“"הוא כן רוצח הוא לא רוצח הוא כן רוצח הוא לא רוצח! את תראי עוד שהפארוק הזה עוד ירצח את כולנו" אדולף היטלר, לא ממש ניתן להגיד איפה הוא גדל, הואיל ובילדותו משפחתו עברה בין מספר יישובים. בניגוד למחשבה המוטעית הנמצאת בקרב רבים בקשר להיטלר, הוא אינו גדל כעני, לא חווה ילדות עשוקה, הוא גדל במעמד הביניים. את אופיו הנוקשה, האלים, הרע קיבל מאביו. אמו כנראה הייתה האדם היחיד שאהב איי פעם, כמעט ולא היו לו חברים, אינו חפץ בקשרים רומנטיים עם בנות, היו לו 3 בנות זוג? עצלן ובטלן. העיצוב האידיאולוגי שלו נעשה בעיקר בשנותיו בוינה השנואה עליו. אך לא ברור ממתי נהיה אנטישמי, בנעוריו/בוינה/בגמר מלחמת העולם ה 1? הוא שנא את הצ'כים, מעניין למה...? היטלר אינו הוגה דעות, הוא לא המציא שום דבר חדש. כל הגזענות, שנאת הזרים, השובניזם, האנטישמיות, הלאומנות... היו תפיסות שרבים מהגרמנים תמכו עוד טרם 1914: התנועה הפאן גרמנית, התנועה הפולקית, מפלגתו של קרל לואגר, מפלגתו של שנרר, חוג בירוית. אגב, היטלר סגד למוסיקה של וגנר, כאשר הוא האזין לו הוא היה לפעמים במצב של טרנס או אקסטזה (ריגשה). אדולף היטלר, עבר לגרמניה למינכן. מדוע ? הוא השתמט והתחמק מגיוס לצבא האוסטרי, הוא הרגיש/ידע שעוד מעט יתפסו אותו, ולכן הוא ברח/הסתנן לגרמניה. הואיל והוא ידע שהוא בודד ובעולם בחוץ יהיה לו קשה מאוד להסתדר, הוא היה בין אחרוני האחרונים שהמשיכו לשרת בצבא אחרי מלחמת העולם ה1, הוא השתחרר רק סביבות סוף 1919 או תחילת 1920. היה בתפקיד של מעקב אחרי קבוצות/מפלגות פוליטיות מטעם הצבא, אז הוא סקר כל מיני אסיפות של מפלגות. באחת מהן הוא אמר את דעתו, התרשמו ממנו הנוכחים, והוא הוזמן לנאום באסיפה אחרת של המפלגה השולית, וראו שהוא מוכשר. עד כאן היטלר האלמוני. והמעבר להיטלר המפורסם, הינו חד ביותר. אימצו וטיפחו וגידלו אותו בתחילה רהם ההומו, הנפשטנגל ועוד אחד ששכחתי את שמו, בהמשך הגנרל לודנדורף היה שותפו. עלייתו הייתה מטאורית. הוא ידע לדבר בענק, היה נואם מבריק, תעמולן בחסד, ומתסיסן רציני, ובעל יכולת משחק. תוך בערך שנה הוא הנהיג את המפלגה הנאצית, ומילא בתי בירה ואולמות גדולים עד אפס מקום, נהרו לאספות, ולכינוסים עוד ועוד מתעניינים, מצטרפים חדשים למפלגה. מדמות אלמונית עד מהרה נהפך ממש ל 'כוכב רוק'.... האירוניה שהאיש שעשה את הונו הגדול מבתי בירה ומרתפיי בירה, לא שתה אלכוהול. ועוד משהו: אותם המונים שהוא שקד על הלהבתם, התססתם, גיוסם, שכנועם בהבל פיו השטני עם הנאומים שלו, אותם אלו שאהדו אותו כל כך, הוא בז להם. ועוד משהו: כפי שכבר אמרתי, הוא שכנע את המשוכנעים. עד 1923 הנאצים חלק הגדול ראו בו אליל, כמעט אלוהים, העריצוהו. אך מטעם הימין הדמות שראו לנכון שתוביל את גרמניה באותה התקופה היה לונדדורף או מישהו