“"לא צריך לבלות את החיים רק בלקוות תמיד, בלחכות תמיד. חיים בשביל לחיות." הממלכה של קנסקי הוא סיפור מרגש על מייקל, ילד אנגלי היוצא עם הוריו להפליג מסביב לעולם לאחר ששניהם איבדו את עבודותיהם. הם שטים להגשים את חלומם באוקיינוס הגדול, שטים לאפריקה ולדרום אמריקה, ובליל סערה אחד נופלים מייקל וכלבתו סטלה מן הפגי-סו (האונייה שלהם). הם מוצאים את עצמם לבדם על אי בודד ולא מוכר - בלי אוכל ובלי שתייה, מותשים לגמרי. הם נרדמים וכשהם מקיצים הם מגלים שמישהו השאיר להם קערת מים וקצת אוכל - הם לא לבד. האדם הנוסף שגר באי הוא זקן בשם קנסקי, לאט לאט בינו לבין מייקל (או מיקה, כמו שקנסקי קורא לו) נרקמת מערכת יחסים חברית. קנסקי דואג לו, מטפל בו, מלמד אותו לצייר ולדוג ומספר לו את סיפור חייו המרגש. אני נהנתי מאוד, ממליצה על הספר בחום :) גם אני לא הבנתי אם הסיפור אמיתי או לא, אבל כך או כך, אחלה ספר.”

“את הספר הזה קראתי לפי דעתי בכיתה ג'. תסלחו לי אם אני לא זוכר כלום. האמת, תמיד רציתי לכתוב עליו ביקורת, אבל לא הייתי מודע שהספר נמצא באתר. כנראה תמיד כתבתי "האי של קנסקי" ולא "הממלכה של קנסקי". אני זוכר שבכיתה ד', נראה לי. (זאת אומרת, לפני משהו כמו חמש שנים) אמא שלי הביאה לי אותו מהספרייה בקיבוץ שלנו. אבל זאת הייתה תקופה שלא כל כך קראתי. רגע בעצם זה היה בכיתה ג'!! לפני כמעט -6- שנים!! בכל אופן, התחתלתי את זה, ואהבתי אבל משום מה לא התקדמתי. ויום אחד לא מצאתי את הספר. התברר שאמא שלי החזירה אותו, כי העא היה אצלי איזה חצי שנה. ואני זוכר שהייתי בטוח שאמא שלי נעלבה כי לא קראתי את הספר שהיא הביאה לי (נו, כל אחד מרגיש ככה לפעמים!!) . אבל כשדיברתי איתה על זה, היא אמרה לי שהספרנית של הספרייה בכלל המליצה על זה, ונרגעתי. אחרי יומיים לקחתי את הספר בחזרה, וגמרתי אותו די מהר. אני זוכר שקראתי אותו כל לילה לפני השינה, ושמאוד התלהבתי, כי זה היה הספר הכי ארוך שקראתי אז. וכשגמרתי אותו היןתי מלא גאווה. אני לא זואכר איך זה נגמר אבל אני זוכר שהייתי מאוד עצוב מהסוף. ו-זהו, איין לי עוד מה להוסיף. סליחה על החפירות!!”

