היחיד מסוגו בארץ, פשוט.
כל מי שאחז בימי חייו עיתון כלכלי או שמע מהי ריבית יעריך את הספר. הכשרתי את עצמי להשיג כסף אך לא להחזיק כסף, כעת מבין זאת.
כיום בשפת הקודש לא ניתן למצוא ספר יחיד שיסקור בשיא הפשטות והעממיות את רובו ככולו של שוק ההון, החל מחישוב מדד כולל מתן דוגמאות, סקירת סוגי המדדים הקיימים, מבנה הבורסה הישראלית, הבנקים החברים בה.
ההבדל בין מק"מ לפק"מ - כל כך פשוט להבנה והמידע כל כך נגיש, עלול לחסוך לנו מאות שקלים ומעלה בשנה, אך יחד עם זאת לא נכלל בתכנית הלימודים של אף תיכון...
פרק המכאניקה של עולם ההשקעות מוסיף המון לתמונה הכוללת של שוק ההון הישראלי, הפרק מסייע להבין מהי חשיבות השפעת הגורמים הזרים על מצב הבורסה בארצנו הקטנטונת.
בפרק ג קצת מתמקצעים, אז רוכשים בשפה פשוטה את כללי האופציות, אג"ח, מק"מ ועוד. והכל כל כך הכרחי. כך גם לגבי המבוא הפשוט לחשבונאות.
כאמור ייחודיות הספר היא שאין עוד אף ספר דומה בישראל של היום. מעבר לכך הסופר ביקש לפשט את השפה והוסיף דוגמאות.

יחד עם זאת אציין שהכתיבה לעתים דחוסה וצפופה בנתונים, ויש להתרכז ולקרוא היטב משפטים מסויימים, לפעמים אף לחזור עליהם כדי להבין את מלוא המשמעות. משפטים אחרים נותרים סתומים גם לאחר קריאה חוזרת. בנוסף הייתי שמח אם הכותב היה מוסיף עוד דוגמאות, תרגילים לפיתרון עצמאי של חישובים פשוטים אך הכרחיים, טבלאות ותרשימי זרימה במקום טקסטים שוטפים, מעבר לתשימים הנהדרים ולדוגמאות ההכרחיות שנמצאות.

זהו ספר חובה, כמבוא כולל לשוק ההון. הספר חיוני עבור כל מי שהשיג והחזיק שקל בחייו.

כעת לא ניתן להשיג את הספר מלבד בכמה ספריות ציבוריות, הוצאת מודן הפסיקה להדפיס. אני מאמין שהסופר קיבל כל כך הרבה פידבקים מעודדים ברובם המכריע על המהדורה הראשונה כך שמעוניין לשפר את כתיבתו לקראת הוצאה מחודשת, מורחבת ומשופרת.
כעת מתחיל קריאה שנייה.

למה מעולה? הצגת המציאות האחרת באופן כל כך פשוט ישיר ונגיש. המציאות האחרת עבור שכיר שכמותי היא מציאות של השקעה, או לפחות חשיבה בכיוון של יצירת מצב המניב רווח. והכל כל כך חדש עבורי שזה פשוט מכעיס.
מאז שאני זוכר את עצמי דחפתי למציאת מקצוע בטוח, שיכלכל אותי כמה שיותר שנים, בנוחות מירבית, תוך סיפוק היצר האינטלקטואלי וכמובן שיאפשר רמת מחייה מסויימת.

כעת לאחר שרכשתי מקצוע יציב ומכובד אני שם לב לכך שבעצם תמיד אאלץ לעבוד למען הכסף, אני מניע את כח הקנייה שלי, רק אני. במילים פשוטות אני מדמה את עצמי לשתיל קטן וירוק, שתלתי את עצמי, השקעתי בעצמי שנים של למידה אינטנסיבית וסכומי כסף לא מבוטלים גם מבחינת הכסף הפוטנציאלי שיכלתי להרוויח אם הייתי עובד במקום ללמוד. כיום כבר עץ יציב שעדיין ממשיך להתפתח מקצועית ושואף לגדול. מתחיל להניב פירות, לקראת התמחות רפואית. אבל מדוע לעזאזל לא חשבתי לשתול עוד עצים במקביל? כל פרנסתי היום תלויה בפירות שרק אני עצמי מניב. שום דבר מעבר לכך. אז נכון, לפעמים אני חוסך ומקבל ריבית מסויימת אך היא בטלה בשישים יחסית לעלויות המחייה, ושוב הכל תלוי אך ורק בי. ומה אם ארצה לנוח לרגע? לצאת לשנת שמיטה?.

