להלן הרומן החדש ,פרי עטו של ג'. גרישם ,אשר זה עתה "יצא מן התנור" ותורגם לעברית בידיה האמונות של נורית לוינסון. גם הפעם נשאר הסופר נאמן לז'אנר בו הוא הכי הצטיין ועליו בנה במשך שנים את הצלחתו האדירה ואשר המקנה לו היום שם של קלאסיקן אמריקאי עכשוי –זהו ז'אנר של דרמת מתח המשפטית.
על כן ,גם הפעם העלילה המרכזית נעה על ציר של הליך משפטי ארוך וסבוך בדבר המחלוקת על הצוואה המפוקפקת בעליל..ואם ,עד כמה שניתן בקצרה, מדובר בג'ק ברידס, עו"ד צעיר ונמרץ (המוכר לנו מ"עת להרוג" , ספרו הקודם של גרישם), הנלחם תדיר על פרנסתו הדחוקה ,בעיקר על ידי עבודתו הסזיפית על תיקים "משעממים " ,כאשר לפתע נופל בחלקו לעסוק בפרשת העיזבון, פרשה שהסעירה והבעירה את חייהם השלווים של אנשי העיירה הדרומית הרדומה במדינת מיסיסיפי...למעשה כתב הצוואה משוייך לסת הבארד , המוכר לכולם כזקן מופנם ונרגן אבל יחד עם זאת כעשיר המופלג של העיירה אשר צבר את הונו במו ידיו ובכישרון רב ...
בוקר חורפי אחד מוצאים את סת תלוי ומת על גבי עץ השקמה ,בשטח מטעו הפרטי, כאשר באמתחתו מכתב התאבדות ובהמשך מתגלה גם הצוואה , שלדעת כל מופרכת לחלוטין ..כך מתחיל המרוץ הגדול לפתרון המחלוקת- מאות( !) עורכי הדין מעורבים , כל מערכת המשפט של המחוז והמדינה עומדת על רגליה , כמובן שכל אחד מן הצדדים המעוניינים בוחש בצלחת ומפעיל את מלוא כוחותיו להשיג את חלקו בירושה..
בניסיון לסכם את הנקרא אציין ,שלעניות דעתי,גדולתו של הרומן הנוכחי הוא לאו דווקא בהתעמקותו בנבכי המשפט האמריקאי או על תאור המרהיב של סבך מלחמת המוחות המקצועיים לעילא (עד כמה שזה יכול להישמע מרתק.. ) – את ערכם של אלה נשאיר לשפוט ולהעריך על ידי הרבה יותר מלומדים ממני בתחום..
גדולתו של הרומן מבחינתי הוא שלראשונה , (ואני נמנית בין הקוראות את גרישם די בעקביות) נהפך "המותחן המשפטי " גרידא לרומן בעל צבע וניחוח לירי – תאור מרהיב של עיירות שכוחות אל לאורכה של מיסיסיפי , אורח חייהם של תושבי המקום , מלחמת הגזעים רבת השנים והמתמשכת עד היום הזה על רקע העוני המושרש – כל אלה מקנים בעצם טון דומיננטי לתרחיש העיקרי לכאורה..
כך יוצא שנקודת חולשה של הרומן , מבחינתי, הוא דווקא אורכו המוגזם (כמעט 500 דף) ומספר עצום של דמויות, כאשר כל פרק ופרק הוסיף עוד ועוד שמות ושמות המשפחה , בעיקר של עו"דינים שכמעט ואין סיכוי לזכור את כולם ,למרות שלחלק מהם תפקיד מכריע במהלך העלילה..
בסך הכל ,אם להתעלם ממה שהזכרתי קודם,הרומן הוא בהחלט ראוי לשבח ויכול בקלות לפנות גם לקהל שלא בהכרח שוחר את הז'אנר..
ממליצה בפה מלא!

