במותם ציוו לנו את החיים
מרים פרץ אמם של אוריאל ואלירז פרץ ז"ל מספרת לנו באמצעות סמדר שיר את סיפורה של המשפחה, סיפור של אם שאיבדה שני בנים, גיבורי ישראל.
סיפור שמתחיל במרוקו ממשיך בעלייה לארץ, ההגעה למעברה, הבית בבאר שבע,והקמת המשפחה בשארם א שייך, דרך עצמונה וגבעת זאב.
אלא שזה לא סיפור זאת המציאות,חיים ושכול שלובים זה בזה, אהבת הארץ, הגנה על הארץ שהובילה למוות על האדמה הקדושה.
המושג הזה משפחה שכולה מלווה אותי מאז ילדותי, מסיפורים ששמעתי על דוד שלי שהתנדב לצוללות ושם גם מצא את מותו והמשפט שמחבר אותו למשפחת פרץ הוא "יש לנו צוללות, מישהו צריך לשרת בהן" והוא היה בין אלה שהתנדבו לצוללת.
את ססיפור מותו של אוריאל פרץ, למדתי מקריאה, אך את מותו של אלירז פרץ,זכרתי מאחר ואחי היה שותף למשפחת גולני בעת שירותו הצבאי ויצא לו להכיר את אלירז, להיות פקוד שלו, להכיר אותו ולדעת איזה מפקד ואדם הוא היה.
רוב קריאת הספר לוותה בדמעות וכאב, על הבנים, על החללים, על יקיריי שאיבדתי במהלך השנים, כי גם אני כמו אמא של מרים פרץ, בוכה על כל חייל שנופל, עם כל ידיעה שמודיעה על נפילת חייל, עוברת לי מחשבה - רק שזה לא מישהו שאני מכירה.
הכאב לא נעלם עם השנים, להיפך, הוא נעשה קשה יותר ויותר, תחושת ההחמצה הזאת, במיוחד על דוד שלי שלא הכרתי.
ניסיון של להבין למה? איך? ילדים בני עשרים, שלא הספיקו לאהוב, להתחתן, להוליד ילדים.
ואיך הוא בוחר אותם בקפידה, רק את הטובים הוא לוקח אליו.
ההערכה שהיתה לי למרים פרץ לפני קריאת הספר רק התגברה בסופו, אשה יקרה, אמיצה וחזקה שגידלה משפחה לתפארת והפכה למודל לחיקוי בעיניי.
הספר מסתיים במילים"כי יש גן עדן. אני בטוחה" וכולי תקווה ובטחון שהם וכמותם שומרים עלינו מלמעלה.

אני לא נוהגת לכתוב ביקורת לספרים אך הפעם חרגתי ממנהגי, אולי משום שאנני מבקרת אותו.
טוב תחילה אומר כי סמדר שיר הביאה את סיפורה של מרים בצורה הכי אותנטית שיש. עד כדי שבזמן קריאת הסיפור שמעתי את מרים מספרת לי את סיפורה.
מרים אשה נדירה ומיוחדת שתמיד הסתכלה על חצי הכוס המלאה. גם שגילו בפניה קיפוח על רקע מעמדה אינה נעלבה או התמרמרה אלה הפיקה מהלימון לימונדה.ומהקומות הכי נמוכים שהחיים לקחו אותה אליהם ידעה למצוא את הכוחות ולעמוד על הרגליים. רק אשה גדולה שכזאת יכולה לגדל משפחה מיוחדת כל כך.
אני ממליצה לכל ישראלי באשר הוא לקרוא את הספר מכיוון שהוא ההוכחה של איזה אנשים נדירים ומיוחדים חיים במדינתנו, ויש לנו על מה להגן, על מדינתו כי אין לנו ארץ אחרת.
מרים, למדת אותי טוב מכולם מהי העצמה נשית וכמה כוחה של אישה הוא רב.
אני יסיים בכך שמרים לא רודפת צדק אלה מבקשת שלום. מי ייתן והוא יבוא במהרה

ספר מעולה, סיפור חיים מרגש על אישה מופלאה שאיבדה את 2 בניה ובעלה אבל למרות הכל לא מאבדת תקווה ואת אהבתה לארץ.
עצוב ומרגש מהתחלה עד הסוף.
ממש גמרתי חבילה טישו במשך כל קריאת הספר.
חובה חובה לקרוא.

כשקניתי את הספר, בעודו במבצע, חשבתי שאכנס לקריאה של ספר אוטיביוגרפי קלאסי, כרונולוגי ומעט טכני.
זו הסיבה שדחיתי מעט את קריאתו.

ברגע שהתחלתי לקרוא את הספר נשאבתי. לילות ארוכים של קריאה כמעט ללא הפסק. דמעה ותובנה אחר תובנה.
סמדר שיר המדהימה לא את עצמה כתבה, אלא סיפור של אישה אחרת - אישה חזקה ומובילת שינוי ששמה את חייה בכפה.
סיפור של הדור הקודם שעדיין חי בקרבנו, של חידוד החוזקות באדם ובחברה במקום התמקדות בחולשות,
של חשיבה חיובית כדרך מעשה.

