****
ביוגרפיה של סופרים, היא תמיד ז'אנר שכמעט אין לו מבקשים. הרכלנים המקצועניים מעדיפים לנצל את כישורי המעקב וחוויית הריור לאיד, לכוכבים שהכישרון שלהם הוא מטבוליזם פעיל וחלוקת מולקולות מאוזנת. חובבי הספרות והדעת, מעדיפים כבר את הדבר בעצמו, את הספר ולא את הסופר. מי שנשאר, זאת קבוצה מצומצמת של רכלנים לשעבר, או של סופרים לעתיד.
אם תרצו דוגמה טובה של אחד כזה, יש לי - חיים באר. האיש שכתב את קובץ הרכילות 'גם אהבתם גם שנאתם' האיש שהרחיק לכת ויצא ל'מסעותיי בעקבות ספרים'. בקיצור, האיש שלימד אותי, שכאשר רוצים להבין סיפור, צריכים להכיר את המספר.
לאחר שגמעתי את סיפורי הסופרים של באר, נטלתי לידי את הרומן 'אל מקום שהרוח הולך', אלא שכדרכי, לפני הקריאה, ירדתי לבדוק את הביקורות של חברינו המלומדים. אם לסכם, הרבה בלבול ותחושה של חוסר הבנה. בצדק.
אלא שכאמור, כבר לימדנו באר, שכשנרצה להבין, עלינו לערוך היכרות קצרה עם המסביר.
בעידן ויקיפדיה הכול הרבה יותר פשוט. לחיצה אחת תגלה שבאר, הוא בעצם רכלובסקי, והחינוך דינקותא, ממש תורני. מי שהתאמץ עוד קצת וקרא מעט בכתביו גם יודע שבאותן שנים היה באר שומע בשקיקה ילדית סיפורי חסידים מהמו"ס החרדי ר' אברהם רובינשטיין הירושלמי. אם להיות חיים באר בגרוש, את ההסבר אנחנו צריכים לחפש אי שם במקום שרוחו של הנער חיים רכלובסקי היתה הולכת.
כשרק התחלתי לקרוא את הספר, הבנתי עד כמה צדקתי באבחנתי, לפחות במקרה הזה. היצירה של חיים, פשוט מפעימה, בידע, בתחקיר, ובתועפות החומר שהאיש הזה אוצר במוחו. אלא שכאן בדיוק הבעיה, באר חקר את הסיפורים ושכח לחקור את המספרים.
מסתבר, למרבה האבסורד, שהתמונה האידאליסטית של האדמו"ר, כפי שהיא מצויה בתודעת של שומע-לקחי-ליפא-שוואגער, או של קורא-ספרות-חסידים-קדומה, ממש לא קשורה לתמונה ריאלית של אדמו"ר חי ובועט במציאות. סיפורי קפיצות-דרך ושידוד-מערכות, לא ממש מצטלמות טוב בסרט, ולא ממש מתאהבות ביפת תואר אמריקאית.
וכאן בעצם היתה החוויה שלי - ואל תנסו ללכת בעקבותיי ולחקור את הביוגרפיה שלי... - במהלך כל הקריאה. היטלטלתי בין הנאה מדיוק ראליסטי ומאבחון צולף, לבין ריחוף לעולם עתיק עתיר בסמלים וכינויים. לרגע מתגלה לי סופר חד ומעמיק, ולרגעיים מתכסה העיתונאי ומתגלה סופר בדיון שנוסק לו אל הר טיבטי וקצת מאבד נשימה.
ניואנסים חסידיים עמוקים, של יחסי אדמו"ר - נדיב-חצר, מוכרות לו להפליא, כך גם יחסי אדמו"ר - אדמו"רית, ובכלל יחסי הכוחות בעולם החרדי הפנימי, כמו הבדלי המנטליות בין חסידי ארץ הקודש לאלו מחו"ל שדוברים אנגלית וראו מגזין או שנים בחייהם. על האמונה האדירה, שלרגע לא נסתרת, ואל הנטייה לאפל ולמיסטי. הכל כמעט מדויק.
אלא שאז, מתחיל הסופר לעשות שימוש ברוב הידע שלו, מבלי לדעת שזהו ידע שבתוכו יכולה חצר חסידית שלמה לשחות ואף לטבוע. כמעט שאין בנמצא אדמו"ר בזמנינו, שכל כך הרבה סיפורים מבית חסידות לובלין שגורים על לשונו, כמו אלו ששוצפים מעטו של חיים, ודאי שלא הרצון וההעזה לעשות בהם שימוש. אצל חסידים, סיפור על רבי ממאה קודמת, הוא כזה שאפשר לראותו בלבד ואין להשתמש בו. כי הרי אין אנחנו מגיעים לקרסולי קרסוליו.
אם לסכם את ההמלצה, הספר עלול להיות חווייתי מאוד, בעיקר למי שיש בו קצת נגיעה למקומות הללו של חסידות, ובעיקר חסידות פולנית - שזה לא בדיוק ברסלב וחב"ד המוכרות. הוא גם עלול לסקרן את מי שאוהב מופע מטופש של אדמו"ר מתערטל.
אישית, כשסיימתי את הספר, לאחר שניערתי ממנו את כל הפנטזיות, חשתי שאני מבין עוד משהו שלא הבנתי על חוכמתה ומורכבותה של החסידות, ועל מה שהיא נותנת לנפש.