מחר תמותלי צ'יילד1לא אהבתי. אהבתי את הספרים הקודמים עם הדמות הזו אבל הפעם זה פשוט לא היה זה. לא יודעת אם זה בגללי או בגלל ג'ק, זה פשוט לא היה זה. הכל היה מוגזם, אלים, חסר הגיון כלשהו ומתסכל
שיחות עם המאהב שלי ועם אשתואלאונורה לב0לטעמי זה לא ספר קריאה במובן הרגיל. הסיפור קופץ מנושא לנושא ובין המלל הרגיל יש קטעי עיתונות, מכתבים אישיים, תמונות וכד' שלא בהכרח קשורים באופן ישיר לסיפור ובוודאי שמוציאים מריכוז אם היה. ניסיתי לקרוא, ניסיתי לדלג על ההפרעות הנ"ל בשביל לראות אם ניתן להתחבר לסיפור אבל לא הצלחתי למצוא אותו בכלל. הסגנון הזה לא מתאים לכל אחד- אני ויתרתי.
לעולם-לא-עולםניל גיימן0מאוד אהבתי את שאר הספרים של ניל גיימן- אחד הסופרים הבודדים שאני קוראת בסגנון הזה. את הספר הזה לא אהבתי. העלילה לא התרוממה, הדמויות לא עניינו, הוא לא היה מקסים כמו אבק כוכבים לא משעשע כמו אחרים הוא פשוט לא עניין אותי. קראתי את הספר לפני יומיים (עם לא מעט הפסקות באמצע) ואני כבר לא זוכרת מה קרה שם.
ההסכםג'ודי פיקו0לא אהבתי. הסופרת כותבת יפה אין ספק אבל לא היה שום דבר בעלילה שמשך אותי להמשיך להתעניין בספר. דילגתי על קטעים רבים, קראתי ברפרפוף את כל הפלשבקים והמשכתי לקרוא רק בשביל לראות מה הפתרון- מה באמת קרה. תחילת הספר מתארת מצב של שני חברי ילדות שהפכו לזוג. הבחורה נהרגה מירי ועלתה השאלה האם הבחור רצח אותה או שהתאבדה. העלילה מתארת את ההווה וסיטואציות נבחרות מהעבר שאמורות להאיר את המצב/ להסביר את המניעים של הדמויות. רק ממש לקראת סוף העלילה הבחור מתאר מה באמת קרה והפיתרון הזה נראה לי תלוש מהציאות לאור הפלשבקים והתפתחות הדמויות. ולדעתי העמודים האחרונים של הספר ו"סגירת" הסיפור (ואני לא מתכוונת לתיאור האירוע, הוא פשוט לא נכון ולא הגיוני בשום צורה. חיסרון נוסף בסיפור הוא שהסופרת העלתה המון נושאים פסיכולוגיים והתניעה הרבה עלילות משנה שלא התרוממו וזה יצר עומס מיותר על העלילה. לסיכום- הספר מעלה בעיות פסיכולוגיות רבות ומעניינות וזה יכול לעניין קוראים רבים אבל כפי שציינתי מדובר בלא מעט דבר שגורם לעלילה להתפרס ליותר מידי כיוונים כך שכספר קריאה הוא פשוט לא מענייין.