אחר. עוד משהו: הפניה הפיהרר הייתה שגורה עוד כלפי מנהיגי מפלגות לפני שהיטלר התפרסם, וכנדומני גם הצדעת מועל היד, גם סמל צלב הקרס היה בשימוש במפלגות נוספות עוד לפני הנאצים. בעקבות הפיכת קפ ב1920 הכושלת וכנראה סיבות נוספות, בוואריה ומינכן בפרט, הוצפו/משכו מכל רחבי גרמניה לאומנים וגזענים רבים, היא הייתה חממת רוע במובן הרע של המילה. לגבי נסיון הפוטש במינכן, שנת 1923? 1924? עולה בקרב רבים הזיהוי הפירסום הגדול של זה יחד עם דמותו של היטלר, אבל הוא לא היה הדמות החשובה היחידה שם במובן שזה לא היה הפוטש שלו ואין לו בלעדיות על הפוטש, יחד עם החייל האמיץ היטלר, היה הגנרל המפליץ לודנדורף, ועוד כנראה דמויות חשובות, והיה שם גם כוחות של מליציות, והיה את המשטרה ששיתפה פעולה אם לא בצורה פעילה אז בעצימת עין. היטלר לא חיסל את רפובליקת וייאמר, וגם לא את הדמוקרטיה, בשביל דמוקרטיה, צריך דמוקרטים, בשביל רפובליקה צריך רפובליקנים. כבר ב 1931 ויימאר הייתה במוות קליני, המערכות לא תפקדו, המדינה דיי משותקת, המצב היה עגום ביותר מדחי אל דחי. העניין היה גמור, לא רק הנאצים אלא כוחות נוספים ורבים בציבור, מאסו במשטר המפלגות. היטלר דפק את המסמר האחרון בארון הקבורה, וגבלס הקריא את הרקוויאם. חשבתי שהנאצים שרפו את הרייכסטאג, מסתבר שזה בכלל קומניסט הולנדי שעשה זאת. כתוב היטב, ספר מוצלח, מעניין, קצת מפורט ייתר על המידה, אבל בכל אופן מומלץ מאוד.”

“אחרי שקראתי את הספר הזה חשבתי לעצמי מה הערך שיש בו, מה אני יכול ללמוד ממנו לעתיד ולהווה. בכל מה שקשור ללימוד היסטוריה, מעבר להבנת "מה קרה" חשוב, לפחות מבחינתי, עוד יותר, להבין מה הלקחים לעתיד. הדמות של היטלר, אין צל של ספק - כך ידעתי מלפני הקריאה בספר - שאוכל ללמוד ממנה. ויותר מה לא לעשות מאשר מה לעשות, או נכון יותר - כיצד להימנע ממציאות שכזו. אחד הדברים המעניינים להבין, שהיטלר עלה לשלטון בדרך דמוקרטית. אמנם לא הייתה לו תמיכה של רוב האוכלוסייה, אבל כן מספיק כדי להפוך לראש המדינה. הדבר מעלה שאלה על הדמוקרטיה, וההבנה שלא הכל נכון בשיטת הממשל הזו. לכל דבר יש יתרון וחסרון, החיסרון בדמוקרטיה, שתכלס, הרעיון היפהפה והנוצץ שכל אחד יכול להגיד את דעתו ולהפוך לראש המדינה, יכול להפוך לסיוט נורא. היטלר, בשונה משאר המנהיגים שאנחנו דיי רגילים לראות, לא היה אקדמאי, לא היה משכיל בצורה פורמאלית כלשהי. היה כלומניק במינכן, בחור מוזר. הקריאה הזו בספר, דיי מעלה שאלה. זאת אומרת, אני מניח שהמציאות של מנהיגים שאפתניים המעוניינים בשלטון, קיימת כל הזמן, ואני לא מצפה ממנהיג לא להיות שאפתן. הפוך, מוזר יהיה לראות מנהיג שאינו שאפתן. אבל התוכן של האדם הוא החשוב, במה הוא מאמין, מה חשוב לו. במשך כל הספר, הסופר מראה את דעתו של היטלר בכל הנושאים באופן