ביקורת ספרותית על אמת מאת פיטר טמפל

---

לפני 9 שנים נסעתי עם בנזוגי שלימים הפך לבעלי לטיול אחרי צבא. הוא רצה לחרוש את תאילנד, הודו, נפאל וכיו"ב ואני לא הסכמתי לשמוע על לנסוע למקומות שאין בהם שירותים עם אסלה. דר' אמריקה לא עניינה אף אחד מאיתנו ואירופה וארה"ב היו מחוץ לתקציב, לכן הפשרה היתה טיול לניו זילנד ואוסטרליה. 8 חודשים טיילנו לנו ונהנינו מאד- האנשים מקסימים (במיוחד בניו זילנד)המבטא והסלנג שלהם מצחיקים והנופים... אוי הנופים (שוב בעיקר בניו זילנד) היה נפלא ועד היום אנחנו מתגעגעים.הגעגוע לאוסטרליה הוא זה שגרם לי לבחור לקרוא את הספר הזה, והוא זה שגרם לי להמשיך אותו עד סופו על אף השיעמום והכתיבה הלא ברורה. כמו שאפרתי כתבה בביקורתה המצוינת- הכותב מתייחס לדמויות מהעבר של סטיבן וילאני (הדמות הראשית) ונוצרת מן תחושה שאנחנו אמורים להכיר אותם ולהבין את ההקשר שלהם לעלילה הנוכחית. מבחינת עלילת המתח, היא אמנם לא היתה צפויה אבל הרגשתי שיש לי המון "חורים בעלילה". התחושה היתה שיש הרבה דברים שאני אמורה לדעת (מספרים קודמים שלו אולי?) ומכיוון שאני לא מכירה את הדמויות ועלילות קודמות שאולי השתתפו בהם הרגשתי שאני מחמיצה פואנטות ודברים חשובים להתקדמות העלילה. אהבתי לקרוא שוב את הסלנג ("חבר"-MATE בכל משפט שני), ולהזכר במלבורן היפה, אבל מעבר לזה לא הייתי ממליצה על הספר.

» ביקורות נוספות של מיס מאניפני
» ביקורות נוספות על אמת