לפנינו ספרו השני של המחבר, העוסק ,כגון הראשון , בנושא קרוב מאוד לליבו- סכסוך ישראל-ערב על השלכותיו המודיעיניות-ביטחוניות והשפעתה של העשייה המודיעינית על חיי הפרט,האנשים, בשר ודם ,באזורינו..
למעשה מוצגת כאן תמונת מארג של דמויות ואירועים-
מצד אחד בני משפחה ערבית מגליל ומולם בני משפחה יהודית מצפון תל אביב- כל אלה נושאים עמם משקעים מן העבר כאשר במהלך מלחמת העצמאות ובהמשך במלחמת לבנון אבותיהם עמדו משני צידי המתרס והקריבו קורבנות...
מאידך ובמקביל, נפרשת בפנינו סצנה של פעילות מודיעינית על כל היבטיה ,כאשר דמותו של גדעון אבני, חוקר ותיק ומומחה לטרור, מנצחת על פענוח החידה : מהי מזימת טרור הבאה הנרקחת בתוככי המשפחה הגלילית הפגועה ,המחפשת נקמה בכל דור ודור ?
זוהי בעצם המטרייה , כאשר הגרעין האמיתי של הסיפור הו א - ה אה ב ה ! אהבה בלתי אפשרית ,לא הגיונית ,הזוייה ואף חריגה לכל הדעות...בעצם שני סיפורי אהבה-
הראשון-בין עומר , בחור ערבי ,סטודנט למשפטים לבין נוגה ,סטודנטית "צפונית בונבונית" ,כאשר לאורך כל הדרך תוהים אנו האם זה אמיתי או שמתחת לכל זאת מסתתר משהו אפל וחתרני..
סיפור אהבה שני ,הזוי עוד יותר, -אהבה סודית ,בלתי נשלטת ,אובססיבית של גדעון החוקר, כלפי בת משפחה ערבית אשר נחשדת בעיניו, בין היתר ,בניסיון חבלה..
בקיצור- לא שגרתי בעליל ..גם כאשר חשבת שהצלחת "להבין את הפרינציפ" ולהניח לקריאה ,עדיין מצפות לך הפתעות,כך שבהחלט אי אפשר לזנוח את הספר בלי להתחקות אחר ההתפתחויות ולהגיע לסופו שגם הוא לא צפוי כלל.
בהחלט ממליצה , בעיקר בשל הקריאה הקולחת והלא מעיקה וכמובן גם בשל התכנים המסקרנים..

לפני זמן לא רב שמו של הרומן הדהד רבות מעל גלי האתר ובמוספי ספרות חשובים בשל זכייתו של המחבר בפרס ספיר לשנת 2011 על כתיבת ספר זה.
סוף סוף הגיע תורו על מדפי העמוס וכצפוי הוקסמתי כבר מן השורות הראשונות מכישרונו הענק של ליניק לפתוח בפנינו זויות ראיה חדשות בהחלט בנושאים כה טעונים -הרג ומלחמה ,מוות ושכול..
לגופו של עיניין-
מסופר על משפחה ,המתגוררת בישוב גדול במרכז הארץ :
האב-נחמיה , בנאי במקצועו ,בעברו לוחם צבא האדום במלחמת עולם השנייה..
האם- מירה/נורמה ,גרמניה במקור,הוברחה על ידי נחמיה לארץ מברלין הבוערת ,נישאה לו וילדה ברצף שישה בנים .
האסון פוקד את המשפחה בנפלו של הבן הבכור במסגרת שירותו הצבאי...הבן הכי נערץ על ידי אימו ,בן הטיפוחים האמיתי של המשפחה..
נפרשת לפנינו תמונה של שגרה יום יומית עגומה למדי כאשר כל בני המשפחה מתעטפים בשתיקה רועמת:
מירה-מסתגרת רוב שעות היום במרפסת ביתה ,שתיקתה משתקת את הבית כולו,יושבת ומפליגה בחלומותיה אחר הבן באבוד..