“פעם הייתה לי מורה, שכל אבל כל הזמן (ואני רצינית- כל הזמן) אמרה לנו שהספר הממלכה של קנסקי זה ספר מעולה ושכולנו חייבים לקרוא אותו (היא גם אמרה את זה על סוד הגן הנעלם, אגב) לא התייחסתי כי בכל זאת האישה בת 40+ ואני... בואו רק נגיד שאני קטנה ממנה ביותר מעשרים שנה. אחרי כמה זמן חברה שלי אמרה לי שהיא קראה את הספר ושהוא ממש טוב. בסדר, אז פה הדעה שלי על הספר קצת השתנתה. החלטתי שאני חייבת אבל חייבת לקרוא אותו. חשוב לציין שאחרי כמה זמן (לפני שקראתי את הספר) קצת התחרטתי כי הספר הזה הוא הכי לא הסגנון שלי וגם הכריכה מזעזעת אבל, היי! לא שופטים ספר על פי הכריכה וגם תמיד נחמד להיפתח לז'אנרים חדשים לא? טוב, בכל מקרה, התחלתי לקרוא את הספר וסיימתי אותו תוך יום- אולי בגלל שהוא יחסית קצר, אולי בגלל שהוא מעניין, אולי בגלל שניהם? לא יודעת. אבל קראתי אותו ביום. ואל תשאלו אותי למה (אני באמת לא יודעת למה) נתתי לאבא שלי לקרוא את זה אחריי ותנחשו מה? הוא אהב את זה! אז למה לעזאזל הספר מקבל 4 כוכבים? טוב טכנית מגיע לו 4 וחצי אבל הפעם (לא כמו פעמים אחרות) החלטתי לתת את הפחות יותר. רגע אז נחזור לעניין... למה הוא לא קיבל 5? טוב, זה קצת מסובך להסביר את זה אבל אני לא יודעת למה אני מורידה לספר נקודות בגלל דברים שטחיים לחלוטין ותאמינו או לא החלטתי לתת לספר 5 כוכבים רק אם הוא באמת ממש קרוב למושלם והספר הזה הוא... לא יודעת. טוב אז למה? 1) לא אהבתי את הכריכה בכלל, קנסקי נראה כאילו הוא איזה לא יודעת מה וגם הוא לא איך שדמיינתי אותו. 2) אני שונאת אבל ממש ממש ממש שונאת כשיש ציורים באמצע הספר ונחשו מה? בספר היו ציורים! אני חושבת שכשיש ציורים זה גם מרגיש לך כאילו אתה קורא ספר של ילדים קטנים וגם זה כאילו סוגר לך את שערי הדמיון (פילוסופי לא?) זה לא נותן לך לדמיין מה באמת קרה שם או מה באמת היה בתרשים כי זה ראה לך בדיוק איך זה נראה ו.... לא אוהבת. 3) ממש לא אהבתי את הסוף. למרות שהוא סוג של סוף פתוח שעליהם אני מתה אותו לא אהבתי (לא יודעת למה) אבל בספר יש גם המון צדדים טובים: 1) הוא הצליח למשוך אותי אליו ואני, בתור מישהי שממש לא אוהבת ספרים בסגנון הזה, אשכרה אהבתי אותו! (זה יותר נדיר מנדיר) 2) לספר יש עלילה זורמת שפשוט מספקת אותך כל פעם מחדש, אני ממש נהניתי מהעלילה, אני חושבת שהסופר קלע בול למה שצריך להיות. 3) הדמויות מסקרנות וכך גם העלילה, אי אפשר להפסיק לקרוא ולקרוא ולקרוא- עד שימאס! (לא, בעצם לא נמאס). אז תאמינו לי שאני באמת וברצינות לא אוהבת את סגנון הזה ואת זה אהבתי , אז בחיאת, תנו לספר צ'אנס ואתם תודו לי על זה אחר כך:) ממני, האלמונית הלימונית שלכם:)”

“הכריכה נראתה לי מגניבה, ואני אוהבת כריכות מגניבות, וזו גם מסקרנת (ולצבים הקטנטנים שעל הקימונו של קנסקי יש משמעות כשקוראים את הספר). אני מאלה ששופטים את הספר על פי כריכתו. (גם). לפי הכריכה גם לא ניחשתי שזה ספר נוער, (שאני דווקא מחובבי הז'אנר), ומה הנושא. בכל מקרה, זממתי עליו כבר די הרבה זמן. זה ספר חמוד וקליל לקריאה. יש גם איורים שמעשירים את החוויה. והוא גם קצר, מה שעושה את זה הרבה יותר ישים. ההתחלה לא מאוד משכנעת (שני הורים שמאבדים את עבודתם ומחליטים לצאת לשיט סביב העולם. המממ.... אוקיי, נניח). וגם כל קטע ההפלגה עד שמייקל מגיע לממלכה של קנסקי, מתואר בצורה קצת מהירה מדי, או שטחית מדי. נוצר רושם כאילו המשפחה הפליגה הרבה ועגנה מעט. למה להפליג סביב העולם אם לא רואים בדרך גם את העולם? אז אולי אין לי נפש ספנית מספיק. או שזה בשביל להגיע לקטע החשוב יותר מהר. הקטע הטוב של הספר מתחיל כשמייקל מגיע לממלכה של קנסקי. הקצב האיטי שבו הדברים מתפתחים, התיאור של החיים הפשוטים, עשו לי טוב והחזירו אותי לאיזה מקום שליו שאיבדתי אי שם בסוף היסודי (ומצאתי מחדש רק בדרום אמריקה). כיף לפנטז על סדר יום שבו אתה עסוק בלספק את צרכיך הבסיסיים, האמיתיים (ולא בחתירה לקראת יעדים בלתי נראים ובלתי מושגים) אך לא מתוך סגפנות, אלא מתוך ההבנה שלא צריך יותר מזה, ושהאושר נמדד גם באיכות ובנחת שבהם עושים את הדברים, ולא רק בכמה יש לך או מה יש לך. אהבתי את גישתו של קנסקי לחיים. שלמרות שהיא לפעמים תמימה להחריד, היא גם כנה ואמיצה. אהבתי את ההליכה בדרכו שלו, למרות חוסר המקובלות שלה, את הכבוד שלו לאמת שלו, ואת המניעים שלו. לסיכום, מומלץ וחמוד.”

