ביקורת ספרותית על שושה - ספריה לעם #246 מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר לא משהו

---

חשבתי ש״שושה״ יזכיר ולו במעט את ״העבד״ לאחר כחמישים עמודים התבדתי.
בשביס בכתיבתו כאילו בז לחלוטין ליהדות הישנה של החסידויות השונות, הדת הצרופה, חדרי הלימוד, אורחות החיים בכלל. אין אף מילה ברורה שפוגעת אך התיאורים לא מותירים ספק.
צוציק שגדל בחדר בוארשה, בן לרב הרובע, הופך למתמרד ומבולבל. משהו בסגנון הדתלש״ים ואף הרבה מעבר. אין שום/כלום/אף תיאור שמזכיר את חמימות היהדות, נאדה. אפילו אימו ואחיו מתוארים כספר עתיק לא מעודכן, שנקרא ודופדף עד שהפך כל כך מרופט, כאילו מעולם לא איבקו אותו. סתם פג תוקף. היהודי המתפקר לעומתו מוצג בהרחבה אך גם הוא לוקה, כך למשל מתוארים מספר מצבים של שיחות פילוסופיות להחריד בין אותם חברים של הגיבור שממש אבל ממש לא מובילות לשום מקום מלבד מעט תיאורים על מין, אהבה לנשים נשואות ואף חלוקה של אותה נשואה למספר גברים, בשם הפתיחות והקדמה.
הספר תופס צורה ברורה בעמוד מאה, שושה מוצגת כמפגרת בשכלה ולא מפותחת בגופה בדיוק כפי שמנסה בשביס להציג את היהדות הישנה ממנה שושה אינה מרפה במעשים ובדיבורים. נזכרת ומספרת ללא הרף את קורות המשפחה.
התמונה של בשביס חבוש כובע לבן, לבוש חליפה אמריקאית אופנתית מזכירה היטב את גיבור הספר, או לפחות את הנקודה אליה בשביס שואף.
האפילוג מסיים ועוטף את הספר היטב.
לסיכום ספר נחמד ולא יותר, לא מרגש כלל מבחינתי, לא מרתק ולא מושך. שווה קריאה למי שמתעניין מתוך אינרציה בספריו של בשביס. כך אני בחרתי את שושה, מכח הדחף שהעניק ״העבד״

» ביקורות נוספות של יהודה
» ביקורות נוספות על שושה - ספריה לעם #246