נחמיה-עטוף שתיקה לרוב, למרות שחייב לפעול לפרנסת המשפחה ולעבוד הרבה שעות מחוץ לבית. בתוך תוכו רוקם מזימות נקם נגד הנהגת הישוב בנסיון להדיח את ראש המועצה המכהן.לשם כך משנן במוחו יום וליל נאומים חוצבי להבות, בהם משתמש בזיכרו של הבן המת..
הבנים האחרים- שותקים גם הם ,כל אחד בפינתו הוא, בורחים מהעימותים ומנבירה בשכול.
הכלבה- לאור השקט התמידי בבית ,לא מעיזה אפילו לנבוח, רק משכשכת בזנבה בנסיון לרצות את בעליה.
השתיקה הרועמת, השתיקה המפלחת- זהו שם המשחק! איזה מארג חיים ססגוני משקפת לנו השתיקה – זיכרונות ילדות ,דרמות ותהפוכות על רקע אירועים היסטוריים , חלומות שלא יתגשמו עוד..
לחשן-בעבר מקצועו של אביה של מירה, מקצוע שאבד עליו הקלח..איזכורו המכוון בספר מנסה כנראה להמשיל לנו על מהות השתיקה –להיות בצל הדוברים והנואמים ויחד עם זה להוות דמות כל כך מכריעה בזמן ובמקום הנכון.
חגי ליניק- בעל אבחנות דקות כל כך בפענוח תחושות הכאב ,מצליח להעביר לנו אותן בצורה כה וירטואוזית , אף על גבול גרוטסקית. תענוג צרוף !
כתיבה זכה, סוחפת ומתעתעת..

מרינה , צעירה איטלקיה תוססת ,המדלגת בקלילות והנינוחות יחסית בין גלי אוקיאנוס החיים עד לרגע בו הופכת לאם בראשונה..ההתמסרות ללא גבול לצד האחריות הכבדה מנשוא כלפי הרך הנולד גורם למרינה בלבול חושים אמיתי עד לאיבוד שליטה של ממש על מעשייה..
מנגד,מכורח הנסיבות , עומד מנפרד ,בן משפחת סאנה (משפחה טירולית טיפוסית), בן הרים קשוח אשר עצם קשיחותו נובעת בין היתר מחסך אימהי בילדותו..
יד המקרה והנסיבות הפגישו בין השניים ברגעים הכי קריטיים והרי גורל של ממש עבורם..החיבור על גבול מיסטי של שתי הנפשות והמשיכה הבלתי נשלטת ביניהם , כל אלה ,כמעת ללא מילים ,ללא ניד עפעף מיותר ,רק רתיחה עמוק בפנים ,רק הם והקורא חשים באש היוקדת ..
"האם באמת אפשר לעזוב את בית ההורים ולהיות בשר אחד? "- מצטטת קומנציני מספר בראשית.
אמהות ,מהי? התתכן אמהות טובה או גרועה ? האם חסך באמהות גורם לילד השלכות בבניית אופיו ומזגו כמו גם להשרשה של שנאה תהומית למין הנשי להמשך החיים ?
זיווג נכון או מוצלח , מהו?איפה עובר הגבול הדק בין אהבה ושנאה?
קומנציני מעלה כאן סוגיות סבוכות ונוקבות מאין כמוהן, בשפה לקונית אך חריפה ורועמת ,הבועטת בבטן הרכה של הקורא (הקוראת בעיקר!).
זכורני שהספר נדון רבות לפני זמן לא רב בפורומים ספרותיים שונים, כולל פורום זה וזכה לתשבחות רבות .גם אנוכי מצטרפת לקהל המשבחים :
שאפו לכריסטינה קומנציני על תעוזתה להעלות נושאים כה חשובים וכה רגישים ,בייחוד עבורינו , ציבור הנשים שבינינו ! שאפו על הסגנון הייחודי , המתאר בצורה כמעט וירטואוזית את אופיים המיוחד של אנשי ההר ושל אנשי הים! שאפו לתרגום המשובח מאיטלקית של אלון אלטרס !