הסיפור של מרים מרץ הזכיר לי במידה מסוימת את סיפורה של אמי, שהוריה יוצאי מדינות ערב, ועל אף כל הסיכויים
השקיעה והצטיינה בלימודיה, השיגה מלגות ללימודים בעמל רב, הייתה קצינה ואקדמאית והיא מודל הערצה עבורי.

מרים היא בראש ובראשונה אשה ואם פשוטה, במבט חיצוני נדמית כאישה מסורתית אשר שייכת ולא שייכת לציונות הדתית ולערכיה
אבל בגדלותה, במעשיה ובערכים שהיא מנחילה היא מהווה מודל הערצה עבור רבים בציונות הדתית ובחברה הישראלית בכלל.

דווקא לאחר הפרשות החדשותיות האחרונות חשוב לקרוא את הספר.
שני בניה של מרים למדו וספגו ערכים רבים בבית המדרש של מכינת 'עלי', ומוכיחים ללא כל ספק שמעבר לגיבורים
הגדולים של הדור האחרון יש אנשים ישרים, פשוטים, כנים ונאמנים למדינה ולחברה הישראלית על כל גווניה.

חוות דעת אישית
זהו ספר על אישה יקרה ומיוחדת. אשת חייל!
בחרתי את הספר משתי סיבות: רציתי לאמוד על קנקנה של האישה הזו- מרים. הסתקרנתי מהיכן האישה היקרה הזו שואבת את כוחותיה ומאידך, ידעתי שאם אקח מהמדף ספר שכתבה סמדר שיר לא אתאכזב.
אי אפשר לקרוא את הספר הזה בבת אחת. חייבים להפסיק מעת לעת כדי להטמיע, להבין ואולי לנגב דמעה. זה אינו ספר קל.
זהו ספר של החיים. אלה חיים של אישה אחת, על אובדן ועל החיים של אחרי...
מרים גידלה את ילדיה על אהבת הארץ, אמונה ונתינה. היא איבדה את שני בניה אוריאל ואלירז ואת בעלה אליעזר משברון לב אחרי מותו של אוריאל.
מרים השלימה עם העוני והתחשלה ממנו. היא אהבה את הפשטות והצניעות. הכול קסם לה ואת הכול קיבלה באהבה. אין באישה היקרה הזו כעס או תלונה על הגורל שנגזר עליה. לנגד עיניה ראתה תמיד את הכוס החצי מלאה.
אפילו את מלאכת הניקיון היא אהבה....
עמוד 20 : "לא פחדתי לשבור דבר, הייתי מאוד זהירה- עד שהתחתנתי ניקיתי אינספור בתים ורכשתי מומחיות בפינות – וכל פסל דיבר אלי וגירה לי את הדמיון. אני מנגבת אבק מפסל הסוס ונדמה לי שאני דוהרת עליו, לאן? המחשבות שלי גועשות. תוך כדי שטיפה אני משקיפה אל הרחוב – אנשים ומכוניות, גם הם מדברים אלי- והווילון מתנועע ברוח. מה הוא אומר לי? הוא מבקש שאתקרב אליו ואחבוט בו בכל כוחי, או שהוא מציע לי להבריש אותו בעדינות, מרחוק?"
מרים שייכת לדור שנישק את אדמת הארץ. אלה היו חיים אחרים ושונים. כל דבר שניראה לנו כיום כמובן מאליו ריגש אותה ....זרעת גרגירי עגבניה לאדמה וקבלת שיח עגבניות, זרעת נענע והיא התפשטה.
מכספי עמלה ומעבודת כפיים בחופש הגדול היא רכשה לעצמה שעון ראשון... קנתה מקרר הביתה ואפילו שולחן וארבע כסאות. למרים לא היתה פינה להכנת שיעורי בית בביתה ולכן מצאה את הפינה שלה בספריה.
משפט הסיום של הספר: "כי יש גן עדן, אני בטוחה".... מעגן בתוכו את המכלול שניקרא מרים פרץ.
אהבתי את צילום העצים וגווני השלכת על גבי הכריכה. אלה עצים שמדברים וקולם נשמע מהשקט, הפשטות והצבע.
תמיד יהיה קשה להבין את העובדה שהורים קוברים את בניהם.... זה כל כך לא טבעי.
הספר מלווה בתמונות אישיות מכל מיני אירועים משפחתיים ומהווה הצצה לחייה של מרים. כמעט בכל תמונה שמרים מצולמת ניתן לראות עד כמה האישה הזו מלאת נתינה ואהבת חיים!
יישר כוח מרים!
ספר מעולה, אהבתי אותו ואני מעריצה את האישה שעומדת מאחוריו.
מומלץ בחום.
לי יניני

אח איזה אישה מדהימה היא מרים פרץ, הספר מספר על חייה מילדות של מרים ועד לרגעיי היתמודדות של מרים אם מותם של בנייה אוריאל ז"ל ואלירז ז"ל ובעלה אליעזר ז"ל, במהלך הספר כול אחד מילדיה מספר על ההיתמודדות שלהם אם מותם של אחיהם אוריאל ז"ל ועל אלירז ז"ל ושל אביהם אליעזר ז"ל, אני קוראת והספר מזמן כבר לא יבש, הדמעות זולגות מעצמן,
ממליצה בחום,

סיפור חייה של מרים אוחיון - פרץ מרגשים כמה אשה מדהימה מינקותה ועד ימים אלו .
מושא להערצה "איפה ישנם עוד אנשים כמו..."
חיבור יפה ומעניין שעשתה סמדר שיר והעלתה את סיפור חייה של מרים .

