ביקורת ספרותית על ילדה מיותרת מאת קרול טופולסקי
ספר בסדר

---

"ילדה מיותרת" וספר מיותר.
את הספר "ילדה מיותרת" אני חייבת לחלק לשניים כדי לא לחטוא לאמת:
1. הספר (מבנה, כתיבה ושות')
2. הסיפור (התוכן, הדמויות)

*מבחינת הספר* זהו ספר טיסה. הספר קצר השפה בו קלה לקריאה, הוא מחולק לפרקים קצרים שכל אחד מהם מסופר מנקודת מבט של דמות אחרת , והוא מאוד "פופוליסטי" מבחינת המכנה המשותף אליו הוא פונה. הסיפור מאוד לא מגובש והעלילה לא מצליחה לשמור על קו מקשר. מאמצע הספר לכיוון סופו התחלתי לתהות אם עברתי לספר אחר.

*מבחינת הסיפור* זהו סיפור קשה על סמנתה, ילדה קטנה, שעוברת התעללות קשה מצד הוריה (שבתורם עברו התעללות מצד הוריהם)למה? כי מבחינתם היא "מיותרת". עד כאן הכל ברור. לי התחיל לצרום כשהילדה המסכנה הפכה להיות מיותרת גם מבחינת העלילה והסופרת. איפהשהו באמצע הספר הילדה הזאת נעלמת- היא הופכת להיות איזה קרש קפיצה לסיפור אהבה מעוות של הוריה ואין שום דגש מהותי על העוול שנעשה לה אלא יותר ניסיון להסביר ולתרץ אותו.

הספר מתחיל בניסיון של הסופרת לזעזע- הסיפור הכי קשה, התיאורים הכי לא אנושיים - אוי אוי אוי. אבל אז הסופרת לא יודעת מה לעשות עם התהום העמוקה והמהירה אליה הגיעה והסיפור מתחיל ללכת לאיבוד- נקודות המבט מתחילות להיות פחות ופחות רלוונטיות והספר הופך לצל של עצמו. הפריע לי מאוד(!!!) שנקודת המבט של הילדה לא באה לידי ביטוי. מרגע שראיתי את מבנה הספר היה לי ברור שהפרק האחרון ייכתב מנקודת המבט של סמנתה- ולא כך הדבר. עד שמגיעים לסוף הספר סמנתה היא לא רק ילדה מיותרת היא גם דמות מיותרת ונשכחת בתוך בליל סטיות שתלוש מכל מציאות.

בגדול אני לא אוהבת את כל הג'אנר שאני קוראת לו "הפופוליסטיות של הרוע". הנטיה לקחת תופעה כואבת ורצחנית שקיימת במציאות ובהיעדר כל כלי סיפרותי אחר לתאר אותה בצורה הכי מזעזעת- כדי לגרום להזדהות ועיניין אצל הקורא, משיגה בד"כ רק שטיחות ריגשית, הנאה רגעית ושום דבר מעבר.

אם נקח את "ילדה מיותרת" כדוגמה: בתחילת הספר הנונשלטיות בה מסופרות הזוועות היא כלי נהדר- היא בועטת לך ישר בפנים וגורמת לך להבין ש"היי זה קורה במציאות!" אבל האפטיות הזאת תקינה כשהיא משוייכת לדמות- ולא כשהיא מתחילה להרגיש כנובעת מהסופרת עצמה (כמו שקורה במהלך הספר)- משהו במעשים האלו בספר עובר אצל הסופרת לסדר היום כאילו הדבר החשוב היה לזעזע ולא באמת לעסוק בתופעה הנוראית ברבדים היותר עמוקים שלה ובעניי- זה ניצול ציני של כאב ומצוקה אנושית.

לסיכום: ספר שקל לקרוא מבחינת כתיבה וקשה לקרוא מבחינת תוכן. הדמויות טובות אבל באיזה שלב הולכות לאיבוד יחד עם הסיפור במערבולת חולנית ולא מציאותית. אני לא למדתי ולא לקחתי מהספר הזה כלום והוא 5 בסולם ליבי.

» ביקורות נוספות של מאנצ'קין
» ביקורות נוספות על ילדה מיותרת