“^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
אֶראסְט פּטרוֹביץ' היקר!
לא אוכל לתאר את גודל המבוכה שאני חשה מכך שדחיתי את פגישתנו השניה תקופה כה ארוכה.
מבקשת אני את מחילתך וסליחתך על שחטאתי (ושלא במכוון) וחיפשתי ריגושים מודרניים והרפתקאות מסעירות.
דע לך שלא פגשתי בלש שמתקרב לקסם האישי שלך, אף שפגשתי רבים וטובים. אף אחד מהם לא היפנט אותי באישיותו מלבדך.
ואני, עלמה משכילה ואינטליגנטית, מודה ומתוודה שאהבתי מאוד את פרשיית הגמביט הטורקי שלך, ואין מילים בפי להודות לך על העונג שהסבה לי פגישתנו המחודשת (ולא קל לי להודות בכך כלל ועיקר כי באמירותיי אלה מסתכנת אני להיקרא נאיבית על-ידי עלמות מודרניות פמיניסטיות דעתניות).
לא אגזול מזמנך היקר, אֶראסְט פּטרוֹביץ' הנכבד, רק אוסיף ואומר שהנך ראוי למחיאות כפיים! ואפילו אויבך האכזר אמר זאת לאחר שחשפת את מזימתו רבת התושיה.
באהבה והערכה רבה,
פ.
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
***פינת שמות***
================
אֶראסְט – נגזר מתוך שם יווני עתיק Erastos (Εραστος), פירושו אָהוּב, יַקִּיר.
אקוּנין– בתרגום חופשי מיפנית (悪人) – "האיש הרע" או "האיש שיוצר את חוקיו בעצמו".
***פינת הא ודא***
================
אם הייתי מומחית בעלת שם לאסקימוסים (או אינואיטים, בשפת פוליטיקלי קורקט) והייתי מחליטה לכתוב סדרה בלשית בשם בדוי (בתוספת כריכה מיושנת, דפים צהובים וכתיבה מקורזלת סטייל גוגול וטולסטוי), ברור שבמוקדם או במאוחר הייתי משחילה כמה כינויים לשלג בשפת אינואיטים (יש לפחות 40 כאלה) או עוד איזה פרט או רמז אחר בנושא המומחיות שלי, וכך למעשה הייתי הורסת את כל ה"תפאורה".
אז גם אקונין לא התאפק. גריגורי צ'חטישווילי, פרופסור לבלשנות ולספרות יפנית, פיזר רמזים "יפניים" כבר בספר השני, וברביעי "עלו עליו" סופית והוא נאלץ להסגיר את עצמו, אחרי שנתיים של מסתורין.
***פינת ציטוטים***
================
"המלחמה ...היא גועל-נפש איום. לא קיימים בה צ..צודקים ואשמים. לעומת זאת, טובים ורעים קיימים בשני הצדדים. אלא שבדרך כ..כלל הטובים נהרגים ראשונים." [עמ' 21]
"...שוטטתי מספיק בהרים, ויריתי שם די והותר. השבח לאל, נ..נראה לי שלא פגעתי באף אחד". [עמ' 22]
"ורוורה אנדרייבנה היקרה, עייפתי מלשמוע את הנדנודים על "ז...זמננו הקשה והמסובך". בימי הצאר ניקולאי, כשהזמנים היו קשים יותר מאלה שלנו, "האנשים ההגונים" ש...שלך צעדו בשלשות והיללו ללא לאות את חייהם המאושרים. ואם היום מותר להתלונן על הטמטום ועל העריצות, סימן שהזמנים הולכים ומ...משתפרים." [עמ' 67]
"ולצפות ממרחק בטוח באנשים שהורגים אלה את אלה – זה כן מוסרי? – בקולו של אראסט פטרוביץ' נשמע, הפלא ופלא, רגש אנושי: רוגז. – מ..מודה לך מאוד, את ההצגה הזאת כבר ראיתי ואף נטלתי בה חלק. בעיני זה לא מ..מצא חן."
"ב...חיי, ורוורה אנדרייבנה, מה כבר איבדת שם? בהתחלה יירו במשך שעה ארוכה בתותחים, אחר-כך ירוצו קדימה ויתכסו בענני עשן, כך שלא תראי שום ד..דבר ורק תשמעי איך חלקם צועקים "קדימה" ואחרים צורחים מכאב. מעניין מאוד. עבודתנו היא לא ש..שם, אלא כאן, בעורף." [עמ' 140]
"...ומה אצלכם כאן?
"כלום. יושבים, צרים על הטורקים....יושבים חודש, יושבים חודשיים, יושבים ש..שלושה. הקצינים שותים לשוכרה משיעמום, האפסנאים גונבים, האוצר מתרוקן. בקיצור, הכל בסדר. מלחמה נוסח רוסיה." [עמ' 166]”
