת סקס מרומז, יוהו!), אבל יש בו גם כמה בעיות מובנות שגילחו לי חלק ניכר מההנאה.

העולם הפנטסטי הזה כולל אנשים רגילים (דהיינו מלכים ורוזנים, בעלי אדמות, פונדקאים, נפחים, אבירים, חיילים, כל מה שנמצא בתפריט) ולצידם אנשים שנולדו עם "כישרון" יוצא דופן במקביל להיותם בעלי שתי עיניים בצבעים שונים (מאיזו סיבה, חי הגבעות?), להלן "המחוננים". הכישרון שלהם גם הוא מותאם לסיפור וכולל למשל יכולת לראות את העתיד, לנבא את מזג האוויר, ליילד חזירונים או לצלות ארנבות על מדורה (אבל לא, נגיד, לתכנן חלליות או לטוס לירח - למרות שבעולם ההוא יש ירח, גאות, שפל, שלג, עצים, הרים, ביצי תרנגולות - זה לא העולם שלנו, נא לא לטעות, ילדים). בניגוד למה שמקובל כאן, המחוננים בעולם ההוא אינם דווקא מושא לקנאה אלא בדיוק להיפך, חוששים וסולדים מהם. למה? ככה. או שזו החלטה שרירותית, ונראה שיש מיליון כאלה בספר, או שזה כנראה לא עולם הישגי שבו תכונות חזקות או משובחות נחשבות לדבר טוב. שזה מוזר, לכל הפחות.

לקטסה, גיבורת הספר, יש כישרון להרוג. כן, כן, מה ששמעתם. להרוג. כבר בגיל שמונה היא הורגת במכה יחידה את הדודן שלה ששם עליה ידיים. מה שהגיע לו, ת'כלס. ופה מגיעה דווקא נקודה טובה בספר - הגירל פאוור. גיבורת הספר היא דמות חזקה, לא רק גיבורה, היא לא מיוסרת ממש וכמעט אין לה שום נקודות תורפה מובהקות (היא לא מודעת לעצמה, אבל זה נחשב דבר טוב גם אצלנו, במובן מסויים). אלא שהדמות שלה קצת מושלמת מדי, היא לא ממש מתחבטת בקונפליקטים אמיתיים והיא עושה כמעט את המובן מאליו בכל אחת מהסיטואציות שהיא נקלעת אליהן, ואי אפשר - חוץ מההערצה המובנית שכמעט כל קורא יחוש כלפי גיבורת הספר - להזדהות איתה באמת או להתחבר לדמות הספרותית שלה. היא לא מתעייפת ולא רעבה, פצעיה מחלימים במהירות וגם כשהיא מתאהבת היא שומרת על פאסון ולא נהפכת לרכיכה בכיינית שממציאה שמות חיבה מטופשים לנסיך שלה ולא חוקרת אותו למה הוא היה קריר באס.אמ.אס. האחרון שהוא שלח.

אבל באמת, חוץ מזה, ומעוד כמה חורים בעלילה - אחלה ספר.


וגם הסוף היה מהיר מדי.


והיו עוד כמה דברים, אבל לא חשוב עכשיו.


מומלץ.


****

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

קריסטין קאשור

וואו. פשוט וואו.
לא כאילו יש עוד מילים בעולם שיכולות לתאר ספר כזה.
ואני מרגישה ממש רע על זה, אני לא פיירית עם הספר, ומילים לעולם לא יוכלו לתאר את ההרגשה שלי.

יש האומרים שהספר "מחוננת" דומה ל"משחקי הרעב", ומבחינתי טענה זאת נכונה במקצת, הדרך שבה האויב מתקרב בציפורניים שלופות אל הגיבור, מתחיל לארוב לו, ויוצר טלטלות, עליות וירידות בדרך. (זה בעיקר מה שקרה בבטן שלי)
אפילו יש כאלו שאומרים שהם מתרגמים בראש שלהם את השם של קטסה לקטניס, אבל אני לא דווקא תירגמתי אותו לקטניס, תירגמתי אותו לקסטה, בהתחלה לא הצלחתי לומר אותו כמו שצריך, אבל רק בהתחלה.
לדעתי, הספר "מחוננת" טוב בהרבה ממשחקי הרעב, מצטערת קולינס, הרסת את הטרילוגיה שלך.