ברור, עוד לפני שמשהו בכלל חשב שיעלה לשלטון. כך שלאחר עשרות שנים, בהסתכלות לאחור - אפשר להבין איך קרה "מה שקרה". השנאה ליהודים, השנאה לקומוניסטים, כל אלה הראה היטלר ללא כל ניסיון להסתיר. ולכן, בכל מה שקשור להנהגה, אין לי צפיות למשהו שאינו שאפתן, אבל הוא מוכרח להיות בעל אמונות ואדיאולגיות חשובות וטובות, אלה הם המכוונים אדם - ובסופו של דבר מקיים אותם המנהיג, כפי שאפשר לראות במנהיגות הרייך השלישי של היטלר. הספר כתוב טוב, מעניין מאוד. לא פעם הרגשתי שהסופר יורד לפרטים קטנים לא חשובים (מבחינתי לפחות), אבל אני יכול להבין למה חשוב לדייק בהיסטוריה ואין לי שום ביקורת על היסטוריונים המנסים לדייק כמה שרק אפשר (חשוב מאוד לדייק בכל מה שקשור להיסטוריה). בשאלה איזה ספר טוב יותר "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" או סדרת הספרים "היבריס" ו-"נמסיס" (החלק השני של הספר): עדיין לא קראתי את נמסיס, אבל בקריאת "היבריס" אני יכול להבין את הסגנון פחות או יותר. "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" - יש בו עניין יותר של הכרה אישית, זאת אומרת, המחבר ממש הכיר את הנאצים, הוא חיי שם ככתב. אני מניח שיש לזה ערך היסטורי חשוב, אבל הספר קצת לא פשוט לקריאה ולא כל-כך מותאים לקורא ההישראלי של היום. לעומת זאת, ל-"היבריס" ו-"נמסיס" יש את הערך של הבנה רחבה יותר, ומקורות רבים יותר, מכיוון שנכתב מאוחר והידע הרב שנצבר היה מול המחבר. הספר מותאם הרבה יותר לקורא ההישראלי, כתוב בצורה מעניינת. אני חושב שנכון יהיה, בסופו של דבר, אם מחליטים רק על סדרת ספרים אחת - יהיה לקרוא את הסדרה של איאן קרשו - היבריס ונמסיס. לדעתי זה יהיה נכון יותר. הספר מומלץ לאוהבי היסטוריה, אבל הוא ברמה כלשהי מותאם לכולם, אתה לא חייב להיות חובב היסטוריה מושבע כדי לקרוא אותו. יש לזה ערך חשוב, בסופו של יום, אני חושש, שמקרה כמו של היטלר יכול לקרות גם בעתיד. אמנם בצורה שונה ובתנאים שונים - בוודאי בצורה שונה לחלוטין - אבל בעל תוצאות דומות. לצערנו לא תמיד בני-אדם (ואני בתוכם!) רציונאלים תמיד.”

“קראתי את כל הביוגרפיה "היטלר" של איאן קרשו על 2 חלקיה. החלק הראשון ("היבריס") הוא ממש מופת, מלאכת מחשבת אדירה של כתיבה ותיעוד היסטורי מרתק, שמלבד הידיעות המעניינות המוצגות בו, קרשו גם מיטב לעמוד על דמותו של היטלר מזויות מרתקות, ומראה כיצד התעצבה אישיותו ותפיסת עולמו, אותה תפיסת עולם שעתיד היה היטלר להחזיק בה עד יום מותו.”

“כולל אמנם תיאורים ארכניים על פרטים לא נחוצים במיוחד, אבל משקף עומק מחקר, שפה עשירה ומומחיות גדולה של הכותב. ניתן להבין ממנו מצוין את דרך התפתחותו של היטלר בשלבי החיים והקריירה המוקדמים שלו, וכיצד התאפשרה התקדמותו ועליית קרנה של מפלגתו עד לכניסתם לשלטון.”

