ביקורת ספרותית על שירת מרים - אוטוביוגרפיה של מרים פרץ מאת סמדר שיר
ספר מעולה

---

ספר מרגש במיוחד.
סיפורה הכואב של מרים פרץ אישה מיוחדת במינה עם כוחות נפש עצומים.
זהו סיפורה שם אם שאיבדה את שני בניה היקרים. בנה הבכור אוריאל נפל במלחמת לבנון, ובנה אלירז נהרג בעזה. בין נפילת בנה הבכור ובנה השני איבדה את בעלה אליעזר. מרים אם שכולה ובנוסף גם אלמנה. סיפורה נגע לליבי, כמו כן, נגע ללב כולנו.
תחילתו של הספר במרוקו, העליה לארץ ההגעה למעברה, הבית בבאר שבע, תחילת הנישואים בשארם ומשם לעצמונה והגעתם לגבעת זאב. מרים מספרת בהתרגשות גדולה ועצומה ועם המון שמחה איך דברים קטנים ופשוטים היו עבורה לשמחה גדולה החל מילדותה, לימודיה בבית הספר, עבודות הנקיון וקניית מוצרי חשמל ועזרה כספית להוריה. החיים והשכול משתלבים זה בזה, אהבת ארץ ישראל והמוות באדמת ישראל הקדושה. מרגע שתפסתי את הספר ביד לא הפסקתי לבכות. בתוך תוכי לא רציתי להתקדם - פחדתי. פחד עצום תקף אותי. אני כאחות שכולה שאיבדה את אחיה היחיד בעת מילוי תפקידו בצה"ל - פחדתי. ככל שהתקדמתי בספר כך בכיתי יותר ויותר, העיניים קראו, הגוף הצטמרר, ואילו הראש שיחזר את הרגעים, השעות, הימים והשנים מאז נהרג אחי. הכל עבר בראש כמו סרט נע, פעימות הלב גברו, הדמעות טישטשו את ראייתי, מידי פעם הייתי חייבת בעל כורחי להפסיק. בזמנים שהספר לא היה בידי ועסקתי בשגרת יומי לא הפסקתי לחשוב על מרים האישה המדהימה, אילו רק הייתה לידי הייתי מחבקת אותה חיבוק חם ואוהב. הייתי מוכנה לעשות בשבילה הכל רק לשמוע שהיא שמחה.
קריאת הספר הייתה מלווה בעצב רב ובדמעות, היו קטעים שפשוט נחרדתי, נבהלתי ואפילו פחדתי - פחד נורא תקף אותי. כשאני שומעת שעוד חייל נהרג אני אומרת לעצמי - עוד משפה נהרסה - עד מתי אלוהים עד מתי??? כאחות שכולה אני יכולה להעיד ככל שהשנים חולפות זה נעשה קשה יותר ויותר - השכול לא מתגמד להיפך הוא יוצר חלל שאי אפשר למלא. אני כואבת את תחושת ההחמצה שלא אמרתי לאחי שאני לצידו, שאני אוהבת אותו ואת האופי שלו שלתת ולא לקחת, זה כאב שלעולם לא יישכח.
מרים ובעלה אליעזר ז"ל גידלו לתפארת משפחה על ערכים של אהבת ארץ ישראל, ולמרות כל מה שעברה אינה מאבדת תקווה, היא עוברת מבסיס לבסיס ומרצה. מרים - אישה עם לב ענק ונשמה טובה, אני חייבת ליצור עימה קשר טלפוני, אני גם מתכוונת לנסוע לגבעת זאב כדי לראותה ולחבק אותה.
הספר שירת מרים מומלץ מאוד ואין לי ספק שהסופרת סמדר שיר ביצעה עבודה וכתיבה לתפארת. ספר קשה לקריאה במיוחד למי שהשכול נגע בו.
אני ממליצה לקרוא את הספר, אך יחד עם זאת טישו חייב להיות צמוד לספר. ועוד דבר - בני משפחתי כעסו עלי שקראתי את הספר משום שלא פסקתי לבכות, הצער והכאב ליווה אותי במשך ימים שהחזקתי בו, המשכתי לקרוא אותו עד סופו.

» ביקורות נוספות של חנוש
» ביקורות נוספות על שירת מרים - אוטוביוגרפיה של מרים פרץ