אזהרה- הספר הנ"ל גורם לבעיות בריאותיות חמורות כגון:
בחילה, חוסר שינה, צמרמורות, כאב בטן, לחץ בחזה, צמרמורות, לגרום לילדים שבינינו להיכשל באנגלית, (אכלתי אותה, זה בוחר את ההקבצות) לגרום לרעד חמור בגוף, צמרמורות.
ציינתי כבר שתקבלו צמרמורות?
עכשיו אף אחד לא יכול לתבוע אותי.
נפלא.

--------------------------------

ועכשיו, אחרי שהסרנו כל דאגה מליבינו בעקבות "משחקי הרעב" וכל שאר השטויות האלו, הבה ונתחיל.

מחוננת הוא ספר נפלא, נהדר, מדהים, מרגש, מצמרר, קשה לעיכול, וכבד וקל בו בזמן.

הרעיון טוב ומעניין, אנשים בעלי שתי עיניים בעלות צבעים שונים, שבורכו בכשרונות מיוחדים שיכולים לשרת אותם.
תיקון, חלק מהם בורכו, השאר קוללו.
קסטה היא אחייניתו של מלך אכזר ורשע, אבל מתגלה שהוא כאין וכאפס לעומת רשעים אחרים בסיפור, אבל מעכשיו זה מתחיל להפוך לספוילר.

את הספר פגשתי לראשונה כאן, באתר, וכשלקחתי מבטים בביקורות רק חשקתי יותר ויותר בספר המסתורי והמסקרן.
אני חייבת להודות, הוא היה הרבה יותר ממה שציפיתי לו, ציפיתי לספר עם שפה פשוטה, הרג מהיר, יחוס קל למותם של אנשים-ציפיתי שהוא יהיה דומה ל"משחקי הרעב".- והוא הרבה יותר מזה.
זה מה שגרם לי כל כך לאהוב אותו, ולהרגיש איך ספרים אחרים (ואני לא אציין שמות) ממש נחותים לעומתו. (ואני אדם שנותן כבוד לספרים, אני יודעת שכל ספר בשלו, אני לא מתחילה להשוות, אבל זה ברור לי שהוא טוב יותר מאחרים)

למרות שלא אמרתי דבר לאמא שלי, גיליתי אתמול שיש לחברה שלי את הספר.
והתחננתי בפנייה כל שיעור ספרות שתביא לי את הספר.
אירוניה יקרה.

ובסוף, אולי ויתרתי על חלק קטן מהכבוד העצמי שלי ומעט הראיות לכך שאני עוד שפויה במקצת, אבל יצאתי עם הספר.
לא התאכזבתי, הספר היה מדהים, מרגש, מעניין, מרתק, טוב, איכותי, סוחף, ואכזרי.

מומלץ בחום לכל שוחרי הפנטזיה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

קריסטין קאשור

***

כשקניתי אותו לא ידעתי מה לחשוב. אחת המוכרות הביטה בספר שהחזקתי ואמרה בקול מלא בטחון,"מחוננת? זה מצויין."
המליצו עליו, כל האנשים שאני מעריכה את הדעה שלהם וקוראים כמוני. המליצו עליו בכזה חום, אבל בכל זאת קצת נחרדתי כשקראתי את גב הספר...
כשרון להרוג.
"זה לא מתאים לי." היה הדבר הראשון שחשבתי.
לא, אני לא מתחברת לדברים כאלו באופן כללי.
אבל?
כמובן שאחרי העמוד השני הכל השתנה :)
אף אחת מהתשבוחות לא היתה מיותרת, שום המלצה לא הייתה מוגזמת, ומסתבר שאפילו המוכרת לא ניסתה לשכנע אותי בקשקושים רק כדי שאקנה ספר.
מעולה,מעולה, מעולה, מעולה.
לארוך כל הספר. מעולה.
פשוט מעולה :)

