לבושתי, עד לאחרונה ממש - לא שמעתי כלל על חוה עציוני הלוי או על ספריה. לא מזמן, באופן אקראי לחלוטין התגלגל אלי עותק של ספרה הנפלא "אפר על ראשה", ונשאבתי אליו במהירות מהתחלה.
הספר הזכיר לי במידה רבה את ספריה המופלאים של יוכי ברנדס. אני מוקסם שוב ושוב כאשר אני פוגש את היכולת להחיות עולם שהתאבן בין דפי ספרים מאובקים, ולהקים לתחייה דמויות עתיקות, להאניש בני אדם שעם הזמן הפכו לסמלים חסרי אופי אישי.
חוה מקפידה מאוד לא לסטות ממה שנאמר בתנ"ך. יחד עם זה ברור שהיא נטלה לעצמה חירות ספרותית להאריך במקום שבו התנ"ך קיצר.
הקריאה בספר לימדה אותי כמה בור וחסר ידע אני בתנ"ך. כמה דמויות לא זכרתי, או לא ידעתי מקיומן. בטח ובטח שלא ידעתי לטוות את כל הדמויות למארג ססגוני, אחיד ומדויק היוצר תמונה מושלמת ומרהיבה.
רגע, אז מהו בכלל תוכן הספר?
זהו רומן שנטווה בין תמר בת דוד לבחור עני, אך מרשים. איש שמהותו וזהותו הן חידה, שפתרונה עלול לסבך את הכל.
הרומן מתחיל רגע לאחר האונס הנורא שעוברת תמר (קשה לי לשפוט בזה, אבל חשתי קצת טעם לפגם בנקודה הזו שבה רומן כה טהור מתחיל בסערה - היישר מנקודת השפל של האונס הבזוי).
יש שם אהבה, נקמה, תככים, מזימות ושאר גינוני מלוכה.
התנהלות בית הנשים בארמון דוד, דוד ובניו, הנסיכים בינם לבין עצמם, וארמון המלוכה כלפי הצבא והעם.
רגעים שונים נשזרים אלה באלה ויוצרים מארג קסום שקשה להינתק ממנו.
המשלב הלשוני של הספר מורכב משפה תנכי"ת ושפה שנשמעת בת ימינו. תוך כדי קריאה, היה נראה לי שאין כאן מספיק עקביות, כך שבאותה שיחה, או בפי אותה דמות - ניתן למצוא שני משלבים שונים.
בסיום הספר הבנתי שיש כאן שילוב מכוון, אבל עדיין יתכן שהיה אפשר לעשות את השילוב באופן מעט יותר מסודר ושיטתי.
לסיכום:
נהניתי מאוד מאוד מקריאת הספר, שמחתי לגלות סופרת שלא הכרתי קודם (הבושה היא שלי), ושבבירור ארצה לקרוא גם את שאר ספריה.

הספר נכתב בהשראת האירוע המתואר בספר שמואל ב' בתנ"ך, על תמר בת דוד המלך שנאנסת ע"י אחיה אמנון.
הסופרת חוה עציוני הרחיבה ופירטה את המקרה מנקודת מבטה של תמר. היא הוסיפה אירועים ודמויות אשר משלימות לטעמה את הסיפור ונותנות לו פרשנות משלה. אחת הדמויות העיקריות שמניעה את הסיפור, היא דמותו של עילי האחוחי (שלא מוזכר בקשר למקרה בתנ"ך) והוא עתיד להיות בעלה ואבי בנה.
בספר שמואל לאחר האונס יצאה תמר מחדרו של אמנון ולקחה אפר על ראשה (כשם הספר), קרעה את כתונת הפסים והלכה וזעקה. עד כאן מוזכר בתנ"ך. לא סופר מה קרה לה בהמשך חייה , האם נישאה, ומה היו רגשותיה? בספר שמואל בהמשך , יש התרכזות בדמותו של אבשלום , בנקמתו באמנון והקורות אותו מאז. לכן בספר הזה חוה עציוני הלוי רצתה להדגיש את חוזקה של תמר ואת שיקום חייה למרות האונס הקשה שעברה. היא לא הפכה לקרבן ומנודה ולא ביקשה נקמה. בסוף הספר גם רואים הביעה את דעתה והתעקשותה בפני אביה המלך.
גם בסיפור של חוה עציוני וגם בתנ"ך דוד המלך מוזכר בענייני פנים משפחתיים ,כלא נוקט עמדה החלטית ותקיפה, לא מעניש את אמנון ולא מנחם את תמר.
מוכר לנו גם סיפור האונס של דינה בת יעקב שנאנסה ע"י אנשי שכם, גם שם אין פירוט והתיחסות לדינה ולמצבה. דינה אינה קיימת בעצם, קולה לא נשמע ,לא יודעים אודותיה בהמשך חייה כלום.
כשקראתי את הספר , נזכרתי בסדרה המשובחת הסולטן (הטורקית). גם שם יש שליט חזק מבחינה מדינית וצבאית אך בתוך ביתו והרמונו יש הרבה תככים , אגו ומלחמות ירושה בין הבנים וסכסוכים בין נשות המלך וגם בין בעלי התפקיד בבית המלוכה.
אכן ,הסופרת עשתה עבודת מחקר יסודית ומעמיקה וקיבלנו סוג של פרשנות מעניינת, רומן מקראי היסטורי. הסופרת הקדישה את הספר לנפגעות אונס ותקיפה מינית ואכן עיקר עיסוקו ומטרתו של הספר לשים זרקור על הנשים האלה.
הקריאה הייתה מהנה למרות שהקורא יודע את סוף הסיפור. לדעתי הסיפור שחוה עציוני סיפרה הוא יותר אידילי ומתקתק מאשר המציאות שכנראה עבר על תמר אז בימי המקרא.