כעת אני מבין היטב שקיימת מציאות אחרת, קשה מאוד אך אפשרית, של יצירת משאבים רבים במקביל שינבטו ויצליחו אף להניב פירות יום אחד. אני אהיה הגנן, לא עץ בגן. אני אדאג ואטפח את הנכסים שלי (נכס מלשון מכניס - לכיס).
תמיד ידעתי על קיומה של אפשרות זו אך לא היתה לי המוטיבציה, בגרות, או אפשרות להביט לתוכה. הספר מאפשר את ההסתכלות הזו לאופן ההתנהלות של המציאות האחרת.

נכון ט. קיוסאקי מציע הרבה טקסט שלעיתים אף מכעיס, לעתים נדמה כ far fetch. ייתכן שאני סתם עוד לקוח שרכש את סיפרו בדומה למיליונים אחרים? אולי זו סתם כתיבה חסרת תוכן שנועדה רק להעשיר את הסופר? אולי לא היו לו הורים אלה עשירים ועניים.
אבל לא כך, ברובו הספר מעודד חשיבה יצירתית מאוד, מעודד פריחה אישית ומיקסום פוטנציאל שכלי. עבורי הכתיבה נשמעה מאוד כנה. אמירות בסגנון רכוש חברים עשירים כי הם יוכלו לייעץ לך באופן הנכון ביותר נשמע כמובן מאליו, אני זוכר שאת מרבית הלימודים העברתי כשאני מתייעץ תמידית עם בוגרי השנה מעלי. תרום כדי לקבל חזרה. עניים רוכשים מוצרים על חשבון המשכורת במקום לרכוש בעזרתה נכסים. כולם אומרים שלא תוכל לעשות זאת אך מישהו תמיד עושה זאת בכל מקום ובכל זמן. את המותרות רוכשים בסוף ולא בהתחלה. שלם קודם לעצמך. נצל ושוב נצל את מקסימום היכולת השכלית שלך, קרא ספרים רלוונטיים, צפה בראיונות, קבל השראה מהאנשים הנכונים...
הספר נשמע כנה, ניתן לביצוע - כלומר אם לא אתעשר לפחות אדע שקיים מסלול אחר לחיים הנורמטיבים הממוצעים אותם אני חי. ממשיך לספרים הבאים: איי קיו פיננסי וגם סוגי הרביעים בקש פלואו.

נדמה שקיוסאקי יכל לכתוב באופן יותר מסודר. הטיפים והלקחים מפוזרים לחלוטין לאורך הספר, יש לשלות אותם מהפיסקאות. מה שמקשה על הסקת המסקנות הפרקטיות אפילו עוד יותר. יש מי שיאמר שאינו מכווין פרקטית.
מצד שני כך הכתיבה יותר אמינה ושוטפת וממילא עוצמתו של הספר לא בהוראות הפעלה של 1...2....3.....אתה עשיר, אלא בקריאת תיגר על חיי הקורא תוך כדי מתן דוגמא.

ניסיתי לקרוא את הספר לפני כעשור אך הפסקתי באמצע ולא הפנמתי את מסריו. את הספר ינצל היטב מי שיתעקשו איתו על קריאת הספר בגיל צעיר וגם מי שהגיע לשנות השלושים שלו.
לא אכעס אם לא אתעשר כמתואר בספר, אך אכעס אם לא ארתום את יכולת הקריאה שלי לספרות הנכונה בזמני הפנוי ואם לא אפתח את מחשבתי לכיוונים חדשים

