בבחירת ספרים בספרייה יש תמיד אלמנט של הימור. אפשר לבוא עם רשימה מוכנה, אבל אז סביר שהרשימה תיתקל במפח נפש, שכן הספר הזה מוזמן, ואלה בהשאלה, ואחרים לא נמצאים במלאי בכלל. עדיף אם כן, להגיע בלי ציפיות, ולחפש ספרים במקום. ואז, מה יש? מראה הכריכה הקדמית, הנכתב על הכריכה האחורית, המלצות הספרניות או מבקרים אקראיים. וזהו. לכן יצא שהקדשתי די הרבה זמן לקריאת כריכות אחוריות של ספרים, ואני יכולה לומר שמלחמת העולם השנייה מהווה כר נרחב מאוד לכמות ספרים גדולה, ממגוון סוגות. בתוך מלחמת העולם השניה, יש מקום נכבד בפני עצמו לספרים העוסקים בזווית של שואת יהודי אירופה. אם כי הזווית הזאת, בין אם ביוגרפית ובין אם בידיונית, מציגה מראה מעוותת-משהו. מבין עשרות המיליונים שהשואה נגעה בהם בדרך זו או אחרת בשלושת הדורות שחלפו מאז, יש מקום בולט לסיפורים של השורדים והניצולים. וזה רק טבעי. מבין השורדים והניצולים יש מקום נרחב יותר לאלה שדיברו, כי רבים מאוד בחרו שלא לדבר ולא לספר, וטעמיהם המוצדקים עימם. ומבין המספרים, יש להביא בחשבון את אלה שלא מספרים את האמת, או לפחות לא את כולה. באלה, השותקים, המתחרטים, המספרים אמת חלקית, עוסק הספר הזה.
הספר ערוך במתכונת השגורה למדי של שני סיפורים מתקופותו שונות הערוכים לסירוגין, ובסופו של דבר מצטלבים ביניהם. הסיפור האחד, סיפור "הווה" הוא סיפורה של שרה, פרופסור אמריקאית בת ארבעים ואחת, רווקה שמואסת בשנים ארוכות של מערכות יחסים עם גברים בלתי אפשריים ותפוסים. היא מחליטה לפתוח בהליכי אימוץ ילד מארץ זרה. דרישותיה וטפסיה המלאים של סוכנות האימוץ מחייבים את שרה להסתכל על המורשת המשפחתית שלה. אלא ששרה התייתמה מאימה בגיל צעיר, ואביה נוטה לשתוק. עם תחילת החפירות והחקירות שרה מגלה פערים בסיפורו של אביה, וזה שובר את הדיאדה ההדוקה שהתקיימה ביניהם שמשך עשרות שנים.
הסיפור השני, זה שנערך לסירוגין ומתגלה לקורא במקביל, מתרחש כשישים שנה קודם לכן, בתקופת מלחמת העולם השניה. אייזק הוא נער בן שבע עשרה, בן למשפחת סוחרים בלגית שנמלט עם הוריו מפחד הנאצים ההולכים וכובשים את אירופה. הוא מוצא ספינה ואשרה זמנית לכניסה למקסיקו, אך ירידתו מהסיפון, יחד עם עשרות פליטים כמוהו, מתעכבת בשל בעיות בירוקרטיות. בזמן ההמתנה כותב אייזק מכתבים לרעיית הנשיא, הגברת אלינור רוזוולט, ודרכם מגולל את סיפורו. החלק הזה בסיפור כולל אך ורק את הסיפורים הללו.
התקשיתי מאוד לדרג את הסיפור בסקלת כוכבים של אהבתי או לא. מצד אחד, סיפורו של אייזק מרתק. הדרך שבה הוא מובא, במכתבים שנשלחו או שלו לאלינור רוזוולט, עושה את זה מעניין במיוחד. מצד שני, הדמויות בספר שטוחות מאוד, וסטריאוטיפיות מאוד, וקצת קשה היה לחוש הזדהות. כך שאני מתקשה לקרוא לזה "ספר טוב" במלוא מובן המילה. נראה לי ש-3.75 הוא דירוש הולם למדי.