“"הוא כן רוצח הוא לא רוצח הוא כן רוצח הוא לא רוצח! את תראי עוד שהפארוק הזה עוד ירצח את כולנו" אדולף היטלר, לא ממש ניתן להגיד איפה הוא גדל, הואיל ובילדותו משפחתו עברה בין מספר יישובים. בניגוד למחשבה המוטעית הנמצאת בקרב רבים בקשר להיטלר, הוא אינו גדל כעני, לא חווה ילדות עשוקה, הוא גדל במעמד הביניים. את אופיו הנוקשה, האלים, הרע קיבל מאביו. אמו כנראה הייתה האדם היחיד שאהב איי פעם, כמעט ולא היו לו חברים, אינו חפץ בקשרים רומנטיים עם בנות, היו לו 3 בנות זוג? עצלן ובטלן. העיצוב האידיאולוגי שלו נעשה בעיקר בשנותיו בוינה השנואה עליו. אך לא ברור ממתי נהיה אנטישמי, בנעוריו/בוינה/בגמר מלחמת העולם ה 1? הוא שנא את הצ'כים, מעניין למה...? היטלר אינו הוגה דעות, הוא לא המציא שום דבר חדש. כל הגזענות, שנאת הזרים, השובניזם, האנטישמיות, הלאומנות... היו תפיסות שרבים מהגרמנים תמכו עוד טרם 1914: התנועה הפאן גרמנית, התנועה הפולקית, מפלגתו של קרל לואגר, מפלגתו של שנרר, חוג בירוית. אגב, היטלר סגד למוסיקה של וגנר, כאשר הוא האזין לו הוא היה לפעמים במצב של טרנס או אקסטזה (ריגשה). אדולף היטלר, עבר לגרמניה למינכן. מדוע ? הוא השתמט והתחמק מגיוס לצבא האוסטרי, הוא הרגיש/ידע שעוד מעט יתפסו אותו, ולכן הוא ברח/הסתנן לגרמניה. הואיל והוא ידע שהוא בודד ובעולם בחוץ יהיה לו קשה מאוד להסתדר, הוא היה בין אחרוני האחרונים שהמשיכו לשרת בצבא אחרי מלחמת העולם ה1, הוא השתחרר רק סביבות סוף 1919 או תחילת 1920. היה בתפקיד של מעקב אחרי קבוצות/מפלגות פוליטיות מטעם הצבא, אז הוא סקר כל מיני אסיפות של מפלגות. באחת מהן הוא אמר את דעתו, התרשמו ממנו הנוכחים, והוא הוזמן לנאום באסיפה אחרת של המפלגה השולית, וראו שהוא מוכשר. עד כאן היטלר האלמוני. והמעבר להיטלר המפורסם, הינו חד ביותר. אימצו וטיפחו וגידלו אותו בתחילה רהם ההומו, הנפשטנגל ועוד אחד ששכחתי את שמו, בהמשך הגנרל לודנדורף היה שותפו. עלייתו הייתה מטאורית. הוא ידע לדבר בענק, היה נואם מבריק, תעמולן בחסד, ומתסיסן רציני, ובעל יכולת משחק. תוך בערך שנה הוא הנהיג את המפלגה הנאצית, ומילא בתי בירה ואולמות גדולים עד אפס מקום, נהרו לאספות, ולכינוסים עוד ועוד מתעניינים, מצטרפים חדשים למפלגה. מדמות אלמונית עד מהרה נהפך ממש ל 'כוכב רוק'.... האירוניה שהאיש שעשה את הונו הגדול מבתי בירה ומרתפיי בירה, לא שתה אלכוהול. ועוד משהו: אותם המונים שהוא שקד על הלהבתם, התססתם, גיוסם, שכנועם בהבל פיו השטני עם הנאומים שלו, אותם אלו שאהדו אותו כל כך, הוא בז להם. ועוד משהו: כפי שכבר אמרתי, הוא שכנע את המשוכנעים. עד 1923 הנאצים חלק הגדול ראו בו אליל, כמעט אלוהים, העריצוהו. אך מטעם הימין הדמות שראו לנכון שתוביל את גרמניה באותה התקופה היה לונדדורף או מישהו