לסיכום בשלוש מילים- מסעיר, מופלא ומאתגר! מומלץ לכל רעייה ואם צעירה!

גם אגרוף הייה פעם יד פתוחה עם עשר אצבעות"-
אחת מן האמרות החזקות של יהודה עמיחי משמשת כאן מוטו חזק מאין כמוהו לרומן כולו !
יעקב מרקוביץ –אישיות אפרפרה בהחלט, גם בחיצוניותו וגם בפנימיותו ,לא מתבלט כלל משאר הבריות..איש אדמה חרוץ ,אחד מבוני הישוב החדש בא"י ,משתתף במבצעי ההעפלה והשגת נשק עבור " האירגון"(כנראה השומר..)
לאט לאט העלילה תופסת תאוצה, כאשר מחליט מרקוביץ להצטרף לחברו היחיד והטוב במנוסתו מן התסבוכת הרומנטית ותוך כדי כך מתגלגל למסע הצלת יהודי אירופה מטעם האירגון (נכון יותר- הצלת בנות ישראל עי חיתונן הפיקטיבית עם בחורי הארץ הנשלחים בחשאי לארצות האויב).כך יד המקרה מזמנת לו פגישה עם אהבת חייו האחת והיחידה.
מכאן והלאה מתחילים לצפות במהפך בהתנהגותו והתנהלותו של מרקוביץ –לפתע עומד לפנינו איש עקרונות קשוח בעל אמת פנימית חזקה ביותר ,כך שכל יתר הדמויות סביבו (החזקות באישיותן לכאורה ) מתגמדות מנגדו.
ברקע תותחים רועמים, מלחמה עקובה מדם עוטפת את העולם,רצח המונים משתולל- כל אלה משמשים לו רעש סביבתי מול מאבקיו האישיים,העיקשים ביותר להשגת מטרותיו, העיקרית שבהן-לזכות באהבתה של בלה ,אהובתו האולטימטיבית, ואחרכך בסדר היורד- נאמנות למולדת ואדמתה ,חברות עד אין קץ וכו.
במקביל נחשפים אנו לשלל הדמויות הססגוניות- אנשי המושבה קשיי יום, אנשי הבוהמה התל אביבית,מפקדי ופקידי ה"אירגון" החשאי הנעלים. ככל שחשיבותו הציבורית של האיש גדולה יותר כך נחסך מאיתנו שמו. ככל הנראה בכוונתה של הסופרת היה להדגיש מיהו הגיבור האמיתי של היום-הגיבורים, בעלי השמות ,הם האנשים השורשיים ,בשר ודם ,בעלי חולשות אך יחד עם זאת נחושים באמת שלהם ולאו דווקא בעלי מעמד חברתי גבוה ,המתפארים בהישגיהם אך מתגלים כחלשים ונרפים בנסיון להחליט החלטות אישיות הרות גורל.
להלן הקטע (בטקסט חופשי ) ,הבא להאיר במקצת על אופיו של מרקוביץ :
הנ"ל נשאל למה הוא מתעקש לא לשחרר את בלה ,אישתו הפיקטיבית, מנישואייה הכפויים אליו? הרי היא כל כך מתאבת אותו...על זה הוא עונה כך : אז מה אם היא לא רוצה בי כעת , גם הארץ לא שמחה בהתחלה בכיבושה אותה על ידינו ,ובכל זאת התעקשנו וזכינו בה לבסוף....
הסיפור מצליח לרתק ולהמם כבר מתחילתו...אי אפשר להינתק מן הדמויות והתפתחות האירועים..הדינמיקה מסחררת ומתעתעת,השפה זורמת וקולחת ,למרות שנתקעתי מספר פעמים במשפט מפותל מידי...היצירה כולה תבולה בהומור מלוא החופן ,לעיתים אף הומור שחור, המזכיר במקצת את כתבי חנוך לוין (משום מה התאימה לי ההשואה..), ניכר ביותר שהסופרת מתמצאת היטב בנבכי נפש האדם ,אחרת איך אפשר לתאר כל כך במדוייק את תחושותיהם ומאוויים האמיתיים של גיבוריה.
