“לאורך הספר, בעיקר בפרקים העוסקים בדרך למלחמת העולם השנייה, מופיעים תיעודים ארוכים ומפורטים של שיחות דיפלומטיות, מפגשים ממשלתיים וכד', עם ציטוטים רבים מתוכם. התיאור הזה מייגע לעתים וכולל לא מעט פרטים זניחים. לעומת זאת, שיירר בקושי מתאר, אם בכלל, את ההתפתחות ההיסטורית והגורמים שהובילו לעליית כוחם של הנאצים. הספר נראה יותר כמו סיכומי פרוטוקולים של ועידות מאשר כמו כתיבה היסטורית.
בספר בולט גם חוסר”