אחר. עוד משהו: הפניה הפיהרר הייתה שגורה עוד כלפי מנהיגי מפלגות לפני שהיטלר התפרסם, וכנדומני גם הצדעת מועל היד, גם סמל צלב הקרס היה בשימוש במפלגות נוספות עוד לפני הנאצים. בעקבות הפיכת קפ ב1920 הכושלת וכנראה סיבות נוספות, בוואריה ומינכן בפרט, הוצפו/משכו מכל רחבי גרמניה לאומנים וגזענים רבים, היא הייתה חממת רוע במובן הרע של המילה. לגבי נסיון הפוטש במינכן, שנת 1923? 1924? עולה בקרב רבים הזיהוי הפירסום הגדול של זה יחד עם דמותו של היטלר, אבל הוא לא היה הדמות החשובה היחידה שם במובן שזה לא היה הפוטש שלו ואין לו בלעדיות על הפוטש, יחד עם החייל האמיץ היטלר, היה הגנרל המפליץ לודנדורף, ועוד כנראה דמויות חשובות, והיה שם גם כוחות של מליציות, והיה את המשטרה ששיתפה פעולה אם לא בצורה פעילה אז בעצימת עין. היטלר לא חיסל את רפובליקת וייאמר, וגם לא את הדמוקרטיה, בשביל דמוקרטיה, צריך דמוקרטים, בשביל רפובליקה צריך רפובליקנים. כבר ב 1931 ויימאר הייתה במוות קליני, המערכות לא תפקדו, המדינה דיי משותקת, המצב היה עגום ביותר מדחי אל דחי. העניין היה גמור, לא רק הנאצים אלא כוחות נוספים ורבים בציבור, מאסו במשטר המפלגות. היטלר דפק את המסמר האחרון בארון הקבורה, וגבלס הקריא את הרקוויאם. חשבתי שהנאצים שרפו את הרייכסטאג, מסתבר שזה בכלל קומניסט הולנדי שעשה זאת. כתוב היטב, ספר מוצלח, מעניין, קצת מפורט ייתר על המידה, אבל בכל אופן מומלץ מאוד.”

“אחרי שקראתי את הספר הזה חשבתי לעצמי מה הערך שיש בו, מה אני יכול ללמוד ממנו לעתיד ולהווה. בכל מה שקשור ללימוד היסטוריה, מעבר להבנת "מה קרה" חשוב, לפחות מבחינתי, עוד יותר, להבין מה הלקחים לעתיד. הדמות של היטלר, אין צל של ספק - כך ידעתי מלפני הקריאה בספר - שאוכל ללמוד ממנה. ויותר מה לא לעשות מאשר מה לעשות, או נכון יותר - כיצד להימנע ממציאות שכזו. אחד הדברים המעניינים להבין, שהיטלר עלה לשלטון בדרך דמוקרטית. אמנם לא הייתה לו תמיכה של רוב האוכלוסייה, אבל כן מספיק כדי להפוך לראש המדינה. הדבר מעלה שאלה על הדמוקרטיה, וההבנה שלא הכל נכון בשיטת הממשל הזו. לכל דבר יש יתרון וחסרון, החיסרון בדמוקרטיה, שתכלס, הרעיון היפהפה והנוצץ שכל אחד יכול להגיד את דעתו ולהפוך לראש המדינה, יכול להפוך לסיוט נורא. היטלר, בשונה משאר המנהיגים שאנחנו דיי רגילים לראות, לא היה אקדמאי, לא היה משכיל בצורה פורמאלית כלשהי. היה כלומניק במינכן, בחור מוזר. הקריאה הזו בספר, דיי מעלה שאלה. זאת אומרת, אני מניח שהמציאות של מנהיגים שאפתניים המעוניינים בשלטון, קיימת כל הזמן, ואני לא מצפה ממנהיג לא להיות שאפתן. הפוך, מוזר יהיה לראות מנהיג שאינו שאפתן. אבל התוכן של האדם הוא החשוב, במה הוא מאמין, מה חשוב לו. במשך כל הספר, הסופר מראה את דעתו של היטלר בכל הנושאים באופן