מיוחד בסגנון של אתגר קרת אך בוסר בהשוואה אליו. פנטזיה על גבול המשאלה. דימיון עשיר מתפרץ בספרו הראשון של אופיר טושה גפלה - הסופר בעל השם המאוד מוזר שחיבר ספר מוזר אף יותר. הקירבה לספר תודגש כלפי מי שאיבד קרוב או אדם חשוב אחר. אופיר פותח את הספר בתיאורים שנדמה שנלקחו ממרכז תל אביב, תיאורים שכיחים של רחוב ואנשים אך שמות הגיבורים לא מזכיר את ישראל כל כך.
העטיפה מרשימה ומאוד קשורה לספר ובכלל.
עץ החיים - עץ גנאולוגי משפחתי, בעל ענפים שנושרים ואחרים צומחים, חלק אף ניתלשים בעודם צעירים או סתם טרם זמנם. העלילה עוסקת בסופר בשם בן, שאשתו ניפטרה כשנה טרם התאבדותו.
שנה שלמה עבד על כושרו הפיזי כדי להכין את עצמו למפגש אם אשתו בעולם האחר, נשמע שידע לאיזה כיוון מסתובב הגלגל בעולם שכולו טוב. התאבד ביום הולדת, הגיע והתחיל לחפש. בדרך פגש את כל הענפים שקדמו לו, שניתלשו, שנשרו. אלה שניתלשו מוסיפים רובד מסקרן - מי תלש ולמה?

מיוחד ומושך, מצית את הדימיון. מוצג באופן יפה ואמין, ללא שום אזכרת שם האל או מלאכים, ללא גיהנום או גן עדן, פשוט עולם אחר. אוטופיה.
נהנתי מאמינות הכתיבה, הדימיון העשיר ואופן הצגת החיפוש של הגיבור, בעצם רומנטיקה שזורה במוות. אך לא בייסורים. מי לא יקנה?
היופי והשמחה שזורים יחד עם זאת בכאב ועצבות האנשים שנפלו לתרדמה, צמחים בבתי חולים, אלו שתלויים בין כאן לשם. להם ייעד הסופר תפקיד מיוחד. כך גם לא חס על הצוות הרפואי שמוצג שם כמי שמעודד את ההליכה קדימה.
דמויות הזויות מצטרפות, העלילה לא פשוטה ומשמימה, כל דמות מוסיפה לתבשיל.
לא ניתן להתעלם משימחת המפגש המהול בעצבות איומה בין הענפים שהצטברו בעולם האחר, וישנם הרבה.
נהניתי מהשונות, העושר ואמינות הכתיבה. הסופר הצליח להצית את דמיוני ולהציג אלטרנטיבה יפה לעולם הבא אם בכלל
ממליץ.

כתיבה יפה ומדויקת, נראה שהסופר מבין היטב במשפט, בהתנהלות בתי משפט ובדקויות רלוונטיות. מבחינת מותחן לא הייתי ניסחף ומכתיר את סקוט טורו כמלך המותחנים המשפטיים אך כן כמו שאמרתי אני זוקף לזכותו כתיבה מדוייקת של מי שמבין בבתי משפט ובסובב אותם. הכל מתחיל בעצם בבגידה, מבוגר שבוגד באשתו עם מי שיכלה להיות הבת שלו. פשוט.
תיאורים יפים, כתיבה עשירה ומכובדת, שפה גבוה שמתאימה לאווירת הספר.
ואז מסתבר שאישתו איבדה את חייה לאחר נטילת גלולות כלשהן- רצח או התאבדות? הסיפור מושך, המניעים לרצח לא ממש ברורים כשהמניעים להתאבדות נראים בהירים יותר. הכל מסתבך כשהבחורה הצעירה מתאהבת בבנו של אותו אחד עימו בגדה. סרט.
המבוגר הבוגד הוא בעצם שופט, כשהוא מזומן לבית משפט כחשוד הוא בהחלט יודע כיצד לענות ולהתנהל, מה שמעיד על מומחיות הסופר בתחום.

הספר מושך בקריאה, מעורר חשק לקריאה איטית מאוד, אולי על כוס קוניאק, כשמסביב ריהוט עץ מהגוני כבד, אווירת בית משפט. הקריאה הייתה איטית ונמשכה על מספר חודשים. ממליץ למי שמעוניין בספר כבד אך מושך, רהוט וממש לא קופצני. תיאור חייו של התובע המחוזי רק הוסיף.

