ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 20 באוגוסט, 2011
ע"י pen
ע"י pen
בספר נובלה, "הנשף" ורומן "דויד גולדר" אליו אני מתיחסת.
קשה להגיד "נהניתי". כתיבתה של נמירובסקי עצמתית ומטלטלת היא לא מיפה שום דבר, עיניה חדות וחודרות כעיני נץ אך יש בה רחמים. התמונה של מהגרים רדופים, פליטי פרעות ועוני מחוסרי כל שהגיעו לחופי המערב רדופים עכשיו ע"י הנדר לצבור את כל הכסף והרכוש שרק ניתן כדי שלעולם לא יחוו שוב את ההשפלה חוסר האונים והחולשה שבעוני אבל קיום הנדר גובה את מחירו הציני הכואב והממית. אין בספר רגע של אושר או שימחה או אפילו נחת. אין לקורא מפלט מן המחלה החונקת, תחושת החנק התמידית והכאב האיום של הלב כשהוא מפרפר בין חיים למות. המחלה היא פיזית של גולדר אך גם סמלית למצב הקיומי של האנשים האלה כפי שנמירובסקי מתארת אותו ולכן קשה לקרא את הספר מבלי לחוש בשוא של הסבל ובטרגיות הצינית של חיי המהגרים האלה. ביומו האחרון כששוב מפליג גולדר הזקן והחולה,הגוסס בעצם, בספינה רעועה מרוסיה בדרכו לשוב לפריס , אחרי שסגר עיסקה גדולה וריווחית למען עתידה של ביתו הוא פוגש על הספינה נער צעיר ועני שבעיניו בוער אותו הנדר הישן להנצל מהמצוקה ובגדול, אומר לו גולדר: "איזה מחלת ים,... עזוב שטויות, בחורצ'יק... אחרי שתעבור מה שעברתי אני... אז מה, אתה רוצה להתעשר?... תסתכל עלי טוב. נראה לך שזה שווה את המאמץ?" היכולת המופלאה של אירן נמירובסקי היא יחודית בעוצמתה והזעקה שוברת את מחסום הניר והזמן.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