***

הספר מגולל בפנינו את סיפורה של קטסה, אחת מהאנשים ששייכים לקבוצת "המחוננים" בארץ שבע הממלכות.
מחוננים הם בני אדם בעלי חוש מיוחד, לא ; לא חוש מיוחד - כשרון שקרוב לכוח פלאי; בנושאים שונים.
העיניים של המחוננים אינן באותו צבע. לקטסה יש עין אחת כחולה ועין אחת ירוקה.
קטסה, הדמות הראשית, "בורכה" בכשרון ההרג, ככל הידוע לה ולכל הסובבים אותה.
היא מנוצלת על ידי דודה, אחד ממלכי ארץ שבע הנסיכויות - מטופש שנהנה מתחושת הכוח הנובעת מעצם מעמדו, ומהיותה של קטסה רכושו.
הוא שולח אותה להעניש ולהוכיח אנשים רבים, וביניהם חפים מפשע, לבקשתו.
קטסה מוכרת בכל הארץ כגבירה הקטלנית.
נקודת המפנה בסיפור היא, כשקטסה בעצם פוגשת את הנסיך... פו.
(ויחד הם מסתבכים בהרפתקה מסוכנת, שעלולה להחריב את ארץ שבע הממלכות כולה ; אבל לא נתרכז בזה, כי קריסטין קאשור הנהדרת פשוט כתבה את זה נפלא מכדי שתהיה לי הזכות להעיר על כך משהו.)
***
קטסה היא דמות קשוחה. היא יפיפייה, היא מלאת בטחון, היא חמת מזג ומפתיעה. בהתחלה היא אולי נראית מושלמת, אבל ככל שהסיפור מתקדם אחנו מבינים שבעצם חסרים לה הדברים הבסיסיים ביותר: חברים, משפחה, אהבה, התרגשות, שמחה, הכוונה.
והיא אפילו לא יודעת שהם חסרים לה.שהיא זקוקה להם. היא לא יודעת איך היא אמורה להרגיש בנוגע לנושאים מסויימים, היא פשוט חיה את החיים שלה בלי לשאול שאלות, בלי לנסות למרוד, בלי לחשוב יותר מדי.
זה משהו שלא מצא חן בעיניי - קטסה מתיימרת להיות דמות מרשימה ומדהימה - "הגבירה הקטלנית" ; אבל אני דווקא קיבלתי את הרושם ההפוך, שהיא לא חכמה במיוחד.
קטסה לא אוהבת את החיים שלה. היא לא אוהבת את דודה, היא לא אוהבת את השליטה שלו בה, היא לא אוהבת את המטלות האיומות שהוא שולח אותה למלא.
היא אפילו לא אוהבת את עצמה, את היכולת המופלאה שיש לה.
היא שונאת את החיים שלה. את עצמה, את הסביבה שלה, את מי ששולט בה.
ומצד שני, היא מודעת לכוח הרב שיש לה. ליכולת שלה להביס כל דבר.
אבל היא לא עושה עם זה שום דבר. היא לא משתחררת מבעלותו של המלך עליה. היא אפילו לא מביעה התנגדות.
היא אפילו לא ח-ו-ש-ב-ת שזה אפשרי, היא אפילו לא מהרהרת בזה שהיא יכולה לנסות להתנגד.
היא קטסה.
אבל קטסה לא חושבת.
***
כמובן שהנסיך המקסים פו הוא נקודת האור בחייה של קטסה. בעקבות פו היא מתחילה להפתח, להרגיש, לחוות כוח אחר מכוח הסבל שנחנה בו. כוח האהבה. טוב מאוד שבזכותו היא גם התחילה לחשוב.
הדמות של פו בנויה היטב ; הוא לא מוגזם ובכל זאת נפלא.
הוא לא מושלם, לא. הוא מציאותי, אבל הוא מציאותי בצורה הכי טובה שיכולה להיות. ולכן הוא נהדר.
***
השפה טובה, איכותית וקולחת,הספר זורם היטב.
קריסטין בונה את המתח בהדרגתיות, והדמויות שלה עמוקות - הן נפלאות, אבל לא מושלמות. ואנחנו יכולים להזדהות איתם, למרות שהן פלאיות כל כך. כמו שצריך.
הספר לא ארוך מדי ולא קצר מדי: הוא נהדר.
ואני חייבת להודות-שהרעיון גאוני.
אני מעריצה סופרים שמעיזים לפגוע בגיבורים שלהם, ולא שוברים את הסיפור המופלא שלהם בסוף-טוב-וקיטשי.
קריסטין קאשור פשוט מדהימה.
***
מומלץ, מומלץ בחום.
אני לא יודעת מה להגיד.
***
"ספר כובש ויוצא דופן."
(יו יורק טיימס)