התוודעתי למשפחה ולטרגדיה הזו במות אלירז ז"ל, שהיה הסמג"ד שלי באותו הזמן בגדוד 12. הייתי בלוויה ובאזכרות, והיה מדהים כל פעם מחדש להיפגש עם החוזק הנפשי והעוצמות של מרים פרץ. הספר הזה חיבר לי עוד כמה קצוות וגרם לי (ולו קצת) להבין מאיפה הכוחות האלה מגיעים.
להצדיע למשפחה הזו.

ספר מרגש במיוחד.
סיפורה הכואב של מרים פרץ אישה מיוחדת במינה עם כוחות נפש עצומים.
זהו סיפורה שם אם שאיבדה את שני בניה היקרים. בנה הבכור אוריאל נפל במלחמת לבנון, ובנה אלירז נהרג בעזה. בין נפילת בנה הבכור ובנה השני איבדה את בעלה אליעזר. מרים אם שכולה ובנוסף גם אלמנה. סיפורה נגע לליבי, כמו כן, נגע ללב כולנו.
תחילתו של הספר במרוקו, העליה לארץ ההגעה למעברה, הבית בבאר שבע, תחילת הנישואים בשארם ומשם לעצמונה והגעתם לגבעת זאב. מרים מספרת בהתרגשות גדולה ועצומה ועם המון שמחה איך דברים קטנים ופשוטים היו עבורה לשמחה גדולה החל מילדותה, לימודיה בבית הספר, עבודות הנקיון וקניית מוצרי חשמל ועזרה כספית להוריה. החיים והשכול משתלבים זה בזה, אהבת ארץ ישראל והמוות באדמת ישראל הקדושה. מרגע שתפסתי את הספר ביד לא הפסקתי לבכות. בתוך תוכי לא רציתי להתקדם - פחדתי. פחד עצום תקף אותי. אני כאחות שכולה שאיבדה את אחיה היחיד בעת מילוי תפקידו בצה"ל - פחדתי. ככל שהתקדמתי בספר כך בכיתי יותר ויותר, העיניים קראו, הגוף הצטמרר, ואילו הראש שיחזר את הרגעים, השעות, הימים והשנים מאז נהרג אחי. הכל עבר בראש כמו סרט נע, פעימות הלב גברו, הדמעות טישטשו את ראייתי, מידי פעם הייתי חייבת בעל כורחי להפסיק. בזמנים שהספר לא היה בידי ועסקתי בשגרת יומי לא הפסקתי לחשוב על מרים האישה המדהימה, אילו רק הייתה לידי הייתי מחבקת אותה חיבוק חם ואוהב. הייתי מוכנה לעשות בשבילה הכל רק לשמוע שהיא שמחה.
קריאת הספר הייתה מלווה בעצב רב ובדמעות, היו קטעים שפשוט נחרדתי, נבהלתי ואפילו פחדתי - פחד נורא תקף אותי. כשאני שומעת שעוד חייל נהרג אני אומרת לעצמי - עוד משפה נהרסה - עד מתי אלוהים עד מתי??? כאחות שכולה אני יכולה להעיד ככל שהשנים חולפות זה נעשה קשה יותר ויותר - השכול לא מתגמד להיפך הוא יוצר חלל שאי אפשר למלא. אני כואבת את תחושת ההחמצה שלא אמרתי לאחי שאני לצידו, שאני אוהבת אותו ואת האופי שלו שלתת ולא לקחת, זה כאב שלעולם לא יישכח.
מרים ובעלה אליעזר ז"ל גידלו לתפארת משפחה על ערכים של אהבת ארץ ישראל, ולמרות כל מה שעברה אינה מאבדת תקווה, היא עוברת מבסיס לבסיס ומרצה. מרים - אישה עם לב ענק ונשמה טובה, אני חייבת ליצור עימה קשר טלפוני, אני גם מתכוונת לנסוע לגבעת זאב כדי לראותה ולחבק אותה.
הספר שירת מרים מומלץ מאוד ואין לי ספק שהסופרת סמדר שיר ביצעה עבודה וכתיבה לתפארת. ספר קשה לקריאה במיוחד למי שהשכול נגע בו.
אני ממליצה לקרוא את הספר, אך יחד עם זאת טישו חייב להיות צמוד לספר. ועוד דבר - בני משפחתי כעסו עלי שקראתי את הספר משום שלא פסקתי לבכות, הצער והכאב ליווה אותי במשך ימים שהחזקתי בו, המשכתי לקרוא אותו עד סופו.