רומן מקראי מותח ועוצר נשימה שנקרא בשקיקה המספר את סיפורה של תמר בת דוד שנאנסה,כמעט הצליחה להרוג עצמה וגיבור מקראי הציל אותה.
רומן זה מתאר את התקופה הרגישה שבה חיו היהודים תחת מלכות דוד עם כל המשתמע מכך.
הקורא בהחלט יכול דרך המילים לחוות את הצבעים של האנשים
דאז,צבעים של חתונות,של הרי אדום,של משתה המלך,של סעודות
ושל ירושלים בתוך החומות,מחוץ לחומות,מעמדות של עניים ועשירים.הכובסת,התופרת,הפילגש....
הסיפור הוא עלינו היהודים כמה אנחנו דומים ושונים מאז שהתחלנו את דרכינו לפני אלפי שנים.

סיפור/רומן נוגע ויפה

ספר מדהים !
רומן תנכ"י עוצר נשימה, היה לי כיף, כל כך נהנתי מקריאת הספר.
סיפורה של תמר בתו של המלך דוד הנאנסת על ידי אחיה אמנון (לצערינו הז'אנר מוכר) המיועד למלוך לאחר מות אביו דוד.
תמר מנסה להתמודד עם האסון הנורא שפקד אותה, ולאחר נסיון של התאבדות שלא צלח מוצא אותה עילי האחוחי ומציל את חייה. בין השניים מתפתחת מערכת יחסים כנה ואמינה ונרקמת אהבה. כדי לזכות בתמר יוצא עילי להרי אדום לעבוד במכרות הנחושת על מנת להשיג את המוהר.
אבשלום אחיה של תמר נוקם את נקמתה באמנון וגורם למותו.
תיאור התקופה שבה חיו היהודים תחת שלטונו של דוד, יחסיו לנשותיו, וילדיו הנקראים "נסיכים ונסיכות", המאכלים, הסעודות שערך בכל ערב, כל אלה ועוד מובאים על ידי הסופרת בכתיבה יפה ומקראית המספרת את העלילה לסיפור עוצר נשימה.
יש בי אהבה ומשיכה מיוחדת לסיפורי תנ"ך.
ממליצה החום.

יש בי חיבה עצומה לספרים המתארים את התנ"ך או מפרשים אותו, ומצד שני חוסר חיבה לסופרים ישראלים או יוצרות פמיניסטיות.
במקרה הזה אהבתי מאוד את הספר.

סיפור האהבה הנחמד הזה מכסה תקופה נהדרת על מלכות דוד, יחסיו עם ילדיו, נשותיו, העמים מסביב, נתיניו, השבטים וכו', ונעשתה פה השקעה נכרת לעין החל מתיאור הסיבה ועד המאכלים שנאכלו והמלבושים, השפה מושקעת ועדיין זרמה בלי מאמץ, נהנתי מאוד לקרוא ולקבל שוב את הפירוש המיוחד שמגלגל את סיפורה של תמר, שסופה בתנ"ך חסר.