אין דבר שאני יכולה לומר, מלבד להסכים.






פשוט מדהים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ליילק
מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

קריסטין קאשור

אולי כדאי שפעם אחת, לשם שינוי, אתחיל מההתחלה. כל ספר שנח בידי מגיע או מחנות הספרים או מהספריה. בערך 40-50% מהספרים שמגיעים מחנות הספרים (ואולי יותר? זו הערכה גסה מאוד!) מקורם בסבתא שלי.

התבנית הקבועה:
1. מילים נוסעת לסבא וסבתא. במקרה יצא ספר חדש לאור.
2. מילים מגיעה לסבא וסבתא ב-8:30 בבוקר.
3. מילים, סבא וסבתא אוכלים ארוחת בוקר.
4. מילים משחקת במחשב.
5. מילים מספרת לסבתא על הספר שיצא.
-כאן יש לעצור את התבנית. סבתא שלי מבינה יפה מאוד רמזים-
6. מילים וסבתא יוצאות לקנות את הספר במרכז הקניות הקרוב. את סבא הן משאירות בדרך כלל בבית, אבל לפעמים הוא בא והולך ל"הום סנטר".
7. מילים וסבתא נכנסות לגלידרייה וקונות גביע ענק של מילקשייק. מילים סוגרת אותו במכסה טוב-טוב, והן פונות אל "צומת ספרים".
8. מילים נכנעת לתשוקתה לכלי כתיבה ונכנסת לחנות כלי הכתיבה. סבתא סוחבת את המילקשייק.
9. מילים יוצאת ונכנסת ל"צומת ספרים".
10. אחרי שבילו כשעה וחצי בצומת ספרים, מילים יוצאת עם כמה ספרים ביד.
11. מילים וסבתא נוסעות הביתה, וסבא מבין הכל כשהוא רואה את השקית הצהובה.

ובכן, מעשה שהיה כך היה:
הכל הלך לפי התבנית, ובין שלבים 9-10 היה עיכוב: מבצע 4 ב-100!
מילים התלבטה, ובעצתו של מוכר חביב הוסיפה לידיה של סבתא את "מחוננת". כעת היו לה ארבעה ספרים.
אחרי ששילמו מילים וסבתא עברו לשלב 11.

בערב מילים שכבה במיטתה וקראה עד מאוחר. היא פשוט לא יכלה לעזוב את הספר. בימים שלאחר מכן היא קראה אותו שוב ושוב וסימנה לעצמה בראש קטעים אהובים. בימים שאחר כך היא קראה רק את הקטעים האהובים. ולבסוף היא שאלה את עצמה: איזה כישרון היה לי אם הייתי מחוננת בעולמה של קטסה?