ברור, עוד לפני שמשהו בכלל חשב שיעלה לשלטון. כך שלאחר עשרות שנים, בהסתכלות לאחור - אפשר להבין איך קרה "מה שקרה". השנאה ליהודים, השנאה לקומוניסטים, כל אלה הראה היטלר ללא כל ניסיון להסתיר. ולכן, בכל מה שקשור להנהגה, אין לי צפיות למשהו שאינו שאפתן, אבל הוא מוכרח להיות בעל אמונות ואדיאולגיות חשובות וטובות, אלה הם המכוונים אדם - ובסופו של דבר מקיים אותם המנהיג, כפי שאפשר לראות במנהיגות הרייך השלישי של היטלר. הספר כתוב טוב, מעניין מאוד. לא פעם הרגשתי שהסופר יורד לפרטים קטנים לא חשובים (מבחינתי לפחות), אבל אני יכול להבין למה חשוב לדייק בהיסטוריה ואין לי שום ביקורת על היסטוריונים המנסים לדייק כמה שרק אפשר (חשוב מאוד לדייק בכל מה שקשור להיסטוריה). בשאלה איזה ספר טוב יותר "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" או סדרת הספרים "היבריס" ו-"נמסיס" (החלק השני של הספר): עדיין לא קראתי את נמסיס, אבל בקריאת "היבריס" אני יכול להבין את הסגנון פחות או יותר. "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" - יש בו עניין יותר של הכרה אישית, זאת אומרת, המחבר ממש הכיר את הנאצים, הוא חיי שם ככתב. אני מניח שיש לזה ערך היסטורי חשוב, אבל הספר קצת לא פשוט לקריאה ולא כל-כך מותאים לקורא ההישראלי של היום. לעומת זאת, ל-"היבריס" ו-"נמסיס" יש את הערך של הבנה רחבה יותר, ומקורות רבים יותר, מכיוון שנכתב מאוחר והידע הרב שנצבר היה מול המחבר. הספר מותאם הרבה יותר לקורא ההישראלי, כתוב בצורה מעניינת. אני חושב שנכון יהיה, בסופו של דבר, אם מחליטים רק על סדרת ספרים אחת - יהיה לקרוא את הסדרה של איאן קרשו - היבריס ונמסיס. לדעתי זה יהיה נכון יותר. הספר מומלץ לאוהבי היסטוריה, אבל הוא ברמה כלשהי מותאם לכולם, אתה לא חייב להיות חובב היסטוריה מושבע כדי לקרוא אותו. יש לזה ערך חשוב, בסופו של יום, אני חושש, שמקרה כמו של היטלר יכול לקרות גם בעתיד. אמנם בצורה שונה ובתנאים שונים - בוודאי בצורה שונה לחלוטין - אבל בעל תוצאות דומות. לצערנו לא תמיד בני-אדם (ואני בתוכם!) רציונאלים תמיד.”

“קראתי את כל הביוגרפיה "היטלר" של איאן קרשו על 2 חלקיה. החלק הראשון ("היבריס") הוא ממש מופת, מלאכת מחשבת אדירה של כתיבה ותיעוד היסטורי מרתק, שמלבד הידיעות המעניינות המוצגות בו, קרשו גם מיטב לעמוד על דמותו של היטלר מזויות מרתקות, ומראה כיצד התעצבה אישיותו ותפיסת עולמו, אותה תפיסת עולם שעתיד היה היטלר להחזיק בה עד יום מותו.”

“כולל אמנם תיאורים ארכניים על פרטים לא נחוצים במיוחד, אבל משקף עומק מחקר, שפה עשירה ומומחיות גדולה של הכותב. ניתן להבין ממנו מצוין את דרך התפתחותו של היטלר בשלבי החיים והקריירה המוקדמים שלו, וכיצד התאפשרה התקדמותו ועליית קרנה של מפלגתו עד לכניסתם לשלטון.”