הפריע לי- כמה אי דיוקים כמו התייחסות לבני דוד כ"נסיכים ונסיכות" לפעמים עד רמת האבסורד,
ולא כ"בני מלך" כמו שהם מתוארים בספרי שמואל, או העלמת הערצתו של דוד לבנו אבשלום שלא מוזכרת ואפילו מתהפכת לחשד וכעס בספר...
ובכל זאת מומלץ, קריא, ולא רק לנשים פמיניסטיות ;)

סיפורה המצמרר של תמר בת דוד אשר נאנסת ע"י אחיה ודרך התמודדתה עם האסון הנורא אשר תואר ע"י הסופרת בצורה מופלאה תוך שימוש בתיאור החיים בארמון ומחוץ לו בתקופה הרלוונטית. קראתי את הספר במהירות שכן העלילה בו מרתקת והדמויות מעוררות שאלות רבות שעולות גם היום בחברה המודרנית ביחס לקורבנות אונס והתמודדות החברה עימן.
מומלץ בחום.

לתמר מגיע סוף טוב כל מי שכרוך אחר הסיפור הטרגי של תמר, אישה שנחלשה תחת תאוות וכוחניות בין גברים, רק רוצה לעטוף אותה ולצפות בה בדרכה לעושרה.
הסופרת התשמשה בהרמזים וציטוטים רבים הן משיר השירים והן מספר תהילים,אך לדעתי היא חירבה אותם וכתשה אותם עד אפר.
ההתאמה הפשטנית שנתנה לכל ציטוט אשר הוא חלק בלתי נפרד מקודמו כי הרי כמו שלא נוכל לפרק שלושה ספרים ולחבר בינהם (ובכך נאבד את משמעותם וזהותם) זה לדעתי מה שעשתה המחברת.
כאחד שלמדה וקראה את הסיפור מהתנ"ך, שהוא אחד מהחלקים האהובים עליי בתנ"ך, היה לי קשה למול השינויים שנעשו בדמויות על מנת שיתאמו לסיפור ולקונצנזוס. דוד מעולם לא היה אבא טוב, הוא לא היה שם למען נשותיו ובנותיו, הוא היה מלך משכמו ומעלה, היה משיח ישראל אך כמו כולנו הוא היה אנושי וגם לו היו מגרעות ולא סתם מזרעו יבוא עלינו משיח ישראל0 (למאמינים שבינינו) למי שאינו מכיר את הסיפור על בוריו אל תקראו את הספר הזה שיכסה בעלתה ויטשטש דמויות נפלאות ושנויות במחלוקת.

בספר, מסופר סיפורה התנ"כי של תמר בת דוד שנפלה קורבן לאונס ע"י אחיה למחצה, אמנון.
הספר מתאר את סיפורה של תמר, מלפני האונס ואחרי וגם מסופר על בית דוד עצמו – על כל נשותיו.
הסופרת מיטיבה לתאר את התקופה ואת הדמויות המקראיות.
בתור בורה בתנ"ך – אני מגלה כל פעם מחדש כמה הסיפורים המקראיים מעניינים וכמובן שעם תיבול קל – הם סוחפים ומרתקים.
אמנם קראתי תגובות פחות נלהבות על הספר – יש שטענו שהסופרת הפכה את סיפורה של תמר לרומן רומנטי וסיפור אהבה, אולם, אני חושבת שנכון שיש כאן סיפור אהבה אך לדעתי, אין הוא מכביד על העלילה, אלא רק מוסיף.
לא הרגשתי שמדובר רק בסיפור האהבה בין עילי ותמר אלא בעיקר בקורותיהם של עילי ותמר – וגם של הסובבים אותם- מיכל, בת שבע, אמנון, אבשלום ושבט בנימין.
מתוך סיפורה של תמר, אני נחשפתי לשלל הדמויות התנכיות שלקחו חלק בתקופה הזו ולמה שהתרחש באותה תקופה ואני זוקפת זאת לזכותה של הסופרת – שמספרת בצורה כה סוחפת ונפלאה את הסיפור התנ"כי (אם כי לוקחת חופש אומנותי להוסיף פרטים היכן שהמידע לוקה בחסר).

הכריכה , התקציר .. ההתחלה - מראים פוטנציאל נהדר..
אבל אוכזבתי מרות .
הספר מבוסס על סיפור האונס של אמנון ותמר מהתנ"ך. הסיפור עצמו פנטסטי . אך הסופרת הרסה אותו !
מעכה אותו והפכה אותו לרומן רומנטי מעיק.
ולא מעניין בעליל.
הכרחתי את עצמי להמשיך לקרוא . הסופרת הפכה את תמר-הקורבן לנערה חסרת בושה [לדעתי ] שהתאהבה הרבה יותר מידי מהר ושוכחת הרבה יותר מידי מהר מההשפלה ומהפחד הברור שאמור להיות לה מהמין הגברי לאחר טראומה כזאת .
היה רע . אכזבה .