אני כבר מחוננת. אבחנו אותי בכיתה ג'. אבל לעניינו.
קטסה היקרה היא נערה שמחוננת בכישרון הרג. כמו לכל המחוננים יש לה עיניים בשני צבעים. היא דמות מאוד חזקה, צבעונית והיא לא מפחדת להחליט החלטות. שקטסה פוגשת את פו, מחונן נוסף, היא מתאהבת בו בכל לבה. כשהיא מנסה להחליט האם תוכל להיות חברתו או אשתו, היא משיבה לעצמה שהיא חייבת להישאר בשליטה עצמית ולא להיות שייכת לאף אחד.
יש בקטסה הרבה חורים: היא מאוד לא עצמאית בנוגע לדודה, רנדה, ששולט בה ושולח אותה למשימות הרג, והיא מתרככת מהר מדי אל מול פו. אני מתייחסת לדברים הללו כשוליים, כי זהו ספר נהדר.

קטסה שלנו פוגשת בפו ונמסה למולו. הוא גדול, חזק ויש לו עיניים מהפנטות. פו עצמו הוא לא דמות עמוקה במיוחד. הוא "הנשוא", מושא ההתאהבות. ואני מצטערת לומר: הוא לא הרבה יותר מזה.

לסיכום וכפי שאמרתי: זהו ספר נהדר שבהחלט שווה קריאה. ותודה לסבתא.

לפני 14 שנים•מילים
מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

קריסטין קאשור

ב"מחוננת" יש הרבה סממנים שיהיו מוכרים לעייפה לחובבי פנטזיה: שם אפי וטיפשי; גיבורה בעלת כוח-על עם עיניים מיוחדות, שלא מקדישה שום חשיבות ליופיה אבל היא בכל זאת יפה ומחוזרת; עודף שמות נוכריים ומשונים שניתכים על הקורא המסכן החל מהעמוד הראשון; חלוקה ברורה בין טוב ורע; וכמובן תפאורה הולמת בדמות שבע ממלכות, שבעה מלכים, פונדקים, סוסים, קרבות ועיניים בכל צבעי הקשת.

הרעיון העומד בבסיס הספר מעניין אבל אפילו לא מתחיל לממש את הפוטנציאל שלו, ומהווה בעיקר מקפצה לעלילה די בינונית. הסופרת בוראת עולם בו קיימים "מחוננים": אנשים שנולדים עם כשרון טבעי ויוצא דופן למשהו, בין אם זה ריצה, בישול, שחייה, קריאת מחשבות או לחימה (כמו במקרה של קטסה אשת החיל, גיבורת הספר). אפשר לזהות מייד שהם בעלי כשרון עפ"י צבע עיניהם השונה, ומאז הם נידונו ליחס חשדני ומסויג מהסביבה. להיות "מחונן" נחשב לסוג של קללה, אף בספר לא ממש מוסבר למה. בעולם שלנו אנשים מחוננים זוכים בד"כ לקנאה והערכה, ואין ממש תירוץ למה ב"שבע הממלכות" זה דווקא להיפך. אבל ניחא, לא הגעתי עד הנה כדי להתעמר בספר פנטזיה נוסחתי לנוער, ולא אתחיל לפרט את מגרעותיו של הנ"ל כיוון שברור כבר מן השם והעטיפה שזה עומד להיות ספר פנטזיה נוסחתי לנוער, אז למה לעזאזל ציפיתי?

(...אם אתם מתעקשים: הגיבורה מושלמת מדי ולא מעוררת הזדהות, הדילמה שמניעה אותה חלשה עד לא קיימת והיא עוברת מהפך אופי במהירות רבה מדי, העלילה לא מותחת, אף דמות לא חורגת מעבר לשבלונה, ולסיכום, הסופרת סובלת ממחסור חמור בדמיון. זוכרים את הדבר הזה שממש חשוב שיהיה לסופרי פנטזיה? מישהו?).

אבל שוב, אני סוטה מהנושא. כי הגעתי עד הלום כדי לבשר לכם על כמה דברים שדווקא כן אהבתי בספר הזה. כן כן, מה ששמעתם.

