ביקורת ספרותית על הרהור על קילוף שעועית מאת וייסלאב מישליבסקי
ספר טוב

---

פה באתר נכתב שהתחלתי לקרא בספר לפני שלושה שבועות, זה כנראה נכון, "לקחתי את הזמן" (כמו שאומרים). כל יום קראתי בו אך התקדמתי לאט. בתחילה היו לי רגעים קשים וחשבתי לעצמי " מה הוא מבלבל במח"? המלל בספר לא פוסק לרגע, ומוזר להתלונן על זה בספר ובכל זאת זה המצב בספר הזה. אדם בשליש האחרון של חיו מדבר ומדבר ולא ברור אל מי. האם הוא מדבר אל אורח מסתורי? האם אל המלאך שבא לגאול אותו מחיו? ואולי הוא מדבר בכלל אל עצמו? מסכם את חיו, נזכר בטראומת ילדותו, בקשיי תקופת נעוריו, בחיו חסרי המנוח, באהבתו שלא מומשה? משפטים לארך הטקסט נרמזים על כל האפרויות כמתקבלות על הדעת אפילו, חשבתי לעצמי, היו רמזים לכך שכל הדמויות הגבריות העיקריות בספר הן אותו אדם עצמו. כמובן שככל שהתקדמתי בקריאה הספר עיניין אותי יותר ויותר. הוא מלא עד גדותיו הרהורים ותובנות של אדם "קטן" ובודד הנהדף בגלים עצומים של המלחמה והמהפכה כמו ענף שנשבר מעץ מנסה להאמין כמצווה "בעולם חדש וטוב" ולא יכול בגלל המציאות שהוא חווה. בהרהוריו אין כמעט נושא שלא זוכה לשאלה והתייחסות,( תשובות- על הקורא למצוא לבד, אם כי מענין מאד ולפעמים גם מפתיע לשמוע את דברי הדובר).ענייני חיים ומות, בדידות, אהבה, משמעות הקיום, מקריות וכוונה, חלום ומציאות, דמיון מול קיום אותנטי (כפי שכתוב על כריכת הספר) ועוד עניינים קלים וכבדים שמעסיקים נפשו של אדם.
את הספר קראתי במינונים קטנים כי יש לתוכנו שיחרור מושהה. ולמרות שהיה לי קשה להשבות בסוף נשביתי לספר המוזר, הכל-כך יוצא דופן הזה ובמקום להעביר אותו הלאה הוא ישכון על מדף הנבחרים שלי.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על הרהור על קילוף שעועית