“"לא צריך לבלות את החיים רק בלקוות תמיד, בלחכות תמיד. חיים בשביל לחיות." הממלכה של קנסקי הוא סיפור מרגש על מייקל, ילד אנגלי היוצא עם הוריו להפליג מסביב לעולם לאחר ששניהם איבדו את עבודותיהם. הם שטים להגשים את חלומם באוקיינוס הגדול, שטים לאפריקה ולדרום אמריקה, ובליל סערה אחד נופלים מייקל וכלבתו סטלה מן הפגי-סו (האונייה שלהם). הם מוצאים את עצמם לבדם על אי בודד ולא מוכר - בלי אוכל ובלי שתייה, מותשים לגמרי. הם נרדמים וכשהם מקיצים הם מגלים שמישהו השאיר להם קערת מים וקצת אוכל - הם לא לבד. האדם הנוסף שגר באי הוא זקן בשם קנסקי, לאט לאט בינו לבין מייקל (או מיקה, כמו שקנסקי קורא לו) נרקמת מערכת יחסים חברית. קנסקי דואג לו, מטפל בו, מלמד אותו לצייר ולדוג ומספר לו את סיפור חייו המרגש. אני נהנתי מאוד, ממליצה על הספר בחום :) גם אני לא הבנתי אם הסיפור אמיתי או לא, אבל כך או כך, אחלה ספר.”

“את הספר הזה קראתי לפי דעתי בכיתה ג'. תסלחו לי אם אני לא זוכר כלום. האמת, תמיד רציתי לכתוב עליו ביקורת, אבל לא הייתי מודע שהספר נמצא באתר. כנראה תמיד כתבתי "האי של קנסקי" ולא "הממלכה של קנסקי". אני זוכר שבכיתה ד', נראה לי. (זאת אומרת, לפני משהו כמו חמש שנים) אמא שלי הביאה לי אותו מהספרייה בקיבוץ שלנו. אבל זאת הייתה תקופה שלא כל כך קראתי. רגע בעצם זה היה בכיתה ג'!! לפני כמעט -6- שנים!! בכל אופן, התחתלתי את זה, ואהבתי אבל משום מה לא התקדמתי. ויום אחד לא מצאתי את הספר. התברר שאמא שלי החזירה אותו, כי העא היה אצלי איזה חצי שנה. ואני זוכר שהייתי בטוח שאמא שלי נעלבה כי לא קראתי את הספר שהיא הביאה לי (נו, כל אחד מרגיש ככה לפעמים!!) . אבל כשדיברתי איתה על זה, היא אמרה לי שהספרנית של הספרייה בכלל המליצה על זה, ונרגעתי. אחרי יומיים לקחתי את הספר בחזרה, וגמרתי אותו די מהר. אני זוכר שקראתי אותו כל לילה לפני השינה, ושמאוד התלהבתי, כי זה היה הספר הכי ארוך שקראתי אז. וכשגמרתי אותו היןתי מלא גאווה. אני לא זואכר איך זה נגמר אבל אני זוכר שהייתי מאוד עצוב מהסוף. ו-זהו, איין לי עוד מה להוסיף. סליחה על החפירות!!”

