ביקורת ספרותית על אגוז של זהב - [כריכה קשה] מאת לוין קיפניס
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 9 ביוני, 2011
ע"י אלון דה אלפרט


****


"אגוז של זהב" שייך, עם כל הכבוד ללוין קיפניס, לז'אנר "ספרי הילדים המחורבנים של המאה העשרים", יחד עם "הדבון לא-לא" הידוע לשמצה.
יהלי קיבל אותו מתנה מהגן, דווקא כחלק מאחד הפרוייקטים המצויינים והנפלאים של משרד החינוך - שנקרא, נדמה לי, "מדף הספרים שלי - ובו הם מקבלים מדי חודש ספר במתנה. משהו שאמור להיות ספרות מופת לילדים. הספרים ברובם טובים - "כובע קסמים" הנהדר של לאה גולדברג, "אין אריות כאלה" המצחיק של אמי רובינגר, ועוד.
אבל "אגוז של זהב"?! וואט דה פאק? נראה לי שעל האחראי/ת על בחירת הספרים נפל על הראש ספר עבה במיוחד.
הסיפור, נאיבי, מטופש, ומיוחד לחג הפסח מספר על גדי ונועה, אח ואחות, עניים מרודים, שלפני חג הפסח הם עצובים מאוד כי לכולם קנו בגדים חדשים ולהם לא היה. מה עשו? היו עצובים! ואז בא איש זקן (נחשו מי) ונתן להם אגוז של זהב. למה? ככה. אין סיבה. כי זה לא היה הוגן כנראה. ואז האגוז נפל, והם רדפו אחריו (במשך ארבעה או חמישה עמודים!) עד שהוא התגלגל לתוך בית, שבו היו, הפלא ופלא, בגדים חדשים בדיוק במידה שלהם! לא האמנתי! וגם לא גדי ונועה! הם היו מאושרים! וכתבו מכתב תודה לסבא החביב! ואז לא ידעו את הדרך הביתה (מפנה דרמטי מפתיע). הו לא. איך זה שסבא לא חשב לשים להם בכיסי הבגדים החדשים אייפון עם ג'י.פי.אס.? אבל האגוז הפלאי חזר והתגלגל (חמישה עמודים) עד שנפגשו בחזרה עם אמא ואבא שלא תאמינו, אבל דאגו מאוד, למרות שהם היו עניים, אבל מיד כששמעו את הסיפור הבינו שהסבא החביב היה אליהו הנביא. אם מאי ויהלי היו חוזרים הביתה יום אחד עם בגדים חדשים ואומרים שסבא חביב נתן להם אותם, אתם יודעים מה הייתי חושב. בקיצור, היין נשפך כמים, והסיפור נגמר.

מוסר השכל: ₪#$R??!

ערך מוסף: #@$?!F0



***
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בלו-בלו (לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
אהבתי! לפחות לא זרקו עליהם סירים ומחבתות כשהם איבדו את הדרך הביתה...
יפעת (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
בזאת אנחנו מסכימים :)
אלון דה אלפרט (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
גם אני מאוד אוהב ספרי ילדים אבל כמו בספרות למבוגרים בדיוק - יש כאלה שהם כל כך טובים ויש בהם קסם כלשהו, אפילו אם אין בהם כמעט עלילה או רגש או מוסר השכל, ויש גם כאלה שחבל להשחית עליהם זמן יקר עם ילדיך.
יפעת (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
אתמול הייתי בצומת ספרים וככה סתם ניגשה אלי מישהי עם ספר ילדים ביד כדי לחלוק את הקסם שבו :)
אני דווקא מאוד מאוד אוהבת לקרוא ולהקריא ספרי ילדים. אני חושבת שהחכמה והקסם שבהם ניתנים להערכה רבה יותר דווקא מבוגרים.
גם אם לא, ספר טוב הוא ספר טוב, לא משנה מאיזה ז'אנר (או סוגה, אם להשתמש בעברית מצוחצחת:))
אוהבת לקרוא (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
אני גם זוכרת אותו מפרפר נחמד! בתור ילדה משום מה נהנתי ממנו שם. היום אני לא מבינה מה מצאתי בו. כנראה יש סיבה שספרים מיועדים לילדים ולנו בתור מבוגרים קשה להסתכל עליהם באותה דרך. בגלל זה אני לא מבקרת פה או נותנת ניקוד לספרי ילדים
יפעת (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
אני זוכרת את אפי בן ישראל מספרת את הסיפור בתכנית פסח של פרפר נחמד, כך שיש לי פינה חמה בשבילו.
נכון, זה סיפור על נס ותו לא, אבל ילדים לפעמים צריכים ניסים ולמען האמת, גם אנחנו, המבוגרים צריכים. נס טוב כזה, לא שיפוטי, שמגיע רק כי צריך אותו.