בתחילת הספר נתקלת קטסה גיבורתנו בזר מסתורי בעל עין אחת כסופה ועין אחת זהובה, ואם הפיגורה לא מספיקה הוא גם מצליח (כמעט) להשתוות אליה בכוחו הפיזי. מיד נאנחתי בתוך-תוכי בציפייה לעוד סיפור "אילוף הסוררת" האהוב על כותבות רומנים רומנטיים: אישה חזקה, פראית, עצמאית, שלא ידעה גבר, פוגשת סוף-סוף באחד המסוגל לנצח אותה והוא הופך אותה לאישה נורמלית, חביבה וראויה למאכל אדם.
למרבה ההפתעה זה לא מה שקורה בספר הזה. קטסה ופו (כן, פו. הטלטאבי האדום. אין לי מה להוסיף בעניין הזה) אכן מתאהבים (ההפתעה), אבל פו לא מנצח את קטסה ולא מנסה לגרוע מכוחה - היא נשארת חזקה ועצמאית לאורך כל הספר. הפתעה מספר אחת.

בנוסף, קטסה מודיעה כבר בתחילת הספר שלעולם לא תתחתן ולעולם לא תרצה ילדים. אחרי ההתאהבות בפו ברור שמשהו צריך להשתנות: היא עדיין לא רוצה להתחתן? היא עדיין לא רוצה ילדים?
התשובה, מסתבר, היא כן. היא לוקחת את פו בתור מאהב ועושה איתו סקס ללא חתונה, ללא רגשות אשם ועם שימוש באמצעי מניעה (עשבים. בכל זאת ספר פנטזיה). וזו וואחד הפתעה, במיוחד בספר שהוא כל-כך רומנטי ותמים מכל בחינה אחת. מה, אפשר להתאהב ולא להתחתן? אפשר לעשות סקס בלי לעשות ילדים? ולא ייפול איזה ברק מהשמיים ויקרע את הממלכה לשניים?

ורק על המסר הזה, הנאור, הפמינסטי והחזק באמת, מגיע לקריסטין קאשור כל הכבוד.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•999
מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

קריסטין קאשור

הייתי רוצה המשך שמתמקד בדמויות האלה. בלי עלילה, רק סיפורים.

לפני שנתיים•תולעת ספרים
מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

קריסטין קאשור

***

וואו.

***
זה מה שעבר לי בראש לאחר שקראתי את הספר.
נכנסתי לחנות, התיישבתי על הספסל וחיפשתי בחנות ספרים יפים. המוכרת כבר מכירה אותי, אני נכנסת לכאן הרבה.
הסתכלתי על הכריכה האחורית של הספר, התרשמתי מין העיצוב.
קראתי את התקציר ומעט נרתעתי, זה לא ממש מה שחיפשתי, נערה שרוצחת אנשים. אבל שמעתי עליו ביקורות חיוביות מאנשים שאני מעריכה את דעתם, אז פתחתי את הספר.

***

כעשר דקות אחר-כך כבר הייתי שבויה לחלוטין בקסמו של הספר. בקושי רב ניתקתי עצמי ממנו, שילמתי למוכרת בחיפזון ופניתי החוצה, כאשר הספר חבוק בזרועותי. כאשר הגעתי הביתה פתחתי אותו במהירות, דפדפתי לעמוד שהגעתי אליו והמשכתי בקריאה המהנה.

***

הספר כתוב בשפה גבוהה אך לא מדי,
כזאת שמאפשרת הנאה בלי לגזול זמן על-מנת להבין את המשמעות. הוא מעניין ומותח מאוד,
חזק באופן יוצא דופן ועצמתי.

***

קטסה היא גיבורה חזקה מאוד, ועצמאותה לא יודעת מנוחה.
החוזק שלה מוקרן מן הספר, ממש חודר מתוכו.
כישרונה מזעזע ובאופן מפתיע מעורר הזדהות עם קטסה, הגיבורה העשויה ללא חת.
קטסה מלאת שמחת-חיים ומרץ. מה שגורם לאהוב את הדמות קטסה הוא שהיא אינה מתרברבת על היותה חזקה ועל כך שהיא רוצחת אנשים, היא אינה רוצה לעשות זאת וזה משפר את תדמיתה המפוקפקת-משהו בעינינו. קטסה רוצה מאוד להשתחרר מכפייתו של דודה אך מפחדת מזעמה שלה אליו ומין היכולת שלה להמית חורבן עליו.