אני חושב שאני אוהב אותךאליסון פירסון1ספר בסדר לא יותר מזה. הדמות הראשית בספר העריצה בילדותה את דיויד קאסידי כוכב משפחת פאטרידג' (והוא אף מופיע כאחת הדמויות בספר- בהווה ובעבר). אני משערת שמי שגדל/ה בתקופה ששידרו את התוכנית, יוכלו להנות מאיזכורים שמן הסתם פספסתי. ההדבר שהציק לי במהלך הקריאה היא הצגת דמות אם מוכשרת (לא רק דמות אחת) כמי שחייבת להתפשר על הקריירה שלה למען המשפחה / הסביבה- זה מעציב אותי שזה מה שהסופרת מציגה כפיתרון הכרחי. הערת אגב- בסוף הספר יש תימלול ריאיון של הסופרת עם דיוויד קאסידי והספר עצמו?- למל"מ. העביר את הזמן אבל לא אחד שאזכור לאורך זמן
דם העדה חלק א' - חוק הקוסמים 3 חלק א'טרי גודקינד2את הספר השלישי, בניגוד לשני, קראתי לאחר שכבר גיליתי שלסדרה יותר מ- 10 ספרים וחלקן כלל לא מתורגמים מה שאומר שאין סוף לסיפור. אז ניסיתי לקרוא אותו כספר בפני עצמו או כחלק מטרילוגיה עם מודעות שלדמויות יקרו עוד דברים בהמשך אבל שהסיפור הנוכחי יסתיים עד העמוד האחרון וכנראה עם סוף טוב. מספר מסקנות: 1. ספרי פנטזיה זה כמו סבוניות יש התחלה אבל אין סוף 2. הדמות של ריצארד מתחילה לעצבן בכך שהיא (ואני משערת שזה סוג של ספויילר) בלתי מנוצחת. הוא עושה מה שהוא רוצה בניגוד לכללים, טוען שהוא לא מבין כלום אבל תמיד ה"טעויות" שלו מוליכות לפתרון הנוח ביותר- מגמה שאני מקוה שתשתפר או תובהר בעתיד. 3. אני מתכוונת לקרוא את שאר הסידרה בהקדם האפשרי. 4. הספר מאוד נדרש (לפחות בספריה בה אני קוראת, בשבוע שהייתי שם היו לפחות 4 קוראים שחיפשו אותו) לסיכום: ספר מעניין, מתחילים להכיר את הדמויות קצת יותר טוב, העלילה זורמת. זה לא וואו (לא הארי פוטר שקניתי ביום שיצא) ואני לא יודעת אם בעוד שנה אני בכלל אזכור את הסיפור אבל עדיין הסידרה משכה אותי מספיק בשביל לסיים את 3 הספרים הראשונים תוך פחות משבוע ויש לי כוונות לסיים לקרוא את שאר הסידרה באנגלית בזמן הקרוב (כבר הזמנתי אותם לקריאה). והערה לסיום- אני חושבת שזו חוצפה להוציא שני כרכים לספר אחד כאשר מספר העמודים הכולל לא גדול כלל (ואף קטן יותר מהספר הראשון שיצא בכרך אחד).
האיש שלי, מייקללורי פוסטר1לדעתי ספר רע אני לא אתייחס כלל לעלילה או לסגנון כי אני לא הצלחתי להמשיך עם הסיפור יותר מידי אבל מה שצרם לי ועליו אני רוצה לכתוב את הביקורת הוא התרגום וההגהה. שגיאות הכתיב בספר צרמו לי אבל זה מתגמד מול התירגום. אם מתרגם קורא למישהו במשך מספר עמודים "נץ" ואח"כ קורא לאותה דמות "הוק" (והשינו בתרגום היה באותו משפט- קראתי מס' פעמים בשביל לראות אולי הציגו דמות חדשה) אז זה מתרגם שמזלזל בקוראים של הספר ומגיה שלא מנסה כלל ולכן מבחינתי זהו ספר שמקבל דירוג נמוך אפילו שלא קראתי את כולו. אם מזלזלים בי כ"כ כקוראת אזי אין טעם שאני אנסה לקרוא.
אבן הדמעות חלק א' - חוק הקוסמים 2 חלק אטרי גודקינד1את הספר הראשון בסדרה קראתי כי ראיתי שהיו המלצות טובות ונמשכתי. מייד הזמנתי את שאר הספרים המתורגמים בסדרה וסיימתי אותם תוך פחות משבוע. אני אתן קרדיט לסופר על דבר אחד חשוב מאוד- לכל ספר בסדרה יש סוף העומד בפני עצמו ואין קליפ האנגר מותח במיוחד שזה ייתרון עצום (במיוחד בסדרה שעדיין יוצאת לאור ובספרי פנטזיה). הדמויות נחמדות וקל להזדהות איתן והעלילה זורמת. בספר יש סצינות אלימות ואף מגעילות אז למי שקשה מומלץ להיזהר. סה"כ סידרה נחמדה ומומלצת.
אן מהעמק הירוקלוסי מוד מונטגומרי1אן גדלה. יש לה משפחה גדולה, היא עסוקה בגידול הילדים היא בחוסר ביטחון משווע וגם קיימים אי דיוקים בהקשר לספרים הקודמים אבל זו עדיין אן ואני שומרת לה אמונים. כל הסדרה הזו מומלצת במתנה לכל ילדה שהתחילה לקרוא ברצינות.
