חלק מהספרים בספרייתי התופחת שייכים לקלאסיקה (כלומר מן הקנון של עולם הספרות) שברור לחלוטין מדוע הם אצלי וברור שייקראו ביום מן הימים. אחרים נרכשו בעקבות ביקורת מבטיחה (של מבקר\ת שמקיים\ת) ומנומקת. ישנם ספרים כאלה שקניתי פעם, אינני זוכר את הסיבות או הנסיבות; אפשר שזו עטיפה מושכת, או המלצה של חבר, ואולי מבצע של 4 במאה או סתם התקף של פיזור נפש. אבל, אלה גם אלה, מצויים המה על המדפים בחדרי או בערימות קטנות ליד המיטה והמ שבים ומזמינים אותי לצלול בין דפיהם. בדממת הספריה הם מנסים להפעיל את קסמיהם בפתיינות מקסימה בהבטיחם עונג לנפש ולמוח, לרגש ולשכל.
סכנה של ממש אף פעם לא תתלווה אל הבחירה, לכל היותר אבדו כמה שעות או ימי קריאה (אני ממעט לנטוש ספרים לפני סיומם). והנה לאחרונה, בהמשך לקדם-המשחק (foreplay) הסמוי מן התודעה, זה שהוא לכאורה פרוע ונטול כללים, התגלה לי בדיעבד, מין סדר בפתיינות של הספרים שתפסו את תשומת לבי

אחד מהם הוא "מלודרמה" של חורחה פרנקו, דרמה פראית ותוססת, יפה ואכזרית

חקירת נפש האדם, הסיוט שבשגעון במין ריאליה נדירה

ספר למי שאוהב אחד משלושת הנושאים. כתוב בלשון בהירה גם למי שאינו מבין הרבה בשירה או במתמטיקה

יםה עד כאב, באיזמל של מנתחת נפש גאונית, לאורה מציגה כרוניקה של טירוף ואיך האהבה מעניקה שמץ של סיכוי להתמודד.
ספר שיש בו גם ניחוחות אקאטואליה - מלחמות ברוני הסמים של קולומביה (עם שמץ של אזכור מעורבות ישראלית)

מעולה, אין הרבה ספרים כאלה שהללא היסוס הולכים נגד הזרם בהצגת המציאות הנכוחה. ראש בראש מול אחד מגדולי הפילוסופיה החדשה - לייבניץ

במילה אחת - גאוני, מצחיק, מציב מראה מול כל העיוותים החברתיים ומגחיך אותנו במקרה הטוב או מציג את הכיעור החברתי במירעו במקרה הפחות טוב

חגיגה שלא תיאמן, לכאורה מין טלנובלה ובעצם ספר חכם עם אבחנות ותובנות בעומק וכמות נדירה, במיוחד לגבי ספר שנכתב לפני 170 שנה

קראתי לאחרונה שוב, אחרי עשור ושוב נכנסתי איתו לסחרור מדהים. אחד מהספרים המנערים והיפים ביותר שקראתי