אין משפטים פשוטים. כל משפט משמש לתיאור הדמות : הלבוש שלה, המבט שלה, הלך הרוח שלה, מחשבות, לאן עיניה מכוונות, מה היא רואה במודע ובתת מודע ומה היא מרגישה כלפי מה שרואה. מי הם האנשים המקיפים אותה. אף משפט לא כולל פחות מחמש או שש עובדות.
אין משפטים פשוטים.
שייבון מתקמצן בנקודות סוף משפט אך פזרן בפסיקים.
בקריאה ראשונה חייב להודות שהלכתי כמעט לגמרי לאיבוד בממלכת הכוזרים, הביטויים והמשפטים החידתיים של הסופר.
אני לא מוותר, חש שיש הרבה מעבר, שהסופר השקיע בעבודת מחקר חריפה ויוצאת דופן בכתיבתו.
מצדיק קריאה שנייה.
בעצם ספר שמחייב קריאה שנייה כדי לחוות ולהבין אותו כבר מסגיר את הביקורת כלפיו.
סיימתי ומיד מתחיל קריאה נוספת. לאחר כעשרה עמודים שם לב ליופי שכתיבה. עוד תעודכן הביקורת אני מניח

אם היה הופך לסרט הייתה הגבלת צפייה לגיל 14 או 18. מחריד ומזעזע, ספציפית ההגבלה הייתה על רקע תיאור נרחב של אונס קבוצתי, ממש עד לרמת הפרטים המסוייטים הקטנים.
בעצם סאראמאגו (האנטישמי סתם בלי קשר לביקורת) מציג את המבוא לקריאת הספר ״הדרך״. מתאר בלשון עשירה ובשפה ציורית מצויינת את התפשטות העיוורון הלבן בו אנשים מתעוורים ללא סיבה ברורה במהלך שמתאים למגיפה. עיוורון לבן כיוון שהמתעוורים רואים רק אור לבן ולא מחשיך עולמם, אפילו העדשה והקרנית הופכות לבנות. רק אישה אחת לא מתעוורת ומתארת את הזוועה לקורא.
כולם מאבדים צלם אנוש, היצרים הבסיסיים של אכילה-שתייה-שינה משתלטים על כל חלקה טובה, וכמובן מתוארת בהרחבה הסוגיה של עשיית צרכים במקום סגור או פתוח בו כולם מפרישים את הצרכים בכל מקום בו הם רוצים, הרי לך תמצא שירותים ובכלל מי רואה אותך? וסאראמאגו אינו חוסך בתיאורים מדויקים. לעתים נידמה שעיוורון הולך יד ביד עם דלקות מעי, ואולי זה רמז לאופי המחלה?.

הספר כתוב בשגיאות פיסוק גסות להחריד שכבר מזמן הפכו לסימן ההיכר של סאראמאגו. לעיתים מאלצות לחזור על שורות מסויימות כדי להבין מי אמר מה ולמי. אבל הפיסוק השגוי מוסיף לזרימת העלילה.
חיסלתי את הספר ביומיים. מושך.
למה? כיוון שהראייה היא חוש מרכזי וקריטי, ספר אחר שהיה יכול להיקרא ״על המישוש״/ריח/טעם... לא היה זוכה לאותה תשומת לב. באמצעות הראייה ניתן להרחיק לכוכבים.

מעניין ומושך, מזעזע היזהרו. לא מאתגר כל כך פילוסופית את המחשבה אבל בהחלט גורם לתהות. דמיינו את עצמכם נמשכים וצופים בסרט איום, נפגעים אך ממשיכים לצפות. עד הסוף ממש שואלים את עצמכם "מה יוצא לי מזה?".

בדומה לספרים רבים אחרים לא הייתי מפסיד אם לא הייתי קורא אותו ולא אגזים ואומר שייצאו מופסדים בעלי לב חלש ורגיש.