ובלי שום קשר, הייתי עדה לשיחה של שתי ספרניות שדיברו על כך שגם לרשימה הזו (באופן מאוד מאוד מפתיע) נכנסו טעמים כלכליים.
הלל הזקן (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
LOL גדול ! כעת לך על "הביצה שהתחפשה" ואתה מסתבך סופית עם היורשים של קיפניס...:)
עמיר (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
נשמע מטופש להפליא לצערי, נתקלתי בגרועים יותר (למען האמת, הרבה יותר גרועים). מסוג הספרים ששמים על מדף גבוה ומקווים שהילד ישכח מהם. באופן כללי, מוטב לא לתת למשרד החינוך להתערב לילדים שלנו במדף הספרים.
אלון דה אלפרט (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
חמדת חביבתי - ככה אני כותב. גם עם מילים נוראיות. זה מתאר את איך שאני מרגיש בצורה המדוייקת ביותר. אני מסכים ש"מחורבנות" זה סופרלטיבי מדי, אבל "לעזאזל" לא מצליח להשתוות ל"וואט דה פאק", לצערי.
אלון דה אלפרט (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
yaelhar - זה אפילו לא "צדיק וטוב לו". זה פשוט שני ילדים עניים שקיבלו נס לפסח - לא בגלל שהם צדיקים, נחמדים או עשו מעשה טוב. סתם. אולי זה משהו, אבל אני כבר לא מוצא עניין במעשיות צדיקים. עברנו את זה. זה אפילו לא קצת אינטיליגנטי, ובעיניי, חבל על הזמן.
חמדת (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
למה להכניס המילים : מחורבנים ו-וואט דה פאק? בביקורת ספרים ? אתה אמור לכתוב לא כמו שאתה מדבר .
yaelhar (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
לא מכירה את הסיפור אבל לפי התאור נראה שהוא שייך לז'אנר "צדיק וטוב לו" שיש הנוטים - גם היום - לחנך ילדים לאורו. התפיסה שילד קטן - אפילו בן ארבע - הוא אדם חושב למרות קוטנו - מחלחלת רק לאחרונה לחינוך ילדים. והספרים מהז'אנר הזה הדגישו את המסר (בחרוזים!) ולא את ההיגיון.
dushka (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
לפני שבועיים קניתי במבצע את סיפורי התנ"ך מעובדים ע"י לוין קיפניס ואחרי שעה החזרתי אותו ולקחתי ספר אחר, כך שהיחס שלי לקיפניס אמביוולנטי. הבת שלי מתה על הסיפור הזה (אם כי הייתה מעדיפה שילוב צבעים שונה בין נעלי הלק המבריקות והשמלה) היא נורא אוהבת את אליהו ולא רק כפותר בעיות אקססוריז וגם את האיורים שנראים קצת כמו אילה של הבחור מהתחנה המרכזית שמצייר לפי צילומים משפחתיים. בגירסה הישנה, שלי, קראו לילדה פועה. פרט לשינוי השם, רוח הזמן קצת פסחה על הסיפור הזה (סבל עני? יצאו לשחק באגוזים?) הנס ליחו? לגבי פרויקט הספרים- אני מסכימה שהוא מבורך למרות אקלקטיותו.
איילת (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
אין לי דעה נחרצת בעניין.. אבל אולי יש משהו מנחם בכך שקיימת דמות אבהית וטובה כמו אליהו הנביא, שדואג לאנשים במצוקה, ושקורים ניסים.
אלון דה אלפרט (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
לא, אני מצטער. חוץ מלהיות טמבלים מסכנים הילדים האלה לא עשו כלום. הסיפור הזה הוא כל כך גרוע בכל פרמטר, שחוסר מוסר השכל זאת הבעיה הכי קטנה שלו - לא רק זה, אלא שמוסר ההשכל שלו הוא שלילי - חינוך לפסיביות ולציפיה שנס יוציא אותך מהמצב המבעס והבלתי מוסבר שלך. ועוד נס מתמשך שמוציא אותך למסע בלי סיבה. גם ילדים בני ארבע הם מספיק חכמים בדרך כלל בשביל להבין מסרים פשוטים, ואפילו מוסר השכל לא-ישיר. אגדה זה אחלה, וגם אליהו הנביא - אבל אפילו שמלת השבת של חנה'לה, סיפור ארכאי ותמים - נותן איזה משהו נוסף על גבי הסיפור הבסיסי, עזרה לזרים למרות הסיכון להפסיד משהו. כאן פשוט אין כלום.
יפעת (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
אלון, הביקורת שלך מושחזת אני קצת יכולה להבין אותך, אבל בכל זאת... מעדיפה את הצד התמים של הסיפור הזה שבכלל לא מזכיר את הדובון לאלא. סיפור יפה על נִסים של פסח. ברור שהילדים צריכים להבין שמדובר באגדה. אבל בּׁא ניתן להם להמשיך להיות ילדים ולהאמין בגרסת הפסח הכשרה של סנטה.
איילת (לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
LOL! אהבתי. נראה לי שהוא פשוט רצה ללמד את הילדים על אליהו הנביא. אמנם זה לא ממש מוסר השכל, אבל אולי זה גם משהו.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