“**** "אגוז של זהב" שייך, עם כל הכבוד ללוין קיפניס, לז'אנר "ספרי הילדים המחורבנים של המאה העשרים", יחד עם "הדבון לא-לא" הידוע לשמצה. יהלי קיבל אותו מתנה מהגן, דווקא כחלק מאחד הפרוייקטים המצויינים והנפלאים של משרד החינוך - שנקרא, נדמה לי, "מדף הספרים שלי - ובו הם מקבלים מדי חודש ספר במתנה. משהו שאמור להיות ספרות מופת לילדים. הספרים ברובם טובים - "כובע קסמים" הנהדר של לאה גולדברג, "אין אריות כאלה" המצחיק של אמי רובינגר, ועוד. אבל "אגוז של זהב"?! וואט דה פאק? נראה לי שעל האחראי/ת על בחירת הספרים נפל על הראש ספר עבה במיוחד. הסיפור, נאיבי, מטופש, ומיוחד לחג הפסח מספר על גדי ונועה, אח ואחות, עניים מרודים, שלפני חג הפסח הם עצובים מאוד כי לכולם קנו בגדים חדשים ולהם לא היה. מה עשו? היו עצובים! ואז בא איש זקן (נחשו מי) ונתן להם אגוז של זהב. למה? ככה. אין סיבה. כי זה לא היה הוגן כנראה. ואז האגוז נפל, והם רדפו אחריו (במשך ארבעה או חמישה עמודים!) עד שהוא התגלגל לתוך בית, שבו היו, הפלא ופלא, בגדים חדשים בדיוק במידה שלהם! לא האמנתי! וגם לא גדי ונועה! הם היו מאושרים! וכתבו מכתב תודה לסבא החביב! ואז לא ידעו את הדרך הביתה (מפנה דרמטי מפתיע). הו לא. איך זה שסבא לא חשב לשים להם בכיסי הבגדים החדשים אייפון עם ג'י.פי.אס.? אבל האגוז הפלאי חזר והתגלגל (חמישה עמודים) עד שנפגשו בחזרה עם אמא ואבא שלא תאמינו, אבל דאגו מאוד, למרות שהם היו עניים, אבל מיד כששמעו את הסיפור הבינו שהסבא החביב היה אליהו הנביא. אם מאי ויהלי היו חוזרים הביתה יום אחד עם בגדים חדשים ואומרים שסבא חביב נתן להם אותם, אתם יודעים מה הייתי חושב. בקיצור, היין נשפך כמים, והסיפור נגמר. מוסר השכל: ₪#$R??! ערך מוסף: #@$?!F0 ***”

“ספר מעניין”

“**** "אגוז של זהב" שייך, עם כל הכבוד ללוין קיפניס, לז'אנר "ספרי הילדים המחורבנים של המאה העשרים", יחד עם "הדבון לא-לא" הידוע לשמצה. יהלי קיבל אותו מתנה מהגן, דווקא כחלק מאחד הפרוייקטים המצויינים והנפלאים של משרד החינוך - שנקרא, נדמה לי, "מדף הספרים שלי - ובו הם מקבלים מדי חודש ספר במתנה. משהו שאמור להיות ספרות מופת לילדים. הספרים ברובם טובים - "כובע קסמים" הנהדר של לאה גולדברג, "אין אריות כאלה" המצחיק של אמי רובינגר, ועוד. אבל "אגוז של זהב"?! וואט דה פאק? נראה לי שעל האחראי/ת על בחירת הספרים נפל על הראש ספר עבה במיוחד. הסיפור, נאיבי, מטופש, ומיוחד לחג הפסח מספר על גדי ונועה, אח ואחות, עניים מרודים, שלפני חג הפסח הם עצובים מאוד כי לכולם קנו בגדים חדשים ולהם לא היה. מה עשו? היו עצובים! ואז בא איש זקן (נחשו מי) ונתן להם אגוז של זהב. למה? ככה. אין סיבה. כי זה לא היה הוגן כנראה. ואז האגוז נפל, והם רדפו אחריו (במשך ארבעה או חמישה עמודים!) עד שהוא התגלגל לתוך בית, שבו היו, הפלא ופלא, בגדים חדשים בדיוק במידה שלהם! לא האמנתי! וגם לא גדי ונועה! הם היו מאושרים! וכתבו מכתב תודה לסבא החביב! ואז לא ידעו את הדרך הביתה (מפנה דרמטי מפתיע). הו לא. איך זה שסבא לא חשב לשים להם בכיסי הבגדים החדשים אייפון עם ג'י.פי.אס.? אבל האגוז הפלאי חזר והתגלגל (חמישה עמודים) עד שנפגשו בחזרה עם אמא ואבא שלא תאמינו, אבל דאגו מאוד, למרות שהם היו עניים, אבל מיד כששמעו את הסיפור הבינו שהסבא החביב היה אליהו הנביא. אם מאי ויהלי היו חוזרים הביתה יום אחד עם בגדים חדשים ואומרים שסבא חביב נתן להם אותם, אתם יודעים מה הייתי חושב. בקיצור, היין נשפך כמים, והסיפור נגמר. מוסר השכל: ₪#$R??! ערך מוסף: #@$?!F0 ***”

“ספר מעניין”