ביקורת ספרותית על בית חמשת החושים מאת נאדים אסלאם
ספר מעולה

---

ספר מרתק,קשה לקריאה ומתסכל.
הספר על אפגניסטן, בעיקר בתקופה המתחילה מהכיבוש הסובייטי והלאה.
מדינה כאוטית מושחתת,בלי שום צדק חברתי, פולטי או אחר.
הדף האחורי בספר מטעה. אפשר לחשוב כי מדובר בספר שיש בו רומנטיקה, אבל אין זה כך.
זה ספר על אכזריות וניצול בשם כל מיני דגלים:
- הכיבוש הסובייטי בשם אימפריאליזם ומדינה שוקעת.
- הכיתות המוסלמיות בשם תאוות שלטון העטופה באיצטלה ואיסורים דתיים.
- משטר מקומי של זיא אל חאק, מושחת וחסר איכפתיות לנתיניו.
- מימשל אמריקאי מטומטם, מתנהג בדוגמטיות, נבער לניואנסים השונים, כמו פיל בחנות חרסינה.
בתוך זה באים הסיפורים האישיים של מרקוס קולדוול המתאסלם, מתחתן וגר באפגניסטן.
ביתו שנחטפת על ידי הרוסים כתוצאה מהסגרה של מולא כפרי. המניע שלו הוא הגילוי של הבת כי המופתי רוצח אשה לא רצויה על כדי להתחתן עם "מודל חדש".
הרוסים ש"מענים" את הבת במובן התנכי שלו,ו.. מגלים שהיא בעלת דם נדיר ולכן יש לשמרה כ"בנק דם חי" עבור קולונל שלהם.
התיאור הקשה ביותר בספר הוא על הרעב. בין שאר התיאורים מצוי אחד המסביר את האבסורד.
קבוצת מוג'הידין בהנחיית קצין ביון אמריקאי, חודרת לאפגניסטן כדי לבצע פעולת גרילה. הקבוצה נתקלת במארב רוסי וחלק מאנשיה נפגעים.
הקבוצה מגלה כי היא הוסגרה על ידי שני ילדים קטנים שהיו רעבים ורצו אוכל.
הקטע מסתיים בזה שהמוג'הידין אוכלים ארוחת בוקר ליד גופות הילדים התלויים על העץ.
מה ניתן להגיד יותר?
הספר קריא מאוד.הוא אולי חובה כדי להבין את מצעד האיוולת העולמי שלנו שבו אנחנו מנסים לסווג "טובים ו"רעים" כמו במערבונים.
אין בו קלישאות. הוא נשען על הרבה ארועים ודמויות אמיתיות.
גם התרבות האפגנית, מוסלמית מתוארת יפה וחד ולא בצורה חיובית.
אין זה ספר עיון אלא רומן, אבל הסביבה בו צועקת חמס.
אני ממליץ לקראו כדי להבין אחר כך איך לקרוא עיתונים ולראות טלוויה . זה תהליך מרפא.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על בית חמשת החושים