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט14נסעתי לחודש לניו יורק. שאלתי את עצמי "מה אני אקח לנסיעה?" ועניתי לעצמי "משהו קליל" - ולקחתי מהספריה את הספר הזה ואת "חולית". מה אני אגיד לכם? הספר התאים לנסיעה והנסיעה התאימה לספר. הרי האמריקאים הם כל יכולים וכך גם הסופרת: היא מולטי פסטה ברומא, מולטי נירוונה בהודו וגם נזירה ראשית באשראם (רוב הבודהיסטים חולמים להגיע להארה אחת בחייהם ולא מצליחים, ואילו גב' גילברט.....), ומולטי נדבנית באינדונזיה. לקראת הסוף כבר התחלתי לפהק ואיני זוכרת מה היה שם. סוג של ספר שאיך שאתה מסיים אותו אתה יכול לפצוח בספר אחר בלי להרהר שניה. וזה מה שעשיתי - יומיים לפני שחזרתי פתחתי את "חולית", וזה סיפור לגמרי אחר.
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט13כשהייתי בספרייה, ראיתי את הספר הזה מונח על המדף בתצוגה, שם הספר לאכול, להתפלל, לאהוב, משך ועניין אותי לקחת ולקרוא אותו, שמעתי עליו רבות בתקשורת, הבנתי שהוא רב מכר עולמי, הסתקרנתי לדעת במה מדובר. בהתחלה הסיפור מעניין, לאחר מכן הוא הופך למשעמם. לא התייאשתי וקראתי עד הסוף, חשבתי שיהיה משהו מרתק ומעניין בהמשך, אך לצערי לא הוקסמתי כלל מהסיפור. חבל שלא קראתי ראשית ביקורות על הספר, כאן רוב הקוראים מגדירים את הספר כבזבוז זמן. הבנתי שהסרט הרבה יותר מוצלח מהספר, אצפה בו בהזדמנות, אולי בכל זאת הסרט מעניין יותר. את הספר לא אהבתי ולא התחברתי אליו בכלל.
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט10נפלא נפלא נפלא... מסע מדהים בין איטליה הודו ואינדונזיה, בה מצאה הסופרת "אליזבת גילברט" את עצמה ותפסה את האלוהות שבעולם ובתוכה. אליזבת הלכה לאיבוד נפשי לאחר הרגשת חוסר האונים בשליטה על חייה, ובכך נתקפה בדיכאון עז, וזה מה שגרם לה לסיים את חיי הנישואים שלה ולהתגרש מבעלה. אחר כך יצאה למסע החלמה, קודם כל איטליה.. בה אכלה המון בסטה... היה זה חלק החלמת הגוף –הבריאות הגופנית- מאיטליה אל הודו, בה התפללה המון ועשתה המון מדיטציה.. והיה זה חלק החלמת הנפש –השמחה הנצחית- מהודו אל אינדונזיה, בה חוותה את האהבה הבריאה בפעם הראשונה –האהבה המושלמת-. אהבתי את הסופרת אליזבת מכל הלב, נפלאה עם חוש הומור.. שגורמת לקוראים לצחוק... והחיסרון היחיד היה שהסופרת לא יכלה לבטא את עצמה במעט מילים והצטרכה 399 עמוד כדי להעביר את המסר, מה לעשות סופרים אוהבים לפטפט!!
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט8האדם נמצא תמיד במצב של חיפוש, או לאחר חיפוש.את החוויות בספר הזה נדמה שכולנו היינו יכולים לכתוב... מדוע אנשים מרגישים חסרים כשכולם אומרים להם שיש להם הכל ולעומת זאת מרגישים שלמים בשעה שכולם יודעים שאין להם בעצם כלום... מה זה שלם? מה זה סיפוק? מתי מפסיקים לחפש?
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט6אני אוהבת את הספר הזה!! עוד לא סיימתי לקרוא אותו וכבר החלטתי שאקרא אותו שוב. ספר מקסים והסופרת אינטליגנטית ושנונה, שזה כיף לקרוא! אני חושבת שהייתי ממליצה עליו לנשים בעיקר, אבל כמובן שכל גבר שיקרא אותו - הרי זה מבורך! :)
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט6עוד ספר שמוכיח שרב מכר הוא לא בהחלט ספר טוב. הציפיות היו לספר קליל וזורם היטב. ההתחלה הייתה חמודה ותו לא. זיהיתי איזשהו נסיון לשנינות וקלילות. כשהגעתי לחלק השני של הספר על הודו, פשוט התייאשתי. אולי כי אני לא כ"כ מתעניינת בניסיון להיכנס למדיטציה, אולי כי החלק הזה לא תיאר באמת את הודו אלא יותר אשראם נידח שבו הסופרת ניסתה לעשות יוגה. בכל מקרה כל התיאורים על הניסיונות של המחברת להשתיק את המחשבות בראשה במשך 36 פרקים (קצרים אומנם) היה מעייף, מתיש ואני מודה שפסחתי על חלק מאותם פרקים...יש לציין שהחלק השלישי של הספר על אינדונזיה בהחלט סיפק את הסחורה עבורי. גם תיאר את החיים במקום הן של המקומיים והן של המערביים, הן לווה בעלילה כלשהי ודינאמיות ואפשר לומר שלקראת הסוף נהיניתי. באופן כללי הרגשה שלי הוא שהספר בינוני מינוס. אם יש הרבה זמן פנוי ניתן לקרוא.