חשבתי ש״שושה״ יזכיר ולו במעט את ״העבד״ לאחר כחמישים עמודים התבדתי.
בשביס בכתיבתו כאילו בז לחלוטין ליהדות הישנה של החסידויות השונות, הדת הצרופה, חדרי הלימוד, אורחות החיים בכלל. אין אף מילה ברורה שפוגעת אך התיאורים לא מותירים ספק.
צוציק שגדל בחדר בוארשה, בן לרב הרובע, הופך למתמרד ומבולבל. משהו בסגנון הדתלש״ים ואף הרבה מעבר. אין שום/כלום/אף תיאור שמזכיר את חמימות היהדות, נאדה. אפילו אימו ואחיו מתוארים כספר עתיק לא מעודכן, שנקרא ודופדף עד שהפך כל כך מרופט, כאילו מעולם לא איבקו אותו. סתם פג תוקף. היהודי המתפקר לעומתו מוצג בהרחבה אך גם הוא לוקה, כך למשל מתוארים מספר מצבים של שיחות פילוסופיות להחריד בין אותם חברים של הגיבור שממש אבל ממש לא מובילות לשום מקום מלבד מעט תיאורים על מין, אהבה לנשים נשואות ואף חלוקה של אותה נשואה למספר גברים, בשם הפתיחות והקדמה.
הספר תופס צורה ברורה בעמוד מאה, שושה מוצגת כמפגרת בשכלה ולא מפותחת בגופה בדיוק כפי שמנסה בשביס להציג את היהדות הישנה ממנה שושה אינה מרפה במעשים ובדיבורים. נזכרת ומספרת ללא הרף את קורות המשפחה.
התמונה של בשביס חבוש כובע לבן, לבוש חליפה אמריקאית אופנתית מזכירה היטב את גיבור הספר, או לפחות את הנקודה אליה בשביס שואף.
האפילוג מסיים ועוטף את הספר היטב.
לסיכום ספר נחמד ולא יותר, לא מרגש כלל מבחינתי, לא מרתק ולא מושך. שווה קריאה למי שמתעניין מתוך אינרציה בספריו של בשביס. כך אני בחרתי את שושה, מכח הדחף שהעניק ״העבד״

נחמד מאוד, בסגנון של נסבו, קריא וזורם למרות שעמוס בשמות נורווגים קשים לשינון וחלקם אף דומים. אני כתבתי כל שם, תפקיד בעלילה, מספר עמוד בו הופיע לראשונה על הצד הפנימי של הכריכה. מאוד הקל על הקריאה לאחר מכן. ממליץ על הספר למי שאהב את אדום החזה, הכתיבה מורכבת, מאתגרת שכלית כראוי לספר מתח בו הכוכב הוא שוטר-בלש שאינו מלוקק.
העלילה מורכבת מאוד, מאתגרת כמו שציינתי. הניתוחים הפסיכולוגיים רק מוסיפים.
ההתקדמות לא מסובכת מדי, הסופר לא ביקש להקנות לספר טוויסטים מיותרים או להאדיר את הספר באמצעות כתיבה מתוסבכת. העלילה עקבית.
למי שקרא את אדום החזה לא יהיה קשה לחזות שגם הפעם נסבו פותר את העלילה במכה אחת, כך לפתע. מעמיס סימני שאלה לאורך כמאתיים עמודים ואז פשוט חותך. אך הפעם צפויה הפתעה נעימה, הפיתרון נדמה שהוצג במלה אחת. בחיתוך של עמוד או שניים, אך הוא מוצג שוב ואז שוב באור שונה בדיוק כפי שעולה בראשו של הארי הולה תוך כדי הבנת פרטים נוספים. נחמד מאוד ומקנה אמינות יתירה.
אישית הפריעו לי מספר סצנות אלימות מדי אם מבחינת רצח בדם קר או אונס וכד, למרות שמדובר במשפטים בודדים בלבד. דרך אגב את עניין תום וולר שנמשך מאדום החזה כדאי לנסבו לפתור כיוון שכל עיכוב הופך את הארי, את ביאטה החמודה ואת נסבו בעיקר, לטיפשים מדי או סתם נאיבים וזה מזיק.
לסיכום- ליצור מפתח שמות, לזרום עם העלילה, היא נפתרת באלגנטיות יחסית. ממליץ

מבולבל. במילה אחת, בשתי מילים ויותר הסופרת לא הצליחה לשחזר את ההרגשה הנהדרת שהתלוותה לספר הראשון. אז הכבש ביטא את עצמו בתמימות וזה השתקף נפלא בטקסט ובהתקדמות העלילה אלא שכאן בספר ההמשך הסופרת מנסה ליצור מתח ומסתורין אך יוצרת בלבול מוחלט. הקורא לגמרי לא מצליח לרדת לסוף דעתה של הסופרת. מלבד זה לכל דמות אנוש או כבש הצמידה שם וגם כינוי, והבלבול חוגג. אין שום מסתורין אלא יש חוסר סדר, לא הבנתי את שרצתה לבטא, לא זיהיתי במי תלתה את החשד, לא הבנתי במי אני אמור לחשוד וכו. בסוף, תוך מספר עמודים קטנטן פתרה את כל העלילה. די בחייך! הבדל תהומי יחסית לספר הראשון שעליו אני ממליץ בחום רב.
שני כוכבים על הרעיון ותו לא.