לסיכום –
מרתק,מסחרר ובעיקר מפתיע בעוצמתו !
חובה לקרוא!

גואידו גואריירי,עורך דין צעיר ותוסס מהעיר בארי שבדרום איטליה, נשכר לייצג לקוח שהסיכוי להוציאו זכאי קלוש ביותר.מדובר במהגר עבודה אפריקאי ,רוכל חופים מפוקפק ,המואשם ברציחתו של ילד מקומי בן תשע והשלכת גופתו לבאר .התביעה טענה שיש הוכחות כבדות נגד החשוד,בין היתר על סמך עדותו של בעל בית קפה על החוף שבו התרחש הפשע.
גואידו –בחור בשנות ארבעים לחייו , מחוספס וציני ,מתמודד ,בדיוק באותה התקופה, עם משבר קשה בחייו האישיים ( גירושין שלא ביוזמתו) ,מנסה לשלב בין הקריירה הנוסקת לבין ניהול חיים חברתיים תקינים...מכור ליין ואוכל משובח, מתאמן באגרוף וגם לא פוסח על מפגשי אהבהבים מזדמנים..לכאורה לפנינו יאפי איטלקי מצוי ,אך במהרה אנו למדים שהקנקן לא מעיד על תוכנו...הבחור ניחן בעולמו הפנימי העשיר, בעל מידות וחוש צדק מחודד , נרדף על ידי מצפונו ופועל לרוב על פיו..
זו ההתוודעות הראשונה שלי למותחן האיטלקי העכשווי! גנריקו קרופיליו "מביא את זה בגדול",במסורת אירופאית קלאסית וניצב למעשה באותה שורה עם יו נסבו הנורבגי ויו לורי הבריטי ..
הספר "התלבש לי כמו כפפה ליד " על היום הסגריר ביותר של השנה,במהלכו הצלחתי לסיימו ואף ללקק אצבעות ולחייך בסופו...הכתיבה סוחפת ומרתקת, התכנים סופר- אקטואליים (גם לארצנו ..), בייחוד הנושא של זכויות המהגרים מן העולם השלישי ויחסם של המקומיים לקיומו של הנטע הזר בקרבם.. בין היתר ,קסם לי מאוד ההעדר החנפנות והחנחון של הסופר כלפי הקורא בכל הנוגע ל "תעשיית המשפט והצדק " האיטלקית (אוניברסאלית בהרבה מובנים להחריד! ). אך בכל זאת ולמרות הכל ישנם מקרים נדירים בהם פרקליט פלוני יוצא חוצץ מול מערכת משפט המסואבת ,מתעלה מעל הציניות הנהוגה ,במטרה להשיג בסופו של דבר מידת צדק ראוייה בהחלט ( גם אם זה עלול לעלות לו במחיר ההפסד האישי והמקצועי..).
כפי שאמרתי קודם – קריאה מהנה ביותר, תענוג צרוף של ממש!
יש לציין לשבח את התרגום המשובח של אלון אלטרס..

לפנינו רומן רחב יריעה, המתפרס על פני תקופות זמן ומקומות רבים בארץ ובעולם. הציר המרכזי של העלילה עובר דרך נופיה של ירושלים וסביבתה טרום מלחמת ששת הימים, כאשר הפוקוס מתמקד על חיי מספר משפחות המתגוררות בסמיכות ומתמודדות ,כל אחת בדרכה, בתלאות יום ומשקעי העבר:
-בני משפחת דיין,האב, נהג משאית זבל,המפרנס בדחק את אישתו ושני ילדיו,כאשר הבת סימי היא הגיבורה הראשית, סביבה נעות יתר הדמויות..