“פעם הייתה לי מורה, שכל אבל כל הזמן (ואני רצינית- כל הזמן) אמרה לנו שהספר הממלכה של קנסקי זה ספר מעולה ושכולנו חייבים לקרוא אותו (היא גם אמרה את זה על סוד הגן הנעלם, אגב) לא התייחסתי כי בכל זאת האישה בת 40+ ואני... בואו רק נגיד שאני קטנה ממנה ביותר מעשרים שנה. אחרי כמה זמן חברה שלי אמרה לי שהיא קראה את הספר ושהוא ממש טוב. בסדר, אז פה הדעה שלי על הספר קצת השתנתה. החלטתי שאני חייבת אבל חייבת לקרוא אותו. חשוב לציין שאחרי כמה זמן (לפני שקראתי את הספר) קצת התחרטתי כי הספר הזה הוא הכי לא הסגנון שלי וגם הכריכה מזעזעת אבל, היי! לא שופטים ספר על פי הכריכה וגם תמיד נחמד להיפתח לז'אנרים חדשים לא? טוב, בכל מקרה, התחלתי לקרוא את הספר וסיימתי אותו תוך יום- אולי בגלל שהוא יחסית קצר, אולי בגלל שהוא מעניין, אולי בגלל שניהם? לא יודעת. אבל קראתי אותו ביום. ואל תשאלו אותי למה (אני באמת לא יודעת למה) נתתי לאבא שלי לקרוא את זה אחריי ותנחשו מה? הוא אהב את זה! אז למה לעזאזל הספר מקבל 4 כוכבים? טוב טכנית מגיע לו 4 וחצי אבל הפעם (לא כמו פעמים אחרות) החלטתי לתת את הפחות יותר. רגע אז נחזור לעניין... למה הוא לא קיבל 5? טוב, זה קצת מסובך להסביר את זה אבל אני לא יודעת למה אני מורידה לספר נקודות בגלל דברים שטחיים לחלוטין ותאמינו או לא החלטתי לתת לספר 5 כוכבים רק אם הוא באמת ממש קרוב למושלם והספר הזה הוא... לא יודעת. טוב אז למה? 1) לא אהבתי את הכריכה בכלל, קנסקי נראה כאילו הוא איזה לא יודעת מה וגם הוא לא איך שדמיינתי אותו. 2) אני שונאת אבל ממש ממש ממש שונאת כשיש ציורים באמצע הספר ונחשו מה? בספר היו ציורים! אני חושבת שכשיש ציורים זה גם מרגיש לך כאילו אתה קורא ספר של ילדים קטנים וגם זה כאילו סוגר לך את שערי הדמיון (פילוסופי לא?) זה לא נותן לך לדמיין מה באמת קרה שם או מה באמת היה בתרשים כי זה ראה לך בדיוק איך זה נראה ו.... לא אוהבת. 3) ממש לא אהבתי את הסוף. למרות שהוא סוג של סוף פתוח שעליהם אני מתה אותו לא אהבתי (לא יודעת למה) אבל בספר יש גם המון צדדים טובים: 1) הוא הצליח למשוך אותי אליו ואני, בתור מישהי שממש לא אוהבת ספרים בסגנון הזה, אשכרה אהבתי אותו! (זה יותר נדיר מנדיר) 2) לספר יש עלילה זורמת שפשוט מספקת אותך כל פעם מחדש, אני ממש נהניתי מהעלילה, אני חושבת שהסופר קלע בול למה שצריך להיות. 3) הדמויות מסקרנות וכך גם העלילה, אי אפשר להפסיק לקרוא ולקרוא ולקרוא- עד שימאס! (לא, בעצם לא נמאס). אז תאמינו לי שאני באמת וברצינות לא אוהבת את סגנון הזה ואת זה אהבתי , אז בחיאת, תנו לספר צ'אנס ואתם תודו לי על זה אחר כך:) ממני, האלמונית הלימונית שלכם:)”

“הכריכה נראתה לי מגניבה, ואני אוהבת כריכות מגניבות, וזו גם מסקרנת (ולצבים הקטנטנים שעל הקימונו של קנסקי יש משמעות כשקוראים את הספר). אני מאלה ששופטים את הספר על פי כריכתו. (גם). לפי הכריכה גם לא ניחשתי שזה ספר נוער, (שאני דווקא מחובבי הז'אנר), ומה הנושא. בכל מקרה, זממתי עליו כבר די הרבה זמן. זה ספר חמוד וקליל לקריאה. יש גם איורים שמעשירים את החוויה. והוא גם קצר, מה שעושה את זה הרבה יותר ישים. ההתחלה לא מאוד משכנעת (שני הורים שמאבדים את עבודתם ומחליטים לצאת לשיט סביב העולם. המממ.... אוקיי, נניח). וגם כל קטע ההפלגה עד שמייקל מגיע לממלכה של קנסקי, מתואר בצורה קצת מהירה מדי, או שטחית מדי. נוצר רושם כאילו המשפחה הפליגה הרבה ועגנה מעט. למה להפליג סביב העולם אם לא רואים בדרך גם את העולם? אז אולי אין לי נפש ספנית מספיק. או שזה בשביל להגיע לקטע החשוב יותר מהר. הקטע הטוב של הספר מתחיל כשמייקל מגיע לממלכה של קנסקי. הקצב האיטי שבו הדברים מתפתחים, התיאור של החיים הפשוטים, עשו לי טוב והחזירו אותי לאיזה מקום שליו שאיבדתי אי שם בסוף היסודי (ומצאתי מחדש רק בדרום אמריקה). כיף לפנטז על סדר יום שבו אתה עסוק בלספק את צרכיך הבסיסיים, האמיתיים (ולא בחתירה לקראת יעדים בלתי נראים ובלתי מושגים) אך לא מתוך סגפנות, אלא מתוך ההבנה שלא צריך יותר מזה, ושהאושר נמדד גם באיכות ובנחת שבהם עושים את הדברים, ולא רק בכמה יש לך או מה יש לך. אהבתי את גישתו של קנסקי לחיים. שלמרות שהיא לפעמים תמימה להחריד, היא גם כנה ואמיצה. אהבתי את ההליכה בדרכו שלו, למרות חוסר המקובלות שלה, את הכבוד שלו לאמת שלו, ואת המניעים שלו. לסיכום, מומלץ וחמוד.”