ביקורת ספרותית על חציית קיץ - נובלה # מאת טרומן קפוטה
ספר טוב

---

אתם בטוחים שאתם בעניין שאכתוב ביקורת על יצירה של קפוטה ?! כי אני מודיע מראש : אצלי, האיש במעמד untouchable ואין מצב שאני בא אובייקטיבי. תזכרו. אני מודע לכך שטרם נכנסתי למועדון "הקוראים הכבדים" ועדיין, עם מעט הספרים באופן יחסי שקראתי בחיי, אני לא חושב שפגשתי סופר נוסף המסוגל לתרגם רגשות מופשטים למילים מוחשיות באופן כה מאלף. אני ממשיך להתפעל מהיכולת הזו שלו, באותה מידה שאינני מצליח להסביר לעצמי כיצד הופכים אותות חשמליים בינאריים הטסים במהירות האור בין חיווטי המחשב, לתמונות, ליצירות מוסיקאליות ולסרטים באורך מלא...

כמו תמיד אצל קפוטה זצ"ל (נפטר בשנת 1984), 'הסיפור שמאחורי הסיפור' מתברר כלא פחות מרתק מהיצירה עצמה, כאילו שהאיש קימבן קבוע איזה בונוס לקוראיו הרבים והנאמנים, ככה על חשבון הבית : ובכן מסתבר עפ"י הביוגראף שלו ובגיבוי כמה מחבריו הטובים שעודם בחיים, שבהיותו סופר מתחיל וכבר אז בעל נטייה לצעדים קיצוניים ולתזזיתיות, נהג טרומן הצעיר לנטוש את דירותיו השכורות, מבלי לטרוח לפנות מהן את חפציו האישיים... באחד המקרים הללו (כנראה בשנת 1950), קיבל ממנו הקונסיירז' (השוער ?) של אחת מהדירות הללו הוראות מפורשות בטלפון, פשוט להשליך הכל לזבל. אלא שהאיש, הרבה פחות טיפש ממה שעשוי היה להשתמע מדעותינו הקדומות לגבי המקצוע שבו עסק, בחר לארוז ולשמור את מה שהסתבר מאוחר יותר כאוצר רוחני של ממש : תמונות פרטיות, מכתבים אישיים, כתבי יד שונים ומשונים והחשוב ביותר - נובלה שלמה ושמה "חציית קיץ".

עם מותו של הקונסיירז', בעצם כמעט עשור אח"כ -והגענו כבר לשנת 2004- מצא בנו את הארגז עם חפציו האישיים של קפוטה והציע אותו למכירה פומבית באמצעות בית המכירות הנודע - סותביז. כאן נכנס לתמונה עורך דינו ומנהל עזבונו של קפוטה, אלן שוורץ, ובסיועם של אנשים בעלי השפעה מכל רחבי ארה"ב, הצליח לשכנע את הספרייה הציבורית של ניו יורק "לשים את הכסף" ולהפוך את "חציית קיץ" לנחלת הכלל ואת כתב היד לנגיש עבור דורות של סטודנטים וחוקרי ספרות. סיפור-סיפור.

על היצירה עצמה אין מה להכביר מילים, כאמור כי עבורי קפוטה יכול היה לכתוב גם על מצב החסה בשטחים, מה איכפת לי ? כל עוד אמצא בספריו תובנות כגון "אחת החוויות הקסומות בעולמנו היא לצפות באהובך הישן : כך, כשהוא חופשי מעיניים בוחנות וממודעות, לרגע קצר ומתוק את מחזיקה בלבו" (עמ' 32) - אני מסודר.
בכל אופן ורק למתעקשים, מדובר בסיפור קטן ומקסים העוסק באהבותיה של צעירה מהחברה הגבוהה בניו יורק של פוסט מלחמת העולם השנייה, כשברקע הדברים צצים בלי הירף המתחים שימשיכו מאז לאפיין את החברה האמריקאית, בעיקר כלכליים ותרבותיים-דתיים.

גאונות גדולה לא נדרשת ואף לא הכרות עמוקה עם יצירתו של קפוטה כדי לזהות את הדמיון שבין הספרים "חציית קיץ" ו"ארוחת בוקר בטיפניס" ובין גיבורות שתי היצירות - גריידי מקניל ואודרי הפבורן -סליחה- הולי גולייטלי; יתכן שעבור קפוטה, היווה הראשון רק סקיצה לקראת השני, כנראה לא מספיק מוצלחת לטעמו. אלא שאילו ידע קפוטה את מחירן של הסקיצות בימינו -מחברת סקיצות בת 36 עמודים של ליאונרדו דה וינצ'י נרכשה ע"י ביל גייטס בשנת 94 עבור יותר מ-30 מיליון דולר- סביר שהיה משתדל יותר לשמרה...

לקרוא ולהתמוגג !

נ.ב. תודה ל"אתוס" שלחש לי על הופעתה של המהדורה העברית. יכולתי לעבור מן העולם מבלי לדעת...

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על חציית קיץ - נובלה #