-ליכטמן הספר (השטן), דמות טרגית, המקפלת בתוכה תשוקות יצירה וכתיבת רומן לצד חשיפת פצעי העבר בצל השואה והאובדן יקרים לו.
-ונסה האנגלייה ,כמו נסיכה מן האגדות,הולכת שבי אחר בחיר ליבה , איש שב"כ ישראלי ,אשר לוקח אותה לירושלים מאנגליה מכורתה,וכולא אותה בכלוב של זכוכית.
מארג שלם של דמויות צבעוניות נרקם ונשזר בהדרגה , כל פרק ופרק מביא עמו עוד ועוד נדבכים ,התרחשות רודפת התרחשות,פרצי רגש אדירים משתחררים תוך כדי השתלשלות האירועים...
הרומן מרהיב ביופיו,רב- עוצמתי וחד כתער! איבוד שליטה עצמית,יצרים אפלים, אלימות –כל אלה מתוארים בצורה וירטואוזית על ידי המחברת ,הבועטת בבטן רכה ללא רחמים..
באופן אישי הצטערתי מאוד שהספר נח לו בשקט על מדפי וחיכה לתורו יותר מידי זמן להיקרא, כי אם הייתי מודעת מראש על טיבו המשובח לא הייתי מתמסרת תחילה לפחות ראויים ,גם שיחסי ציבור שלהם היו טובים יותר (בכל זאת נוטים אנו לקראתם..)
המלצתי החמה-תמהרו לקרוא!
שפו לשלומית אברמסון הנהדרת!

היא, גליה- צעירה תל אביבית בשנות השלושים, עורכת הגהה במקצועה ,כותבת טור אישי במגזין לעיצוב ומנהלת להנאתה בלוג אישי באותו הנושא. נשואה לכרמי ואימא ל שלושה.
הוא ,כרמי- צעיר תל אביבי בשנות השלושים, מתכנת מחשבים במקצועו, עובד הייטק מצליח .נשוי לגליה ואב לשלושה.
גליה וכרמי – דוגמא ומופת לזוג צעיר תל אביבי מצוי , המנסה להתמודד עם דחק היום יומי של פיתוח קריירה לצד אילוצי פרנסה , גידול ילדים ובניית חיי חברה נאותים..בסך הכל הם עומדים בכך די בהצלחה ואף לרוב נהנים מפירות העשייה המשותפת..
הוא ,גידו, הצלע השלישית – ארכיטקט תל אביבי מצליח בשנות השלושים ,נשוי ואב לשניים ,דבר שלא מפריע לו לנהל חיי זוהר בקרב בוהמה תל אביבית ולהתחבב על העלמות הצעירות.. הכיר את גליה תוך ההתעניינות בבלוג שלה..
לכאורה ,סיפור בנאלי לחלוטין ,אך משום מה ,כבר מן העמודים הראשונים מסתמן שלא כך הדבר:
סיפור העלילה ("סיפור האהבות ") יכול בקלות להישמע רגשני וסכריני בעליל , אך מה שקובע כאן ,זהו הטון – שליטה המוחלטת של ההיגיון הצרוף מאחורי כל ניד וניע , מבטם המפוקס לחלוטין של כל "צלעות המשולש " ונכונות מלאה מצידם לשאת בתוצאות מעשיהם..
האם אפשר (או מותר ?) לאהוב שניים באותה המידה ? האם כדאי או רצוי תמיד להתפשר או לוותר בזוגיות ? האם הבחירות המושכלות הן הנכונות תמיד ?..סוגיות מסוג זה עולות ומציפות אותנו תוך כדי קריאה קולחת ושוצפת של הרומן , כאשר האווירה הכללית אפופה בארומה חזקה של אספרסו איטלקי ורווית תמונות נוף מרהיבות של ערי ספר על פני המגף האיטלקי , מה שעושה את הרומן מושך וממכר (לפחות עבורי !)