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט6ספר נפלא ומומלץ. לרוב איני מתחברת לספרי "מסע רוחני" מסוג כזה או אחר ואני בכלל לא קוראת ספרות ניו אייג'ית, אבל זה בדיוק העניין - אין לסווג את הספר הזה כספר מהסוג הניו אייג'י למרות שתקציר התוכן עשוי להטעות ולרמז על משהו מהז'אנרים האלה. הספר מגולל את סיפורה האמיתי של המחברת שבגיל 30 מצאה את עצמה במשבר נפשי קשה בעקבות ההכרה שהיא אינה מרוצה מחייה. היא לא רצתה להישאר עוד נשואה, לא רצתה להביא לעולם ילדים והרגישה חוסר סיפוק, חוסר רצון לחיות ואומללות גדולה, למרות שלכאורה "היה לה את הכל בחיים". וכך, בעקבות מפגש אקראי עם מרפא (הילר), דור תשיעי למשפחת הילרים בבאלי, אינדונזיה, שקורא בכף ידה ובין היתר מנבא לה שיום אחד היא תבוא לגור איתו וללמוד ממנו (בעוד היא מלמדת אותו אנגלית), היא מחליטה ללכת על זה ולבלות שנה מחייה בשלוש מדינות, ארבעה חודשים בכל מדינה: איטליה - בגלל הנהנתנות שיש בה ובעיקר בגלל האוכל הטעים והשפה שהיא כ"כ אוהבת הודו - בגלל הרוחניות, ההקשבה העצמית והתפילה באלי, אינדונזיה - שם היא מקוה לאזן בין הצד הנהנתי לצד הרוחני עם ההגעה להחלטה זו היא שמה לב ששלוש המדינות מתחילות באות I שמשמעה גם "אני" והדבר משתלב נהדר עם המסע הזה שיש בו בעצם חיפוש והכרה עצמית. מעבר לטקסט האישי והמאוד כן של המחברת, שפשוט כותבת בגובה העיניים ובאופן אמיץ (לא פשוט להודות שחשבת על התאבדות או שהיית בדכאון קשה או שתמיד קינאת באחותך וכו'), יש בספר הזה גם תיאור מרתק של התרבויות במדינות השונות שבהן היא מטיילת. תוך כדי קריאה הרגשתי שאני חווה איתה את המסע הזה, לומדת הרבה על התרבויות השונות, על אורח חייהן, על תפיסותיהן, על הרקע הפוליטי והחברתי שעיצב את השקפות עולמן, מה שהפך את הקריאה לסוג של מסע בפני עצמו. החלק שהכי אהבתי בספר הוא החלק האחרון המתרחש בבאלי ולו בזכות גלרית הדמויות המופיעות בו (אם חד הורית, מרפא שאינו יודע מה גילו - בין 65 ל-112 ועוד) והטקסים המעניינים שממלאים את החיים באי. עוד אוסיף שהספר הפך לרב מכר ענק, אופרה וינפרי הקדישה לו שתי תכניות שלמות, נשים רבות ברחבי העולם הלכו בעקבות הסופרת ויצאו למסעות דומים בעולם או שפשוט החליטו לאמץ לחייהן מנהגים שאינם בהכרח מועילים (כמו לימוד איטלקית, כפי שהיא עושה, סתם כי היא אוהבת את השפה) ובכך הכניסו טעם והנאה לחייהם. כאמור, נהניתי מאוד מהספר ואני חושבת שגם אנשים שבד"כ אינם קוראים ספרות מסוג זה יכולים למצוא אותו מרתק.
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט5כן.. ספר טוב. נהניתי לקרוא אותו. אבל תסכימו איתי, רוחני משהו. ואין לי שום דבר נגד זה, להפך! אבל יש דרכים יותר טובות לכתוב על זה.
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט5קראתיכמחצית מהספר ולא נהנתי ממנו בכלל. הספר משעמם ולא מעניין בכלל. יכול להיות שלסופר עצמו או מי שמטייל בעולם ומחפש את עצמו יכול לאהוב אותו אבל אני לא אהבתי אותו.