חלק מהספרים בספרייתי התופחת שייכים לקלאסיקה (כלומר מן הקנון של עולם הספרות) שברור לחלוטין מדוע הם אצלי וברור שייקראו ביום מן הימים. אחרים נרכשו בעקבות ביקורת מבטיחה (של מבקר\ת שמקיים\ת) ומנומקת. ישנם ספרים כאלה שקניתי פעם, אינני זוכר את הסיבות או הנסיבות; אפשר שזו עטיפה מושכת, או המלצה של חבר, ואולי מבצע של 4 במאה או סתם התקף של פיזור נפש. אבל, אלה גם אלה, מצויים המה על המדפים בחדרי או בערימות קטנות ליד המיטה והמ שבים ומזמינים אותי לצלול בין דפיהם. בדממת הספריה הם מנסים להפעיל את קסמיהם בפתיינות מקסימה בהבטיחם עונג לנפש ולמוח, לרגש ולשכל.
סכנה של ממש אף פעם לא תתלווה אל הבחירה, לכל היותר אבדו כמה שעות או ימי קריאה (אני ממעט לנטוש ספרים לפני סיומם). והנה לאחרונה, בהמשך לקדם-המשחק (foreplay) הסמוי מן התודעה, זה שהוא לכאורה פרוע ונטול כללים, התגלה לי בדיעבד, מין סדר בפתיינות של הספרים שתפסו את תשומת לבי
אחד מהם הוא "מלודרמה" של חורחה פרנקו, דרמה פראית ותוססת, יפה ואכזרית
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