לא אכנס לסבך ולפיתולי העלילה עצמה ,על מנת לא לקלקל את החוויה הכללית ,כאשר המילה חוויה היא מילת המפתח הנכונה..
אין לטעות כאן , זאת בהחלט לא " אנה קרנינה " ,אבל בכל זאת כיף אמיתי להתמסר לסיפור ,לגמוע ממנו טיפין טיפין , לספוג ממנו לאט לאט ולהרהר תוך כדי הקריאה בו..
נהניתי מאוד!

מן הדף הראשון:
" האדם חולם בלילה שהוא מת ואז הוא מתעורר ומגלה שזאת אמת "(מתוך שיר עם )
אכן כך זה אירע:
לביא ברק ,עו"ד במקצועו ואיש עסקים לעת מצא ,נשוי-פרוד למיכל ואב לשני ילדיו הבוגרים ,מעביר את זמנו תכופות בנסיעותיו לחו"ל וכך באחת מטיסותיו מגלה מתוך מודעת האבל בעיתון " הארץ" שהינו נפטר..
מכאן הסיפור מתחיל להתגלגל כאשר מסכת התהיות והניחושים תופסת תאוצה-האם זוהי הקונספירציה של היריבים העיסקיים או שמא פעולת נקם מצד המשפחה הפגועה ?
בינתיים הוא נוחת בארץ ,מנסה להתחקות אחר הנעשה ומגלה שכל קרוביו ומכריו כבר הספידו אותו. כאשר הוא מופיע מולם, הם רואים בו איש זר לחלוטין ומכאן הוא מתחיל במשחק חילוף הזהויות – פעם הוא ברוך כהן , פעם הוא בועז לרון...
נשמע הזוי לחלוטין אך במהירה אנו מוצאים את עצמינו בסבך של מחזה אבסורד של ממש או יותר נכון ,אגדה אורבנית בדיונית – תיאורי תחנות הרכבת התחתית של תל אביב (מדהים ,הא ?), סופת שלגים בעיר ,עקבות רעידת הדמה האימתנית שכילתה חלק גדול מתל אביב וגבתה מאות קורבנות וכו וכו...
למעשה העלילה זורמת לרוב על הציר הריאלי כאשר לפתע טראח, משנה כוון וזורקת אותנו לבדיון ,לעיתים בדיון מושכל לגמרי . מאידך ומעבר לתעתועי העלילה , הנושא המרכזי של הסיפור הוא בעצם הסוגייה הפילוסופית – זהותו של האדם , מהי? האם איבוד הזהות – פירושו מוות או שיש חיים מעבר ? בכל מהלך הקריאה תוהים אנו לאן פני לביא ברק , חיי- מת, שאיבד את זהותו , שייוכו ואת המציאות המוכרת ? לאלו תהומות יתדרדר ?
הכתיבה היא בהחלט מושכת בתכנייה המקוריים ובסגנונה המיוחד, למרות שפה ושם מועדים בקטעים" המתים" כביכול וכאן המלצתי החמה – לא לנטוש את הספר ברגע של לאות כי בעוד רגע קט יצוץ ספויילר או זיגזג מטורף אשר יפתיע אתכם בגדול...אהבתי את טריק ההקבלה שעשה המחבר בין ההוויה שעוברת על הגיבור לבין ההווייה שעוברת על רובינזון קרוזו באי הבודד ,ע"פ דפו , ספר שנלווה אליו במסעו אישי שלו , בגונגל החיים משלו...
לסיכום-
מעניין ,מרתק ,מכניס את הקורא לעולם שונה , לא מוכר .המשפט " הבנתי את הפרינציפ " לא תופס כלל במקרה הזה כי באמת לא ניתן לתפוס כאן את הפרינציפ ובזה ייחודו ויופיו של הרומן.
האיור על גבי הכריכה גם ראוי לציון לשבח בשל צבעוניותו המשובבת והשתקפות אהבתו הגלויה של המאייר לעיר החולות , תל אביב.

,