***

לאחר שקראתי את הספר
דפדפתי שוב ושוב בספר
בניסיון למצוא תשובות על העולם המחריד שבו חיה קטסה,
על שבע הממלכות שקסומות על המלכים וכמובן, על המחוננים.

***

נהניתי מכל רגע,
צפויים לכם רגעי התעניינות ואושר,
שמחה והזדהות בתוך הספר הזה, אשר קיבל אלפי דברי-שבח, ובצדק.

***

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סהר
מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

קריסטין קאשור

ספר סוחף, קולח ועשוי טוב, וממחיש עד כמה לפעמים המתכון לספר מוצלח יכול להיות בסיסי ופשוט בלי יותר מדי מרכיבים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•הארלי
מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

קריסטין קאשור

זה ספר..
נחמד.
לא מעבר לזה.
טוב, לפי המסורת אספר איך פגשתי את הספר.
הלכתי ברחוב, ואז אני רואה ספר קטן וחמוד, ושואל אותו:"שלום! מי אתה?" ואז היא(מסתבר) עונה לי בשיא החוצפה שלו "אני מחוננת! ואתה לא!"
סתם, סתם.. כרגיל הדמיון הפרוע שלי. אבל ת'כלס, מה זה "איך פגשתי"? כאילו, איך פוגשים ספר?
קצת יצאתי מפוקוס..
טוב, עכשיו באמת: אני הולך לחדר שלי בפנימייה, ורואה את חבר שלי קורא ספר. על ספר יש תמונה של חרב עם השתקפות של חצי-פנים של נקבה שנראית בערך בגיל20-25. כמובן, החרב הדליקה אותי הרבה לפני שראיתי את השם בכלל..
שאלתי את חבר שלי מה זה הספר הזה, והוא ענה לי שלספר הזה קוראים "מחוננת" ישר הבנתי שממש לא הכוונה למישהי חכמה במיוחד, אלא למחוננת מבחינה אחרת. לא משנה איזו. הוא אמר שבמקרה יש לו עוד ספר פה, אז הוא נתן לי לקרוא קצת. הפרקים הראשונים ממש מגניבים. מודה.
אבל אחר כך הוא לקח לי את הספר. לקח לי אחר כך הרבה זמן לשכנע אותו לתת לי לקרוא. בסופו של דבר, נתתי לו ספר אחר, והוא הסכים לתת לי לקרוא.
כ"כ הצטערתי על זה אחר כך.
מסופר על קטסה, שהיא מחוננת ביכולת להרוג אנשים, ואיך היא מנסה להציל אנשים למרות שדוד שלה רנדה הפך אותה לתליינית שלו, איך היא פוגשת את "פוׂ", ואיך שהם מצילים את הילדה הזאת, לא זוכר מה השם שלה. ברור שהם מתאהבים.
אבל איך שמתארים הכל.. טוב זה לא מצא חן בעיניי במיוחד.
זה הספר השני הכי לא צנוע שקראתי בחיים שלי. ההכי לא צנוע זה "בעיניי לוצ'יה". שעליו אני לא מצטער במיוחד שקראתי אותו, אבל הוא לא צנוע במיוחד בלשון המעטה.
בכל מקרה, העלילה עצמה יפה ומעניינת, אבל לא אהבתי את הקטע צוין לעיל.

מומלץ למי שאין לו בעיה עם זה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•The dark dragon
דירוג
2.0
לפני 14 שנים

“אני חייבת להגיד- לא נפלתי. זה נשמע כמו ספר כל כך מיוחד ומענין שמיהרתי להשאיל אותו מהספרייה, וטוב של”