בספר נובלה, "הנשף" ורומן "דויד גולדר" אליו אני מתיחסת.
קשה להגיד "נהניתי". כתיבתה של נמירובסקי עצמתית ומטלטלת היא לא מיפה שום דבר, עיניה חדות וחודרות כעיני נץ אך יש בה רחמים. התמונה של מהגרים רדופים, פליטי פרעות ועוני מחוסרי כל שהגיעו לחופי המערב רדופים עכשיו ע"י הנדר לצבור את כל הכסף והרכוש שרק ניתן כדי שלעולם לא יחוו שוב את ההשפלה חוסר האונים והחולשה שבעוני אבל קיום הנדר גובה את מחירו הציני הכואב והממית. אין בספר רגע של אושר או שימחה או אפילו נחת. אין לקורא מפלט מן המחלה החונקת, תחושת החנק התמידית והכאב האיום של הלב כשהוא מפרפר בין חיים למות. המחלה היא פיזית של גולדר אך גם סמלית למצב הקיומי של האנשים האלה כפי שנמירובסקי מתארת אותו ולכן קשה לקרא את הספר מבלי לחוש בשוא של הסבל ובטרגיות הצינית של חיי המהגרים האלה. ביומו האחרון כששוב מפליג גולדר הזקן והחולה,הגוסס בעצם, בספינה רעועה מרוסיה בדרכו לשוב לפריס , אחרי שסגר עיסקה גדולה וריווחית למען עתידה של ביתו הוא פוגש על הספינה נער צעיר ועני שבעיניו בוער אותו הנדר הישן להנצל מהמצוקה ובגדול, אומר לו גולדר: "איזה מחלת ים,... עזוב שטויות, בחורצ'יק... אחרי שתעבור מה שעברתי אני... אז מה, אתה רוצה להתעשר?... תסתכל עלי טוב. נראה לך שזה שווה את המאמץ?" היכולת המופלאה של אירן נמירובסקי היא יחודית בעוצמתה והזעקה שוברת את מחסום הניר והזמן.

פשוט סופרת מ ע ו ל ה!!!!
בדכ כשאני כותבת ביקורת אני מתייחסת לאופן הכתיבה וליכולת של הסופר להעביר את המסר. על מה הספר אפשר לקרוא בתקציר בגב הספר.
אירן נמירובסקי היתה ללא ספק אחת הסופרות המעולות ביותר בכל הזמנים - היכולת שלה להעביר תמונת מצב, רגש, דמות הוא פנומנלי!
הסיפורים בספר הזה לא קלים והדמויות לא ככ נעימות - האופי המתואר, אך הסיפור זורם, קולח ומעניין.
בדויד גולדר יש סצינה שמתארת את דויד חוטף התקף לב והתיאור הוא ככ אמיתי וחי שחשתי וחוויתי באופן מוחשי ואמיתי לחלוטין את תחושת המחנק והכאב שדויד - הדמות המרכזית חווה.

כל ספר שלה הוא פנינה - ספרות לשמה עם כשרון אדיר.
תרגום מצוין!

ספר נחמד.. להעביר איתו את הסופ"ש, עלילה לא מרתקת במיוחד, פחות התחברתי לסגנון הכתיבה.
לפי דעתי הסיפור "הנשף" יותר יפה מאשר "דויד גולדר".
אבל לשני הסיפורים יש תובנות מעניינות ,שכסף זה לא הכול בחיים...

לאחר כחום הדם המעולה, התאכזבתי. הנשף שווה קריאה, דויד גולדר חסר כל פואנטה או דבר אחר שיגרום לקוראים לרצות לקרוא אותו.

נחמד. לא מעבר לזה.
הסיפור הראשון הנשף, מוצלח קצת יותר מהשני.
אפשר להעביר איתו את הזמן, ואפשר לקרא משהו יותר טוב.