ביקורת ספרותית על חוף לובייבו מאת מיכאל ויטקובסקי
ספר לא משהו

---

תיעוד סיפוריהם של שני גברים הומוסקסואלים (המדברים בלשון נקבה) מבוגרים, המתרפקים על שעבר ומבכים את ההווה.הרושם המרכזי המתקבל הוא חיים שסובבים רוב הזמן ואך ורק סביב יחסי מין.ואני שואלת את עצמי האם אכן כך או שהספר חוטא?, מה עם חברות, משפחה (ולאו דווקא בני זוג-הורים?, אחים? מישהו?),תחומי עניין נוספים, עבודה?- לא קיימים?
מימד נוסף שבולט בסיפורים הוא ההשוואה התמידית בין העבר וההווה שיכולה היתה לרמז אולי על שינויים/התפתחות בחיי הקהילה, אך אצלי נשאר הרושם שבסך הכל אלו שני אנשים מבוגרים שמתגעגעים למי שהם היו ולא בהכרח למה שהיה.(שהרי כשהיו צעירים יותר היו אטרקטיבים ורלוונטים יותר).
החלק השני של הספר מביא סיפורים עכשיווים של יותר אנשים, מארג שקצת יותר דומה ל"חיי קהילה" (כפי שמובטח על גב הספר), אבל גם כאן כמעט ומתעסקים רק בנושא אחד.
לא הצלחתי לגמור את הספר, בסופו של דבר הסיפורים חוזרים על עצמם ושיעממו אותי.

» ביקורות נוספות של רחל
» ביקורות נוספות על חוף לובייבו